עברתי היום חוויה מעניינת.

הגעתי לסיוע המשפטי בת"א,

מקום המשלב קשת של רגשות,

אשר נעו בין כעס - חרדה - עצב 

ותקווה גם יחד.

ראיתי הרבה אנשים, לבושים בפשטות,

מבטם לא ממוקד, לא מרוכז, דיי מבולבל

עיניהם התרוצצו לכיוונים שונים

כשואלות - לאן לגשת, לאן לפנות,

מי כאן יעזור?! 

היה משהו מעניין ומסקרן בקבוצת האנשים הזו.

לרובם היו מסמכים ביד.

קובץ דפים, לעיתים מקומט, מרוב ידיים שמוללו אותו 

קובץ דפים שנראו כבר שחוקים,

כתוצאה מאלפי הפעמים שקראו בהם שוב ושוב,

מחפשים תקווה בכל מילה, מחפשים קרן אור בכל אות.

קבוצת דפים ממורטת,

המכילה בתוכה סיפור חיים שלם -

של " איך הגעתי עד הלום " .

אנשים החזיקו בדפים האלה בחזקה,

כאוחזים בקש האחרון שיציל אותם מטביעה.

דפים אלו הם ההסטוריה שלהם.

הם אולי הדבר היחיד שמפריד בינם -

לבין איבוד דבר מה היקר להם מאוד.

                *

מקום עצוב מאוד הוא הסיוע המשפטי.

אנשים מכל עדה, מכל מוצא ובכל גיל

שנתקלו באתגר כלשהו בחייהם,

אתגר גדול כ"כ, שאינם מסוגלים להתמודד איתו לבדם.

                *

הפקידות שתבורכנה כולן - היו מאוד סבלניות.

זה היה מדהים.

גם כאשר מישהו התרגז, גם כאשר מישהו נלחץ  

והרים את קולו מעט יותר מדיי - מרוב מתח,

הפקידות תמיד היו נחמדות, תמיד עם חיוך נעים.

ענו בנימוס, ניסו להרגיע - לעזור כמיטב יכולתן 

לתת מענה לכל מצוקה, למצוא פתרון לכל בעיה.

ראיתי אנשים שנכנסו אדומים מרוב כעס

או חיוורים, כמעט לבנים, מתוך חשש או פחד -

יוצאים עם אור בעיניים ותקווה בלב.

תקווה שהחזירה להם את הצבע לפנים,

והפסיקה את הרעד והתזזיתיות שהיתה להם בעיניים.

מישהו הקשיב להם, מישהו מוכן גם לעזור.

מישהו מוכן להתאמץ, בלי לבקש מאום עבור עצמו

כדי להחזיר את החיים שלהם למסלול, במהרה בימינו.

מישהו מעוניין להתאמץ בשבילם -

בשביל האנשים הכמעט שקופים האלה,

שאינם מסוגלים לעמוד מול הענקים המפחידים לבדם.

               *

מקום קדוש המקום הזה, הסיוע המשפטי של תל אביב.

בהחלט מקום קדוש.