עבר עליי לילה נורא. אולי לא נכון להגיד עבר. עדיין עובר. הוא רשמית ייגמר רק בעוד שעה, למתי שכיוונתי את השעון המעורר. 

אני לא יכולה לנשום. הנשימה שלי קצרה וכואב לי בריאות.

נשימה כבדה ומסריחה כזאת של בן אדם שטחן אתמול מלא סיגריות. 

אתמול הייתה יום הולדת לאיזה סוג של חברה. הערב התחיל בבית שלה, כשהיא הזמינה כמה אנשים יחסית מוקדם, ככה בערך ב-7.

לפני שהגעתי אספתי איתי עוד חברה. החברה שאספתי חזרה ב-2 בצהריים ממסיבת טבע בצפון. זה הספיק לי כדי לדעת שאני אנהג לשם ולא היא. אגב, זה לא הספיק לה לדעת לא לנהוג בדרך חזרה מהמסיבה שהייתה ב..קיבינימט.

לא זה, ולא העובדה שהיא לקחה 4 טיפות אסיד ובטח נשמה יותר חשיש מאשר חמצן בלילה הזה. כשהגעתי אליה היא הייתה דלוקה ממש, מראה שלא החלטתי איפה בדיוק לדרג אותו בין מפחיד למצחיק.

הגענו לדירה. הייתה אווירה נעימה. תחילה רק ישבנו כמה בנות חברות טובות והתדעכנו בחייה אחת של השנייה. לא משהו דרמטי.

סיגריות. כמה סיגריות. אני אפילו לא יודעת להגיד כמה עישנתי בדיוק באותה מרפסת שהייתי בה שעתיים. אולי 4. אולי 5. אולי 6. מה שבטוח, עכשיו זה מרגיש כמו 15.

טיפשה. איזה טיפשה אני עם הסיגריות האלה. עכשיו עברו כבר כמעט שבועיים תמימים בלי שעישנתי בכלל. אף לא שאכטה. הייתי בחו"ל והחלטתי קצת להתנקות, אחרי זה חזרתי לארץ והייתי גם חולה כמה ימים ככה שלא נגעתי ואיכשהו זה הצטבר לכמעט שבועיים. ואפילו לא היה לי קשה בכלל. אתמול אפילו ישבתי בערב עם חברה שטחנה סיגריות והצלחתי להחזיק. אבל עכשיו נשברתי. לא שנשברתי. לא באמת ניסיתי לא לעשן.

חברה שלי פתאום החזיקה סיגריה. היא הפסיקה לעשן לפני שנתיים וחזרה לפני שבוע. טיפשות. גם אני וגם היא. לפחות היא הצליחה להפסיק לשנתיים והיא לא אסטמטית כמוני. אז כנראה שתואר הטיפשה ביותר מגיע לי כרגע.

לאט לאט הגיעו עוד כמה אנשים.

ג'וינטים. כל הזמן עוברים ג'וינטים. וכולם מעשנים. לפחות איתם סיימתי את הסיפור. לא נוגעת בזה כבר שנתיים. עוברים ג'וינטים של חום ואז מגיע ידיד של בעלת השמחה מצויד בהיידרו ובהרבה פוזה. כולם מעשנים גם את זה. החברה עם הטיפות והחברה עם הסיגריה והחברה השלישית שכבר 5 שנים לוקחת כדורים נגד דיכאון ועושה באנגים על בסיס יומיומי ובעלת השמחה ובעצם כל מי שהיה שם חוץ ממני מעשן.

לפחות על זה אני עוד יכולה לתת לעצמי קרדיט. לפחות בחרא הזה אני כבר לא נוגעת. ממש גיבורה.

צ'ייסרים. כל הזמן צ'ייסרים. לא. אני עם האוטו. לא. 

שותה רק צ'ייסר של פידג' ורק כוס יין. ולפני שיצאנו מהבית הייתי אמורה רק ללכת לשים את האוטו בבית ושיאספו אותי לתל אביב. אז עוד צ'ייסר טקילה לכיף. ממתי אני שותה טקילה בכלל.

בסוף נכפה עליי גם לנהוג כי הברירה השנייה הייתה לנסוע עם הבחור עם ההיידרו שאם הייתם רואים אותו כנראה שהייתם מעדיפים לנהוג אחרי בקבוק טקילה ולא לנסוע איתו.

בתל אביב שתיתי רק עוד כוס יין. כל הכבוד לי. כנראה שעדיין עוברת בדיקת נשיפה. או שלא.

ממש חיילת מצטיינת במאבק היומי נגד רעל. גם לא ג'וינטים וגם רק 2 צ'ייסרים ו-2 כוסות יין כשאני נוהגת וגם רק 4 סיגריות אחרי שלא עישנתי שבועיים. ממש אות של כבוד. לפחות לא עשיתי 4 טיפות.

אז למה אני מרגישה כל כך רע  עכשיו?

ויוצאים מהתנור כל הזמן מגשים של בורקסים ופיצות. במאבק הזה קצת פחות הצלחתי. גם הגעתי רעבה. עוד רעל שנכנס לגוף בלי רצון שהוא יהיה שם באמת. אפרופו הפוסט הקודם.

בדרך חזרה אני מדברת עם חברה על גברים ועל יואב. איכס עם כמה גברים הייתי.

הסקס הזה הוא גם רעל שכל הזמן צריך להגיד לו לא.

הגעתי הבייתה וכמעט כל הלילה לא ישנתי. אני לא נושמת. צריכה משאף. אני רעבה. בעצם יש לי בחילה. או שלא. איכס. מגעילה. או שזה לא אני בעצם. זה כולם. כל הזמן רעל. רעל רעל רעל.

סיגריות. סמים. אלכוהול. נהיגה. סקס. אוכל. כל הזמן צריך להגיד לא ולא ולא.

הרבה יותר קל להתפתות מאשר לא להתפתות. גועל נפש. כמה ג'וינטים עישנתי בחיי. לא כולל הצ'ילומים בהודו. וסיגריות. ואלכוהול. כמה פעמים הקאתי בחיים שלי מהאלכוהול. וכמה פעמים נהגתי עם יותר ממה שהייתי צריכה. וגברים. עם כמה גברים הייתי סתם. 

וזה לא שתמיד מצמידים לי אקדח לראש ומכריחים אותי. רוב הדברים שאני עושה אני באמת רוצה לעשות. באותו רגע לפחות. או שאני לא מחפשת וכל הזמן מציעים לי.

נמצאים סביב אנשים שמעשנים ג'וינטים אז הם יציעו שאכטה. גברים תמיד יציעו סקס. אוכל תמיד יציעו בכל מקום. תמיד יציעו לרדת לסיגריה בעבודה. לא משנה מה, בכל מקום ובכל חוג שהייתי, תמיד הייתי מוקפת ברעל לפחות מסוג אחד.

ועוד אתמול היה ערב ממש בקטנה. אחד הערבים הרגועים שהיו לי.

לא מצליחה לנשום. משאף. מחשבות. בחילה. רעב. מחשבות מעצבנות. כבר 7 בבוקר גם ככה.

הגיע הזמן לקפה...אפרופו רעל :)

שבוע טוב ונטול רעל לכולם.