סקינר (פסיכולוג וחוקר) לימד את היונים שלו לעשות כל מיני פעולות תמורת תגמול (מזון) כחלק ממחקר התנהגותי. לדוגמא: יונה אולפה להסתובב במעגלים בכלוב עם כיוון השעון ועל כך היא קיבלה מזון. תוך כדי המחקר סקינר גילה שהיונים התבלבלו בהבנת מהי הפעולה שבעבורה הן מקבלות מזון. לעיתים היונים עשו פעולות אחרות מיד אחרי הפעולה המתגמלת ואז טעו בהסקת המסקנה לגבי מהי בדיוק הפעולה המתגמלת. לדוגמא: מיד אחרי שהיונה הסתובבה בכלוב לכיוון הנכון היא עמדה על רגל אחת ואז קיבלה מזון. אחרי כמה נסיונות היונה התחילה לחשוב שהפעולה האחרונה כלומר, לעמוד על רגל אחת היא זו שמניבה את המזון. פתאום, היונה הפסיקה להסתובב לכיוון הנכון ונעמדה על רגל אחת ליד הצוהר וציפתה לקבל מזון תוך כדי שהיא מניפה שלט: "לחם עבודה". כלומר, היונים סיגלו לעצמן אמונות תפלות לגבי הקשר בין סיבה לתוצאה. כמובן שמיותר לציין שלא מדובר ביונה אחת ולא בתצפית אחת ומי שמבאמת רוצה לקרוא לעומק מוזמן לצלול ללינקים שבתחילת הפיסקה.
גם אנשים, מין לכאורה חכם מעט (אבל ממש מעט) יותר מיונים, עושים טעויות דומות. לדוגמא: המחשב שלך הופך להיות איטי בגלישה באינטרנט. אתה לא ממש יודע למה זה קורה אבל אתה מניח\שמעת\חבר סיפר לך שאולי יש יותר מדי קבצי קוקיס בדפדפן האינטרנט-אקספלויטר ושצריך למחוק את כולן. כמו שאומר הפתגם: "קוקי טובה, היא קוקי מחוקה". אז אתה מוחק את כולן ועושה אתחול למחשב. פתאום המחשב גולש מעט מהר יותר ואתה מאמין שפתרת את הבעיה.
בעולם האמונה ביסוס הקשר הלוגי בין סיבה לתוצאה אינו מתבסס על עובדות אלא על היכולת של המאמין לבנות גשר בתודעה שלו והגשר הזה נקרא אמונה. במילים אחרות, המצב האישי שלי משפיע על היכולת והמוטיבציה שלי להאמין. לדוגמא: אני שוחה בים ומתחיל לטבוע. אני על סף מוות. בתור חילוני גמור אני מתחיל בפתאומיות להתפלל לאלוהים שיציל אותי וחושב על המעשים הטובים שלי שבגללם "כדאי" להציל אותי ועל המעשים הרעים שבגללם "אני ראוי" לעונש ומקווה שאלוהים יתערב לטובתי וזו רק טביעה קטנה. והנה פתאום עובר לידי המציל הגברי עם החזה השעיר והחסק'ה (כלי השיט היחיד בעולם עם כינוי חיבה גנרי) ואוסף אותי. נשאלת השאלה: האם אלוהים קיים והוא באמת התערב לטובתי? התשובה לכך תלויה רק בי! מה אם הייתי נכנס למים, עושה שחייה קצרה ויוצא החוצה בלי שום בעיה. האם גם אז הייתה לי המוטיבציה להאמין באלוהים? האם המצב האישי שלי משנה את עצם הקיום של אלוהים?
לעומת זאת, אם תשאלו אותי כמה זה 1+1 או האם כדור הארץ עגול, התשובות לשאלות הללו לא משתנות בהתאם למצב שלי, כלומר האם אני טובע, שרוע על החסק'ה או מתחיל עם תיירת על החול היבש והיציב. גם שעות של תפילה לאל, לאלגברה או לאטלס לא ישנו את העובדות האלו כי היא לא תלויות בי. אלו פשוט עובדות "קרות". אין פה אינטאיציה, תקשור עם חוצנים או אמונה. האני האישי לא משנה. יש פה רק עובדה שקיימת והיא גם קיימת בלעדיי. אני לא צריך להיות שם כדי שהיא תתקיים.
מקורו של שיח החרשים בין "שוחרי מדע" ל-"מאמינים" הוא בטעות המשותפת לשני הצדדים שהיא אי הבנת התפקיד של האדם במערכת. ה"מדע" הקר לוקח את ה"אני" וזורק אותו מחוץ לתמונה בכל הקשור להבנת המציאות שלנו כאשר האמונה שמה את האדם במרכז. טועה מי שחושב שהויכוח האמיתי הוא האם סיפורי התנ"ך יכלו להתרחש במציאות או האם הומאופטיה באמת עובדת. הויכוח האמיתי הוא על מה מאפשר את הקיום של הטענות של כל אחד מהצדדים.
הערה: תגובות בנושא העץ שנופל ומשמיע רעש ביער בלי אף אחד ששומע אותו, לא תתקבלנה בברכה. תהיו מקוריים.
מצד אחד, צודקים המאמינים שאומרים שבלי אינטואיציה וגישה יותר הומנית ואנושית, המדענים הם רק חבורת "פקידים" שששה (יש מילה כזו עם 3 ש' רצוף) למלא אחרי קודקס החוקים ההולך ומתעבה שלהם רק כדי להמציא ממנו עוד ועוד חוקים שעוזרים להם לחשוב שהם מבינים את העולם טוב יותר. מצד שני, צודקים שוחרי-המדע שאומרים שבלי עובדות ובלי מחקר "קר" אי אפשר לקשר בין סיבה לתוצאה, ולכן כל המאמינים למיניהם לא מאמינים אלא באמונות תפלות והם לא יותר חכמים מאשר היונים של סקינר. |