החיים עוברים ואני נשאר
החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה עושה תוכניות אחרות ... אז בלי פאניקה!
פוסטים פופולאריים
-
A Victory at the Council / Ephraim Kishon
23/6/10 | 698 צפיות
-
צ'ארלי צ'פלין - תמיד הוא בא בזמן
27/10/10 | 852 צפיות
-
המרכז לאחריות תאגידית
21/2/13 | 930 צפיות
-
סיני מוקפץ
3/3/11 | 689 צפיות
-
שאלת זן: עובד סיני שקופץ מגג של מפעל משמיע רעש?
30/6/13 | 723 צפיות
-
בא לשכונה בחור חדש
3/6/13 | 907 צפיות
פוסטים אחרונים
- שאלת זן: עובד סיני שקופץ מגג של מפעל משמיע רעש? 30/6/13
- בא לשכונה בחור חדש 3/6/13
- עלייתה ונפילתה של המכונית החשמלית - פרק שלישי ואחרון 21/3/13
- עלייתה ונפילתה של המכונית החשמלית 24/2/13
- המרכז לאחריות תאגידית 21/2/13
- המילון השלם 23/5/11
הידעתם שגם ליונים יש אמונות תפלות?
סקינר (פסיכולוג וחוקר) לימד את היונים שלו לעשות כל מיני פעולות תמורת תגמול (מזון) כחלק ממחקר התנהגותי. לדוגמא: יונה אולפה להסתובב במעגלים בכלוב עם כיוון השעון ועל כך היא קיבלה מזון. תוך כדי המחקר סקינר גילה שהיונים התבלבלו בהבנת מהי הפעולה שבעבורה הן מקבלות מזון. לעיתים היונים עשו פעולות אחרות מיד אחרי הפעולה המתגמלת ואז טעו בהסקת המסקנה לגבי מהי בדיוק הפעולה המתגמלת. לדוגמא: מיד אחרי שהיונה הסתובבה בכלוב לכיוון הנכון היא עמדה על רגל אחת ואז קיבלה מזון. אחרי כמה נסיונות היונה התחילה לחשוב שהפעולה האחרונה כלומר, לעמוד על רגל אחת היא זו שמניבה את המזון. פתאום, היונה הפסיקה להסתובב לכיוון הנכון ונעמדה על רגל אחת ליד הצוהר וציפתה לקבל מזון תוך כדי שהיא מניפה שלט: "לחם עבודה". כלומר, היונים סיגלו לעצמן אמונות תפלות לגבי הקשר בין סיבה לתוצאה. כמובן שמיותר לציין שלא מדובר ביונה אחת ולא בתצפית אחת ומי שמבאמת רוצה לקרוא לעומק מוזמן לצלול ללינקים שבתחילת הפיסקה.
גם אנשים, מין לכאורה חכם מעט (אבל ממש מעט) יותר מיונים, עושים טעויות דומות. לדוגמא: המחשב שלך הופך להיות איטי בגלישה באינטרנט. אתה לא ממש יודע למה זה קורה אבל אתה מניח\שמעת\חבר סיפר לך שאולי יש יותר מדי קבצי קוקיס בדפדפן האינטרנט-אקספלויטר ושצריך למחוק את כולן. כמו שאומר הפתגם: "קוקי טובה, היא קוקי מחוקה". אז אתה מוחק את כולן ועושה אתחול למחשב. פתאום המחשב גולש מעט מהר יותר ואתה מאמין שפתרת את הבעיה.
בעולם האמונה ביסוס הקשר הלוגי בין סיבה לתוצאה אינו מתבסס על עובדות אלא על היכולת של המאמין לבנות גשר בתודעה שלו והגשר הזה נקרא אמונה. במילים אחרות, המצב האישי שלי משפיע על היכולת והמוטיבציה שלי להאמין. לדוגמא: אני שוחה בים ומתחיל לטבוע. אני על סף מוות. בתור חילוני גמור אני מתחיל בפתאומיות להתפלל לאלוהים שיציל אותי וחושב על המעשים הטובים שלי שבגללם "כדאי" להציל אותי ועל המעשים הרעים שבגללם "אני ראוי" לעונש ומקווה שאלוהים יתערב לטובתי וזו רק טביעה קטנה. והנה פתאום עובר לידי המציל הגברי עם החזה השעיר והחסק'ה (כלי השיט היחיד בעולם עם כינוי חיבה גנרי) ואוסף אותי. נשאלת השאלה: האם אלוהים קיים והוא באמת התערב לטובתי? התשובה לכך תלויה רק בי! מה אם הייתי נכנס למים, עושה שחייה קצרה ויוצא החוצה בלי שום בעיה. האם גם אז הייתה לי המוטיבציה להאמין באלוהים? האם המצב האישי שלי משנה את עצם הקיום של אלוהים?
לעומת זאת, אם תשאלו אותי כמה זה 1+1 או האם כדור הארץ עגול, התשובות לשאלות הללו לא משתנות בהתאם למצב שלי, כלומר האם אני טובע, שרוע על החסק'ה או מתחיל עם תיירת על החול היבש והיציב. גם שעות של תפילה לאל, לאלגברה או לאטלס לא ישנו את העובדות האלו כי היא לא תלויות בי. אלו פשוט עובדות "קרות". אין פה אינטאיציה, תקשור עם חוצנים או אמונה. האני האישי לא משנה. יש פה רק עובדה שקיימת והיא גם קיימת בלעדיי. אני לא צריך להיות שם כדי שהיא תתקיים.
מקורו של שיח החרשים בין "שוחרי מדע" ל-"מאמינים" הוא בטעות המשותפת לשני הצדדים שהיא אי הבנת התפקיד של האדם במערכת. ה"מדע" הקר לוקח את ה"אני" וזורק אותו מחוץ לתמונה בכל הקשור להבנת המציאות שלנו כאשר האמונה שמה את האדם במרכז. טועה מי שחושב שהויכוח האמיתי הוא האם סיפורי התנ"ך יכלו להתרחש במציאות או האם הומאופטיה באמת עובדת. הויכוח האמיתי הוא על מה מאפשר את הקיום של הטענות של כל אחד מהצדדים.
הערה: תגובות בנושא העץ שנופל ומשמיע רעש ביער בלי אף אחד ששומע אותו, לא תתקבלנה בברכה. תהיו מקוריים.
מצד אחד, צודקים המאמינים שאומרים שבלי אינטואיציה וגישה יותר הומנית ואנושית, המדענים הם רק חבורת "פקידים" שששה (יש מילה כזו עם 3 ש' רצוף) למלא אחרי קודקס החוקים ההולך ומתעבה שלהם רק כדי להמציא ממנו עוד ועוד חוקים שעוזרים להם לחשוב שהם מבינים את העולם טוב יותר. מצד שני, צודקים שוחרי-המדע שאומרים שבלי עובדות ובלי מחקר "קר" אי אפשר לקשר בין סיבה לתוצאה, ולכן כל המאמינים למיניהם לא מאמינים אלא באמונות תפלות והם לא יותר חכמים מאשר היונים של סקינר. |
תגובות אחרונות
-
בלוג עסקים בסין
בתגובה על עלייתה ונפילתה של המכונית החשמלית
-
~THOR~
בתגובה על שימו לב לפני שאתם מלכלכים!
-
גלוש
בתגובה על ציפורים, תירגעו!
-
likange
בתגובה על ארנב, שומע?
-
~THOR~
בתגובה על לאן זה הולך בדיוק?
-
אחת שכזו
בתגובה על קפה דה מרקר
תגובות (52)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
זו כבר שאלה מוסרית-חברתית על מה נגיב ועל מה לא.
או כמו שאמרו המטיפים:
If You Tolerate This Your Children Will Be Next
נכון.
אתמול התקשרתי למשטרה בעניין דחוף. סיפור אמיתי.
לקחו מספר ואמרו לי שמיד חוזרים אלי ...
אני עדיין מחכה שיחזרו אלי ...
כנראה שהם לא מאמינים לי.
(חקירה זו בידיוק הפעולה הנדרשת מהם)
טיעון מעולה!!! אבל אין פה סתירה.
אין ספק שההתניה נובעת מהתגובה של היונים לחוקר. הן "חוקרות" אותו בחזרה. הן מנסות כל מיני פעולות עד שאחת הפעולות האלו יוצרת תגובה רצויה מבחינתן. מאותה נקודה, הן חוזרות על הפעולה כדי למקסם את התגמול.
כמו שאמרת, היונים ידעו שהן מתוגמלות על המעגלים כי זו הייתה הסטטיסטיקה שנצברה אצלם בראש. הן עשו את זה מספיק פעמים כדי להבין את הקשר בין סיבובים לאוכל. הטעות נבעה מפרק הזמן הקצר שבין המעשה לתגמול. אם היונה הספיקה במרווח הזמן הזה לעשות עוד פעולה, אז להערכתה הפעולה האחרונה היא הקובעת.
נראה לי שהמילה "מאמין" נתונה בתגובה שלך לפרשנות גנרית ששונה מהפרשנות האמיתית. לדעתי, "מאמין" הוא מצב קוגנטיבי של קבלת האמת. אמונה אחת או אמונה אחרת שונות ביחס שלהן לקבלת או דחיית האמת. אמונה אחת טוענת שהאמת היא X ואמונה אחרת טוענת שהאמת היא Y.
מתוך כך, קיים המאמין הדתי (הפרשנות הגנרית) שלא מבקש להבין את הקשר בין סיבה לתוצאה ואורז את כל "הלא ידוע" בקופסא, קורא לה אלוהים (כלשהו, לאו דווקא יהודי).
לצידו קיים גם המאמין המדעי שמבקש כל הזמן לחקור את הקשר שבין סיבה לתוצאה ומבקש למצוא הסברים מתוך המציאות הפיזית הקיימת שניתנת למדידה ומחקר.
ולכן, מותר ורצוי מאוד שמדענים יאמינו במה שהם עושים. אחרת הם לא היו עושים את מה שהם עושים. עצם תהליך המחקר הוא צורה מאוד יפה של אמונה. אתה הולך לכיוון לא ידוע ואין לך בהכרח מושג מה תמצא שם. למעשה, באמצעות ההכרה הפרטית אתה בונה "גשר" בין המציאות הידועה בהווה למציאות הלא ידועה בעתיד. אתה מניח שאתה הולך בכיוון הנכון של הפיכת הלא ידוע לידוע אבל אתה גם מודע לכך שאתה גם עשוי לטעות.
לעומת זאת, אמונה דתית מעצם קיומה מגדירה את עצמה כמושלמת וחפה מטעויות. בעיני דת X יש דרך אחת והיא האמונה X. כל השאר Y,Z,W ... פשוט טועים! אם אני לא טועה, הדת היחידה שלא טוענת בצורה הזו היא הבודהיזם.
קודם כל תודה.
חוצמזה, אני מאמין מאוד בכוכבים. בעיקר באלביס. ואני מאמין שהוא גם לא מת. הוא פשוט חזר לכוכב שממנו הוא הגיע
גם בבסיס האמונה וגם בבסיס העולם המדעי ניצבת האהבה לדרך שאתה הולך בה. אמר כבר מודי בראון: "הכל אנשים".
עוד בשנות ה-70 דאגלס אדאמס כתב במדריך הטרפיסט לגלקסיה שהעכברים הם אלו שעושים ניסויים עלינו ולא אנחנו עליהם.
הן לא ידעו, אבל המוח מכוון ליצירת סטטיסטיקות והתכווננות לאירועים שמניבים תוצאות חיוביות חוזרות. זאת התניה אופרנטית, בדיוק כמו לימוד יונה ללחוץ במכוון על כפתור. אם קרה מספיק פעמים שהיונה עמדה על רגל אחת בדיוק כשקיבלה את האוכל, כמו שקרה עם לחיצה על כפתור, זאת הפעולה שהיונה "תחשוב" שעליה לבצע.
מתוך המקור שמובא בפוסט:
If a clock is now arranged to present the food hopper at regular intervals with no reference whatsoever to the bird's behavior, operant conditioning usually takes place. In six out of eight cases the resulting responses were so clearly defined that two observers could agree perfectly in counting instances. One bird was conditioned to turn counter-clockwise about the cage, making two or three turns between reinforcements. Another repeatedly thrust its head into one of the upper corners of the cage. A third developed a 'tossing' response, as if placing its head beneath an invisible bar and lifting it repeatedly. Two birds developed a pendulum motion of the head and body, in which the head was extended forward and swung from right to left with a sharp....
The conditioning process is usually obvious. The bird happens to be executing some response as the hopper appears; as a result it tends to repeat this response. If the interval before the next presentation is not so great that extinction takes place, a second 'contingency' is probable. This strengthens the response still further and subsequent reinforcement becomes more probable. It is true that some responses go unreinforced and some reinforcements appear when the response has not just been made, but the net result is the development of a considerable state of strength.
גם שלנו,
וכידוע סטטיסטיקה ממלאת תפקיד מהותי מאוד בעיצוב הקשר בין סיבה ותוצאה,
לפחות מה שאנחנו עדיין תופשים כסטטיסטיקה ממלאת תפקיד מרכזי בעיצוב בינה מלאכותית וגם בדרך שהתיאוריה המדעית של ימינו מסבירה ומנבאת פעולות עתידיות,
יכול להיות שאלוהים לא משחק בקוביות אבל ברמת הידע שלנו מנועים סטטיסטים הם המנבאים הכי טובים של תוצאות המעשים וגם מנתחי המידע הכי יעילים.
כיצד ידעו היונים שהן מתוגמלות על סיבוב לצד זה או אחר?
הרי אם החוקר היה רוצה לחזק עמידה על רגל אחת, הוא היה עושה בדיוק את מה שהוא עשה בפועל: נותן תגמול אחרי עמידה על רגל אחת. זו לא הסקה אי-רציונלית של היונים, אלא להיפך, תגובה למה שהחוקר עשה.
גם לא ניתן לדבר על רציונליות בהקשר של היונים כי אין שום קשר סיבתי בין סיבוב בכוון מסוים או עמידה על רגל אחת לבין התגמול. הקשר קיים אך ורק במוחו של החוקר ובהצעת המחקר שלו. המוח של היונים מגיב פשוט לסטטיסטיקה שהולכת ונצברת בו.
הפרדוקס הזה הוא חלק ממה שאוטם את האדם המאמין לעובדות כי הוא אמנם שם את אלוהים במרכז ומשחק אותה כאילו הוא עבדו אבל בגלל שהוא מתיימר לדעת בדיוק מה אלוהים רוצה הוא באיזה שהוא מקום מזהה את אלוהים לגמרי עם עצמו
זה הרי לא מקרי שהכנסייה נכנסה להיסטריה רצחנית מול תפישות שהזיזו את הארץ ממרכז היקום
מעט תצפית מדעית בהתנהגות של מגזרים מסויימים חושפת שהאדם המאמין אולי מציג את עצמו כצנוע ושולי אבל נוהג במציאות כאילו אלוהים זורח לו מהתחת
הנאורות וההשכלה שמות במרכז את האדם כמהות שהיא עדיין בלתי ידועה
כנושא לחקירה
למעשה
המדע עוד לא סגור לגמרי על משמעות המושג "מרכז" והרבה מהתיאוריות היותר מתקדמות מתייחסות ליחסיות או לדינמיות של המושג הזה
וטוב שכך
אגב
יכול להיות שלמרות הכל איפשהו המדע והאמונה יפגשו(בסך הכל 2 הגישות מייצגות תפישות אנושיות) ויתברר שכל אדם ממוקם בדיוק במרכז היקום (האני כחור שחור) שזה אומר שליקום יש אין סוף מרכזים ובמערכת תלת מימדית כמו זו שרובנו עדיין מניחים כאינטואיציה בסיסית זה נשמע ונראה כפרדוקס שיכול להוביל לפזילה קשה או לפחות לעין מאוד עצלה אבל ביקום רב מימדי ואפילו בזה של האינשטייני או הקוונטי זה מסתדר יפה מאוד מאוד ואם נזכור שכל המלחמות נסובות פחות או יותר על מי ומה ראוי להיות במרכז
התפישות החילוניות רצחו לא פחות בני אדם מאלה הדתיות,רק במאה שעברה החילוניות רצחה מאות מילוני אנשים,לפעמים בקצב של עשרות אלפים ביום בעזרתו של המדע וזה לא נכון שהדת והאמונה משוללת לחלוטין תפישות ומעשים הומניים
סיוט השיגרה,גם החילונית, מבוסס על מלחמת כולם בכולם על המקום המרכזי
זה לא שהחילונים או אנשי המדע הגיעו לרמת נאורות והומניות שמאפשרת להם שיתוף פעולה שיוויוני ויצירתי ולכן יש בהיטפלות ובירידה על המאמינים,למרות שהיא מוצדקת,גם מידה לא מבוטלת של התחמקות מעימות עם עצמנו והשתבחות עצמית מיותרת.
הגישות ששמות את האדם במרכז נקראות "נאורות", "השכלה" או "הומניזם", ובינם לבין אמונה אין ולא כלום.
בוא נבדיל בין שני סוגי מאמינים. אדם שמאמין באלוהים סתם, מאמין במשהו שאכן לא ניתן לאשש או להפריך. אדם כזה - שיבושם לו באמונתו. אין למדע שום דבר להגיד עליו.
אבל ברגע שהמאמין טוען טענות ברות-הפרכה לגבי העולם, כגון "העולם נברא ביד מכוונת", "העולם קיים כ-6000 שנה", "ארבה איננו חרק", סיפור יציאת מצריים ועוד טענות המופיעות בספרים שהם כביכול דבר האל, המדע לא רק יכול, אלא גם צריך להוקיע את הדברים האלה כשטויות גמורות. כי כשאנשים מאמינים בשטויות, ואפילו הן על פניהן "לא מזיקות", הם מקבלים בסופו של דבר החלטות שגויות לפיהן, שמובילות לתוצאות גרועות.
המדע הוא הכלי הכי טוב שיש לנו לחתירה אל האמת. האחריות החברתית של המדענים צריכה להיות לאמת ולשיטה המדעית, ולא לרגשות של מאמין כזה או אחר.
עם זאת, כאשר שר הפנים אומר בראיון לעיתון (http://www.jpost.com/Opinion/Columnists/Article.aspx?id=185375) שהגנטיקה של אדם משתנה כאשר הוא עובר גיור ומתווסף לו ה"גן היהודי" (מושג, שכשלעצמו הוא בלתי-מציאותי), אף ביולוג לא קם וצעק; אף איש מדע, או איש חינוך לא פצה פה, כי מותר לו להאמין ולחנך לשטויות - הרי הוא חובש כיפה. מיותר לציין שהפגנת בורות כזו בגלל כל סיבה אחרת לא תהיה כ"כ מקובלת. לא יעלה על הדעת שלא היה קם קול צעקה, לו שר הבריאות היה טוען כי אין לחסן ילדים או השר לאיכות הסביבה היה מכחיש את ההתחממות הגלובלית.
הדת מקבלת לצערי הנחה על ביקורת. זה לא נחשב מנומס לבקר את המאמינים לגבי משהו שהם רגישים לגביו. "מה זה מפריע לך?", שואלים, "שיאמינו במה שהם רוצים". נכון, זכותם להאמין במה שהם רוצים. וזכותי (ואפילו חובתי, במקרה שהם מקבלים החלטות בשמי) להגיד שזה שטויות.
האמונה – העומדת בבסיס כל דת, היא שורש כל רע.
להאמין זה לקבל בלי לבדוק. אם לא בודקים, טועים הרבה יותר. יותר מכך, אם מאמינים וטועים, ממשיכים להאמין.
נתקלתי בספרו של סם הריס. – קץ האמונה –
http://www.samharris.org/site/book_end_of_faith/
לדעתי זה רלוונטי לנושא הפוסט. תציצו.
אבל גם המדע אינו טלית. מדען צריך להתקיים.
קחו לדוגמא את הרפואה החיה בסימביוזה לא כשרה עם חברות התרופות. לחברות יש אינטרסים כלכליים. המשמעות – הן ממחזרות את המוצרים שלהן (בתום תקופת הפטנט, שינוי מזערי במקור – ויש לך מוצר חדש). הן לא ישתמשו במוצרים טבעיים כי לא ניתן להרוויח מהם.
חברות התרופות מממנות את הרפואה בכל מיני דרכים – כנסים, מתנות קטנות, תשלום עבור השתתפות במחקר (באופן הזה הן גם מחליטות מה לא לחקור).
לפיכך – הרפואה קרובה יותר לדת מאשר למדע. יש בה הרבה שיקולים זרים.
ונסיים בבדיחה:
מתמטיקאי, פיזיקאי וביולוג יושבים בבית קפה ונהנים משתיה והתבוננות. הם רואים כי לבניין ממול נכנסים 2 אנשים. אחרי כחצי שעה יוצאים – מאותו בניין – 3 אנשים.
אומר הביולוג – זה ריבוי טבעי.
אומר הפיזיקאי – זאת סטיית תקן (בבדיחה אחרת אומר המהנדס– 3, 7, 9, 11 – כולם ראשוניים – מה הבעיה?)
אומר המתמטיקאי – אם עכשיו ייכנס אדם לבניין, הוא יהיה ריק.
העניין במדע הוא השיטה המדעית, שדורשת שכל משפט שתנסח יהיה בר-הפרכה, וכי ייערכו ניסויים מתאימים על מנת לנסות ולהפריך אותו. האמונה גורסת הפוך - הכל כבר ידוע, וכל מה שנשאר זה לפרש את מה שידוע. זו הסיבה שהאמונה נתקלת לפעמים בהפרכות, ומנסה לתקוף אותן במקום להסביר אותן. וזו הסיבה שהאמונה, בסך הכל, הולכת ונחלשת.
פוסט מצויין. הערות, אם בכלל, אחר כך. כוכב אין לי כרגע אבל אתה ממילא לא מאמין בכוכבים, נכון?
אין צורך להתווכח על קיומם של יצירתיות ודימיון במדע. לולא יצירתיות ודימיון לא רק איינשטיין היה איינשטיין..., לולא יצירתיות ודימיון גלילאו לא היה בונה את הטלסקופ שלו ומפנה אותו לשמיים, ניוטון לא היה מרחיק מעבר לביס בתפוח שנפל על ראשו, דארווין היה הופך לכומר שמאכיל את הפרושים בשובך, במקום להתחקות אחר מקור המקורים שלהם, ווטסון וקריק לא היו מפענחים את מבנה הדנ"א, סטיבן פינקר היה מוכר רק לספר שלו, בזכות תלתליו המפוארים בלבד, כריסטוף קוך לא היה נהפך לחוקר מוח ידוע, קרל סגן לא היה מתעקש על הפניית הוויג'ר לאחור, למרות ביזבוז משאבי משימה ופעולה שאינה רלוונטית לה.
וכו' וכו', כל תחום מחקר דורש המון יצירתיות, השקעת מחשבה, אכזבות, מציאת פתרונות חלופיים למכשולים, רגע הידלקות של נורה מעל הראש, או רוב הזמן המון עבודה קשה. היום אין גאונים כמו בעבר, כי היום קשה יותר לבלוט בשטח. היום השיטה המדעית היא נחלת הכלל ויש המון מדענים שנותנים יד למאמץ המשותף.
לעומת זאת, ללא המדע, לא היה לנו את כל ההישגים של החבר'ה הנ"ל ורבים אחרים. הינו מיללים עכשיו אל מול הלבנה עם החבר'ה מהניו-אייג', רק לדוגמה.
אכן, אך דבריו צוטטו והם לא היו סוד.
בכל כתביו שתורגמו וקראתי כמו 'רעיונות ודעות'
או את דבריו של איינפלד שעבד איתו.
או דבריו על שפינוזה כל אלה לא היו דברים ששמר לעצמו.
הוא ניהל ויכוח עם מדענים אחרים שהאשימו אותו בראיה דטרמיניסטית
והיו לו השגות גם על התובנות של פרויד והיתה בו יכולת הבנת הנפש לא רק דרך הכימיקלים והאנזימים.
אך הוא התבונן באדם ובחיים כמכלול ולא פרק אותו לגורמים.
יש משהו שמבדיל בין האנשים בראייה והתבוננות דרך אינדוקציה או דדוקציה.
וואכן מעטים העוסקים בתחומם[וובאמת כרגע לא חשוב איזה תחום] המסוגלים לראות את התמונה הכוללת
מה שמפעיל את האגו [עליו דיברנו בתגובה הקודמת] זה הבדלי הסתכלות וראיית המטרה.
כי לראות את הדרך להשיג את האמת ואת הפרמטרים המדוייקים [או בדיקות מעבדה] חשובים מהתמונה הכללית או מהמטרה, דומה לאנשי דת שהשווית המפרשים את הדת אחרת ובהחלט חושבים שדרכם היא הנכונה ובשמה מותר להרוג.
ולכן, התנהלות רדיפתית אחרי כל מי שלא חושב כמוך גם בשם האמת המדעית, היא דת בפני עצמה.
באשר למדע, הפן האנושי, היצירתי, הראציונאלי אבל "חם" הכרחיים בשביל לבצע את המהלך המאפשר תגליות מדעיות שהן מעבר לנתונים פשוטים שאפשר לצפות בהם באמצעות העיניים. בשביל תגליות מסוימות צריך לחבר עובדות ונתונים, להעמיד היפותזות, ולמצוא דרכים לבחון אותן. תהליך ראציונאלי, אבל לא קר. נכון שרק תהליך הגילוי "נזקק" לנו, ואילו התגליות עצמן התקיימו שם לפנינו וימשיכו אחרינו.
אגב, בענייני אמונה, יש אופציה נוספת, זו של הפיזיקאי שאיני זוכרת את שמו, שטען טיעון שהולך בערך ככה: אם העולם הזה הוא פסיק לעומת הנצח, עדיף לא להסתכן ולהיות אדם דתי בעולם הזה , זאת בכדי להבטיח חיי נצח בגן העדן, אם אכן קיים העולם הבא.
במקרה שלא קיים העולם הבא לא הפסדתי כל כך הרבה (כך טען אותו פיזיקאי, לא אני).
אני חושבת שאם היה אלוהים, לא יכול להיות שהוא היה כל כך קטנוני ומטופש כמו שבני האדם שמאמינים מתייחסים אליו הרבה פעמים.
והסיפור שלך הזכיר לי בדיחה על זוג עכברי מעבדה שהאחד אומר לשני "ראית איך אילפתי את הנסיין שלי, כל פעם שאני רץ במבוך הוא נותן לי גבינה"
רגע, אז אתה כבר הבנת מה הסיפור של אלוהים? נו ... אז תגלה לי מה הסיפור או שתשמור אותו לעצמך?
שאל השחצן, חולה הגאדג'טים.
למען הדיוק, זה לא ראיון עם איינשטיין אלא ניתוח של כתביו של וויליאם הרמנס שהיה חבר של איינשטיין וערך איתו ארבעה ראיונות מאז עליית הנאציזם בגרמניה בסוף שנות ה-20 ועד שלהי מלחה"ע השניה.
את סדרת הספרים מדריך הטרמפיסט לגלקסיה כתב דאגלס אדאמס. הוא כתב שם על יצור מופלא שנקרא דג-בבל. הדג הוא יצור קטן שחי בסימביוזה מלאה בתוך האוזן של המארח שלו וניזון מאנרגית המחשבה של המארח ובתמורה ממיר כל קול ושפה לשפה שהמארח מסוגל להבין. למעשה, הדג מסיר את המחסומים שבין שפות ותרבויות שכידוע גרמו לשפיכויות הדמים הגדולות בהיסטוריה. לכן, לא ניתן להניח שהדג הוא תוצאה של מקריות גנטית או התפתחות טבעית אלא הוכחה נחרצת לקיומה של יד-מכוונת או האלוהים שמראש תכנן את כל היצורים כמות שהם. אבל, עצם המושג "הוכחה" מיסודו סותר את האמונה, ובלי אמונה אין אלוהים ולכן מסתבר שעצם קיומו של הדג היא הוכחה לאי קיומו של האל. אלוהים אומר:"איך, לא חשבתי על זה" ונעלם. האדם ממשיך להוכיח ששחור זה לבן ולבן זה שחור ואז נדרס על מעבר חציה.
זו בדיוק אותה דוגמטיות שמתבטאת כחוסר יכולת לסנטז בין תחומים שונים שהופכת את הדת לרצחנית ואת המדע למשמים,לפני כמה זמן הייתי נורא מבסוט לקרוא שהחנון שזכה במדליית פילדס אמר שלדעתו צריך ללמוד מתמטיקה גם דרך ההיסטוריה שלה והנה רוב מדעני הטבע מזלזלים במדעי הרוח והחברה כלא מדוייקים או רלוונטים.
אני למדתי מתמטיקה דרך ההיסטוריה שלה,דרך התפתחות התפישות כשיקוף של צרכים ותנאים סביבתיים וחברתיים שונים ומשתנים ודרך סיפורי המאבקים של כל מיני מטורפים אובססיבים שיצרו בי את ההזדהות והיכולת לראות שמדע זה לא רק כלי אלא תשוקה אנושית בסיסית ונפלאה.
בבתי הספר כמובן שלא מלמדים כך
בתי הספר הם בזבוז זמן
מזל שהרשת קיימת בשביל לתת הזדמנות גם לאנשים שפשוט אוהבים לדעת.
ראיון שעשתה ביולוגית עם איינשטיין
אודות אינטואיציה אמונה דת והחיים
הרזולוציה שאתה מדבר עליה היא באמת גבוהה. גם בין סוגי המדע השונים קיימת רזולוציה אבחנתית שונה.
סטטיסטיקאי, פיזיקאי ומתמטיקאי נוסעים ברכבת באירלנד ורואים שדה שבו רועה כבשה לבנה.
הסטטיסטיקאי אומר: "אני מסיק שיש לפחות כמה כבשים באירופה".
הפיזיקאי אומר: "אני מסיק שיש לפחות כבשה אחת באירלנד".
המתמטיקאי אומר: "אני מסיק שיש לפחות כבשה אחת בשדה שלידנו ושלפחות צד אחד שלה, לבן".
למרות זאת רבים המאמינים וגם החילוניים ביניהם, חלקם זמנית בין הרגשת האובדן עד שמופיע המציל.
היונים של סקינר כמו ה"לוגיקה" הדתית הסיקו מסקנה לא בהיסק לוגי ולכן לא חייב ליהיות מתאם בינה לבין האמת.
בכל אופן תודה על הפוסט ה"מעורר"
ניתן לבדוק האם סיפורי התנ"ך אמינים או לא, בבדיקה מדעית, אולם האם קיים או לא קיים אלוהים אינה שאלה מדעית ואף פעם לא תהיה (איני מסכים עם מי שכתב שכיום לא ניתן לבדוק זאת. אף פעם לא ניתן יהיה לבדוק זאת), מכיוון שאם תימצא הוכחה כלשהי לאי קיומו של אל מסוג כלשהו (למשל האל היהודי שטוען שלצלופח אין קשקשים), זה עדיין לא מוכיח שאין אל אחר.
הסתירה באה מצידם של המחזירים בתשובה, שטוענים שהם יכולים להוכיח בדרך כלשהי את קיום האלוהים, בהסתמכם על חוסר הנסיון המדעי של שומעיהם.
לשמחתי עוד לא שמעתי על מדינה שתקפה מדינה אחרת בגלל שאלו חשבו ש- E=MC^2 ואלו חשבו שזה אמור להיות בחזקת 3. מצד שני, מסעות צלב על רקע דתי היו בעבר, יש היום ויהיו בעתיד. אם נבקש ממאמין לנטוש את האמונה לטובת דרך אחרת הוא עשוי להיות אלים כי האדם הוא בבסיס האמונה וערעור האמונה הוא כמו ביטול האדם עצמו. אם נוכיח למדען שהדרך שלו שגויה והוא צריך ללכת בדרך אחרת, הוא עשוי לא לאהוב את זה, הוא עשוי להצטער על כל הזמן והאנרגיה שהושקעו והוא אפילו עשוי להתעקש שהוא צודק אבל הסיכוי שהוא יתפוצץ בגלל זה באוטובוס נמוכים מאוד.
אני לא קובע שאלוהים קיים או שלא קיים (יש לי דעה משלי ואני שומר אותה לעצמי). אני מדבר רק על הדרך להבנת המציאות שסביבנו. לדעתי, הערך של הדרך (דת או מדע) נמדד בשני פרמטרים עיקריים: האחד פנימי - האם הדרך אפקטיבית? כלומר האם הליכה בדרך הזו אכן מקשרת קשר ברור בין סיבה לתוצאה. השני חיצוני - איך הדרך "מתנהגת" לדרכים שכנות?
מה שבטוח, אני מסכים איתך מאוד מאוד שהבעיה המשותפת של הדת והמדע היא לא הדרך כדרך, אלא האנשים ההולכים בה. כמו שהדת עוותה בידי עובדי אלילים לאורך ההיסטוריה, רוב המדעים הפכו ללא נגישים לרוב האנשים בגלל חינוך לקוי כדוגמת מורים בינוניים ומטה בבתי ספר תיכון. עיקר האשמה במורה שלי לכימיה. אין יור פייס בתיה!
לצערנו הרב האינטרס המדעי והאנושי עדיים סובל רבות ממלחמות החורמה שאקדמאים מנהלים אחד נגד השני על יוקרה וכסף וסמכות והמילה האחרונה ומה שלא תרצה,
רק בשנים האחרונות מטמטיקאים למדו לשתף פעולה עם הביולוגים בדרך שתקדם את המדע וזה לא בגלל שהם אוהבים אחד את השני אלא בגלל שכמות ואיכות המידע שנוצרים היום פשוט לא מאפשרים להם ברירה אחרת,
כשמדענים ילמדו לחלוק את מה שהם יודעים בנדיבות ובלי חשבונות קטנוניים ושנאות האנושות והאנושיות יגיעו להישגים שאנחנו לא יודעים לחלום עליהם אפילו,
בינתיים לרוב המדענים יש אגו שחבל לך על הזמן.
ברור,גם לי יש העדפה ברורה למדע על פני האמונה,מהרבה סיבות,חלקן פשוט אסטטיות ומוסריות אבל בעיקר בגלל שלמדע בניגוד לאמונה יש היסטוריה מוכחת של ניפוק ניסים על בסיס שיגרתי(למעשה ניסיו הם התשתית לשיגרה) אבל זו בדיוק הסיבה שלא הייתי רוצה שהמדע יאמץ לתוכו את כל מה שרע באמונה כמו למשל דחייה בלתי מתפשרת של כל מה שעדיין בלתי ניתן להסבר,
לדעתי תגובת המדע לשאלת קיומו של הבורא צריכה להיות שעדיין אין לנו מספיק מידע
לא לאמת, ולא לשלול את קיומו,אלא שמשום מה יש מדענים הסוברים שאם הם יראו שאי אפשר להוכיח את קיומו של האל אז זה סימן שהוא לא קיים,וזה לא מדעי לדעתי,את רוב הדברים והתופעות אנחנו עדיין לא יודעים להסביר ולהוכיח אבל זה ממש לא מעיד שהם יהיו בלתי ניתנים להוכחה והסבר בעתיד,גישה כזאת שומטת את הבסיס לקיומו של המדע.
גם לא הצעתי לסגור את כל הבלתי ידוע בקופסה שחורה,להפך,זה מה שאתה הצעת.
החלקיקים התת אטומים לא מתנהגים לפי פיזיקה בלתי אפשרית אלא אנחנו פשוט לא יודעים פיזיקה וגם לוגיקה זה כבר מזמן לא מה שהיה(עיקר עבודתי כתכנת זמן אמיתי זה לשכנע את המחשב להיות מעט פחות לוגי כדי שיוכל להגיב בגמישות הנחוצה מול המציאות ה"אמיתית").
מה שאני אומר זה שאין שום צורך להנגיד את המדע לאמונה,יש מדענים שרואים במבניות המופלאה ובחוקים המדהימים שמתגלים לנו כעדות לקיומו של בורא,למה לא ? גם תורת האבולוציה לא נועדה להחליף את אלוהים אלא רק לתאר חלק ממנגנוני ההתפתחות ואין שום סיבה להניח או יכולת לשלול את האפשרות שבורא העולם הוא שהתקין את המנגנונים האלה או שיש בתיאורים האלה בשביל לשלול את ההנחה שאנחנו מתפתחים לקראת תכלית עליונה.
אגב
בתפישה של בודהה יש משהו מאוד מדעי
זה לא אשמתו שהפכו אותו לחפץ פולחן
גם היהדות עוותה ללא הכר בידי עובדי אלילים
מה שבודהה ניסה לתאר זה בסך הכל דרך מסויימת להגיע ליכולת התעמקות במנגנוני הסיבה והתוצאה ,
התבוננות בתהליך על ידי התנתקות ממנו שזו הדרך שבודהה הציע ממש לא עומדת בסתירה למדע
דרכו אישית וסובייקטיבית יותר מהמדע אבל בכלל לא בטוח שהיא פחות אפקטיווית בגלל שמאוד יכול להיות שהגישה למנגנונים הכי אובייקטיבים וכללים עוברת דרך ההתנסות הכי פרטית וסובייקטיבית.
לפי בודהה ,אם אתה רוצה להבין את הקשר בין הסיבה והתוצאה אתה צריך להתעמק בדרך היחודית שהקשר הזה עיצב את אישיותך הפרטית,
לדעתי הדרך הזאת לא נחותה או פחות הגיונית מזו שמציע המדע.
תודה
כמו שכבר כתבתי, דווקא בעולם המדעי לאני ולאגו אין מקום. אבל מה לעשות שגם את המדע וגם את האמונה מקיימים אנשים? אנשים מטבעם הם יצורים רגשניים (גם אני
) שמנכסים לעצמם את מה שהם עושים. כמו שהאיש הדתי אוהב את דתו המדען אוהב את התחום שאותו הוא חוקר. אם מישהו אומר משהו שלהערכתנו הוא לא במקום על משהו שאנחנו אוהבים, זה רק טבעי שנרגיש מותקפים.
לדעתי, הנחרצות המוחלטת נמדדת בחוד של החרב ובחוד של העט. לצערי, האמונה משתמשת יותר בחרב כשהמדע משתמש יותר בעט. זה נכון שהעט חזקה יותר מהחרב אבל בתור מישהו שנדקר פעם מעט וזה כאב לו נורא, אני לא רוצה להידקר מחרב!
אין פה ניסיון להוכיח שדרך אחת נכונה ואחרת שגויה. מדע ואמונה לא מנוגדים אחד לשני. הם פשוט לא הולכים באותו כיוון. הם לא אמורים לבוא זה על חשבון זה. אבל, לאמונה יש רק דרך אחת שבלונית והיא האמונה עצמה בעוד המדע מתעדכן כך הזמן ומשנה צורה. באמונה הקשיחה, כל דרך אחרת שאינה האמונה עצמה, נחשבת זרה, לא רצויה ומפגינים כלפיה מעט מאוד סובלנות אם לא תוקפנות. לראיה, דתות אפילו נלחמות ביניהן ולא על האמונה אלא על דרך קיום האמונה ואפילו יש זרמים פנימיים בכל דת שמתנגחים אלו באלו. אני לא מדבר על חסידי סטאמנר מול חסידי גור. אני מדבר על סיקים מול סונים בהודו או על פרוטסטנטים מול קתולים באירלנד. מצד שני, בעולם המדעים עוד לא ראיתי מצב שבו הביולוגים תקפו את המתמטיקאים ימח שמם.
אני מסכים מאוד שה"מדע" לא יודע הכל. מה שנוח לי יותר ביחס למדע היא היכולת של המדע להתגמש ולהתעדכן ביחס לעובדות החדשות שכל הזמן מתגלות. לעומתו, האמונה בדרך-כלל מאוד קשיחה ומאוד לא ניתנת לשינוי ועדכון.
זה גם נכון ברמה עובדתית להגיד שהמדע טעה בעבר, יכול לטעות היום ועוד יטעה בעתיד. מסקנה נכונה מכך היא: אי אפשר להניח שהמדע יודע הכל. אבל, המדע מראש לא טען ולא טוען שהוא יודע הכל. רחוק מזה. המדע אומר בגדול: "זה מה שנראה לנו עד עכשיו. עדכון נוסף במהדורת החדשות של השעה 8". לעומתו האמונה אומרת: "זה מה שידוע לנו, וזהו!".
אני לא חושב שזה נכון לסגור את כל מה שאנחנו לא יודעים בתוך קופסא שחורה ולשים עליה תגית: אלוהים, קארמה, בודהה, ישויות, חוצנים, רוחות ושדים וכל מיני דברים אחרים ואל תתעסק בזה או שברק יפגע בך.
אני גם לא חושב שהמדע פוסל איזשהו כיוון. המדע מחליט שלא להתקדם בדרך שאינה לוגית. אם יוכח אמפירית שהדרך הלא-לוגית היא הנכונה, אני בטוח שיש מישהו שימציא את התאוריה המדעית שמסבירה את זה. עיין ערך: תאוריית הקוונטים בה חלקיקים תת אטומיים מתנהגים ע"פ חוקי פיזיקה לכאורה בלתי אפשריים. אם כבר, ההיסטוריה מוכיחה שלאמונה יש הרבה פחות סובלנות כלפי המדע ולא להפך. עיין ערך: ימי הביניים, מדינות ערב, סיינטולוגיה וכו'.
אם אתה יותר צודק
או יותר כותב פשוט נהדר!
אם זו בדיחה אז לא הבנתי. אם לא... אז גם לא הבנתי
תודה
אם כולנו נוותר על הצורך לריב מלחמת עולמות מי צודק? אז נחסוך הרבה אנרגיה כשנקדיש את עצמנו לבדוק דברים בכל תחום. העניין שאני מוצאת מיום ליום זה דווקא הצורך של האנשים להיות צודקים באחיזתם ולא חשוב אם הם נשענים על המדע [עדיין לא נשען על עצמו] או על ממצאי רפואה או פיזיקה שעדיין נחקרים.
אם נוציא מהמשוואה את "האני הצודק" או "האני האובססיבי"
כבר תישמר אנרגיה חיונית בחיפוש פתרונות פרודוקטיביים.
כמו גם ככל שקראתי והתעמקתי בכתביו של איינשטיין כך השתכנעתי במשקל שהוא הניח על האינטואיציה שלו, כך שאין סתירה בדבר אולי להיפך. לאנשים המחוסרים אינטואיציה אכן מניחים משקל ענק רק להוכחות, אך כולנו שוכחים שמה שהוכח אתמול הרבה פעמים מגיעה סתירה היום ומה שהיה הוא שיהיה כל הטוענים נגד האחרים גם אם הם מסייגים את אמירתם בצניעות כשהם כל כך נחרצים ,הם לא באמת צנועים.
מדע לא צריך להציב את עצמו מול אמונה,
מדען אולי מן הראוי שיאמץ לעצמו את הספקנות הבריאה וההולמת לעיסוקו וישלים עם אי יכולתו להוכיח שהאלוהים אינו קיים,אולי הוא ישנו ואנחנו פשוט לא יודעים איך להוכיח את קיומו,הרי רוב התופעות והדברים בעולם מתקיימים עדיין הרחק מיכולתנו להסביר אותם בצורה מושלמת וכל תיאוריה חדשה שנוצרת מביאה איתה שלל סתירות חדשות,
לא חסרות דוגמאות למדענים שכשלו בדיוק כמו היונים,
למעשה מדען שמכבד את עצמו מקבל כישלון כמציאות הכרחית.
הוויכוח בין המדע והאמונה הוא פשוט בזבוז זמן,
האדם הוא גם במרכז וגם לא,
אם אנחנו מוצאים משהו שעובד ומקדם אותנו אז אחלה אבל לפסול מראש דברים שאיננו מבינים עדיין זה ממש לא מדעי.
***************
יפה. אתה מסביר כאן דברים מתחום ה-confirmation bais.
מסקנה מעניינת ;)