מישהו שר ברדיו הלילה עוד צעיר. למי. למה. והיום. הוא כבר זקן? ------------- אין סנדלים. זה עדיף (על) סנדלים זרוקות. לא בריא (לי) לסנדל רגשות (האין-שרוכים. מסתבכים. משתרכים) ----------- יום אחד יגיע איש הוא ידליק אורות בכביש של מטוסים עולים ויורדים. וראשו נוגע בשמיים (שלי) מרוב שהוא. חי בי. חי בר --------- אתמול אחרי החום הלכנו לים. כבר בכביש חמש הייתי מרוצה, הגדולה הייתה (מאד) עגולה. מיד כשהחניתי הוא אמר: פספסנו את הטאץ' דאון. צודק. פספסנו (כמה) ------------ היו שאריות (שששש אריות) של אור יורד, כולם היו בכיוון הפוך משלנו (אפשר להפוך (עוד) בכיוון הזה של המשפט הזה) ------------- זוג נכנס למים. זה מחזה מצודד מהצד (לא של הצייד) ------------ אני נותנת לו לגרור אותי מגובה המים של הבטן עד לחוף. בלי משקל בכלל. הוא גורר אותי מהיד אני על הגב (זה נשמע כמו שיר אהבה?) אני יכולה להיות נגררת, אבל לא אחר הרוב, לרוב --------- אחר כך להיכנס שוב עד גובה המותניים לנער (לא באמת אפשר לנער) במים (התנגדות) ערימות קטנות של חול מהתחתונים וממתחת לחזה, איפה שיכול להיערם --------- בירכיים נערמות רק אצבעות (ואות. ואות) -------------- היה סחף. זה תמיד מפתיע להיכנס בנקודה איקס ולצאת בנקודה וואי. להיכנס ולצאת. בנקודות (זה בכלל, מרתק) ---------- עמדתי על הראש (איש אחד עבר שאל למה זה טוב. אמרתי על הדם, לזרום הפוך. והעיניים, רואות הפוך. זה מיישר משהו. לבנאדם) הוא אוהב את זה (תמיד) ואומר לי (תמיד) את מופרעת. מה שנכון. אני מופרעת על ידי. זה מפורר. זה מפרה. זה מפר ---------- חזרתי לשגרה שאין בה שגרה. חיכו לי בדידים לספר, להשתמש (נוכחות) יוד. מכאוב. מעות של משמעות ---------- על הדלת כתוב: אנחנו בשיחה נא לא להפריע (אני בהסחה, נאה (לו) להפריע) ----------- קיבלתי איזו חדווה, עטופה בנסיעה. ותקווה --------- הבוקר בכביש (זה קצר מאד) נסעה לידי הונדה סיוויק אדומה. הסתכלתי טוב על הידיים על ההגה (יש לך טבעת?) היו לו משקפיים שחורים (בעיניים) ושקופים (במצחיים). החולצה (מגוהצת), רוקדת בחלון מאחור, תפסה לי את העין. חייכתי כשהוא פנה לא לאחור, אחריי ------------ מי שרוט מי? ------------ לא כותבת לא כותבת לא כותבת את מה שמדמם בזה
---------------- ונשרים דאו מעל הגן המבורך
עץ הדעת מוות בו, בו חייכם תלויים
(ד. מקלין, ר. שפירא) |