פרסומאים טוענים שבחירה של אנשים, מושפעת יותר מתדמית מאשר בתוכן המוצר. המקרה של שר החוץ ליברמן מראה שהם צודקים. ליברמן הוא אחד מהפרגמטים מבין אנשי הימין. הוא הראשון שקיבל את עקרון המדינה הפלסטינית כולל חילופי שטחים (אלא שהוא טוען שחילופי השטחים צריכים לכלול חילופי אוכלוסין). הוא היחיד מבין אנשי הימין שמוכן (רוצה) לתת את מזרח ירושלים לפלסטינים. יתר על כן לאחרונה הוקע הטייס בדימוס יונתן שפירא בפי בלוגרים רבים כבוגד על שום שניסה להשיט סירה לעזה, אם כך כיצד צריך לכנות את מי שרוצה להעניק לעזתים נמל? "הסמולני ההזוי" הזה הוא כמובן שר החוץ ליברמן.
מדוע אם כן ליברמן מפיח סומק רב כל כך בלחיי הימנים, ואנטגוניזם רב כל כך אצל השמאלנים? לדעתי הסיבה נעוצה בתדמית הבריון שיצאה לו, אותה הוא שוקד לטפח על ידי הריב המתוקשר (והגזעני לפרקים) עם ערביי ישראל. לכן כל גחמה שיוצאת מפיו גוררת אוטומטית מחיאות כפיים ל"בריון היהודי" שמראה לערבים מאיפה משתין הדג. קריאות המחאה מהצד השמאלי רק מעוררות את מחיאות הכפיים הימניות עוד יותר. סוף סוף מישהו שם את השמאלנים במקומם.
בהקשר זה כדאי לבחון שוב את נאומו של ליברמן באו"ם. יכול להיות שמבחינה מדינית לא מדובר בנאום הכי מבריק. (הרי אנו רוצים עזרה של מדינות בנושא האירני, והם בתמורה רוצים את עזרתנו בנושא הפלסטיני. לכן לומר לאותם נציגי מדינות שאין קשר בין שני הנושאים, עלול לחבל במאמץ הישראלי נגד הפצצה האירנית). מצד שני לא היה בנאום בשורה (או מוקש) מרעישה שהצדיקה את הרעש התקשורתי. ההבחנה המרכזית של ליברמן: שלום לא אפשרי בטווח הקרוב בגלל חוסר בשלות הצדדים, ולכן יש להסתפק בהסכם ביניים, מעידה שוב על פרגמטיות (שלא לומר על שמאלנות) של הדובר. במשך שנים התנגדו בימין להסכמי ביניים, משום שהם מגבירים את יכולת הסחיטה הערבית. הטענה הימנית היא: "כדי להגיע להסכם ביניים (לדוגמא הסכם חברון) ישראל משלמת בשטח לפלסטינים, ככל שישראל מוסרת יותר שטחים בהסכמי הביניים כך היא מגדילה את יכולת הפלסטינים להשיג שטחים נוספים בהסכם הסופי". כלומר בפעם המי יודע כמה ליברמן איגף את נתניהו משמאל. כצפוי, ובלי קשר לתוכן דבריו, יצאו הימנים בקריאות הידד לליברמן, והשמאלנים התמלאו חלחלה - הרי הוא סטה מהקו הרשמי של ממשלת ישראל.
האהדה לליברמן היא על כך שהוא מעלה את מפלס הגאווה הלאומית. לא עוד שר חוץ חנון עם משקפיים שמשפיל מבטו ומתנצל בפני הגויים, אלא בריון יהודי גאה שלא חושש להראות ל"עדת האנטישמים" איפה הם בדיוק יכולים לנשק לו. לאומץ של "הבריון היהודי" יש כמובן מחיר בדמות קשרי החוץ של מדינת ישראל. לא רק שהפופלאריות של המדינה יורדת בהדרגה, אלא שליברמן עצמו הפך אישיות בילתי רצויה במספר מדינות (ידיותיות). באורח פלא הנזק הדיפלומטי שליברמן מסב למדינה קונה לו יותר ויתר תומכים. יש לכך שתי סיבות: 1. העוינות לישראל נתפסת על ידינו כאנטישמיות, ומחזקת את תחושת הנרדפות (מנטליות הגטו). תחושת הנרדפות מחזקת את האונה הימנית (להתלכד, לא להתפשר, להיות חזקים מול העולם). 2. מול כל העולם העוין ליברמן נתפס כמרדכי אנילביץ מודרני, העומד באומץ מול מתקפת נציגי האומות המאוחדות.? לדעתי הסיבה נעוצה בתדמית הבריון שיצאה לו, אותה הוא שוקד לטפח על ידי הריב המתוקשר (והגזעני לפרקים) עם ערביי ישראל. לכן כל גחמה שיוצאת מפיו גוררת אוטומטית מחיאות כפיים ל"בריון היהודי" שמראה לערבים מאיפה משתין הדג. קריאות המחאה מהצד השמאלי רק מעוררות את מחיאות הכפיים הימניות עוד יותר. סוף סוף מישהו שם את השמאלנים במקומם. אם השמאלנות לא עומדת בדרכם של הימנים בתמיכתם בליברמן, הנזק שנגרם ליחסי החוץ של מדינת ישראל רק מעלה את יוקרתו. המסקנה היא ככל שליברמן יזיק ליחסי החוץ של המדינה, כך יעלה האלקטורט שלו בבחירות הבאות. |
תגובות (14)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
האמפטיה\ אנטיפטיה כלפי ישראל לא נובעת במישרין מאופן ההתנהגות של נציגי משרד החוץ, אלא מכך שהעולם הערבי קיבל במלואו את הנרטיב הפלסטיני. רפיסות הקומה (ההתנצלות וכו') של נציגנו רק עזרו לנרטיב הפלסטיני להתקבע. עד כדי כך הדברים הגיעו שכיום ייצוג הנרטיב הישראלי מוגדר כהתנגחות עם העולם (כפי שטענת כלפי ליברמן).
אולי... אבל מעניין מדוע נפשם של כל כך הרבה ישראלים נכספת דוקא למנהיג בעל תדמית של בריון? לטעמי הגאווה הלאומית עליה הצבעתי היא חלק ניכר מהתשובה.
1. ליברמן בעד חילופי שטחים בהם יושבים אזרחים, לא בהזזת אנשים ממקומם אלא בהזזת הגבול.
2. האפקט של ליברמן הוא לא הגאווה הלאומית, אלא שהוא מצטייר כמי שיש לו מענה לאיום הערבי מבפנים, שמטריד חלק ניכר אם לא רוב של הציבור היהודי. לא בטוח שיש לו ולא בטוח שהוא היחיד, אבל ככה זה נתפס. הגאווה הלאומית היא לא פקטור אמיתי אלא צורת ביטוי.
3. הבעיה עם הנאום שלו באו"מ לא היתה עם התוכן אלא עם העובדה ששר חוץ מופיע במעמד כזה עם דעה המנוגדת לדעת ממשלתו ולכיוון הפעולה שלה.
4. ליברמן עוד לא הראה לערבים "מאיפה משתין הדג". מי שבינתיים הכי הראה להם זה אהוד ברק. בכל מה שקשור לליברמן בינתיים הכל שמועות ודימויים.
5. ברור שדמותו של ליברמן שהיא מוחצנת בכל המובצנים תופסת נפח מעל הגובה שלו בגלל חוסר עצום באלטרנטיבה מנהיגותית.
אוקי, אם הבנתי נכון אז זקיפות הקומה, האמונה בצידקת דרכנו היא זו שתשכנע את כל העולם שאנו צודקים. זה נגזר מכך שיש לנו נטיה להאמין יותר באדם הבטוח בצדקת דרכו...
אז אם בענייני סגנון עסקינן - מה דעתך על אדם שבטוח תמיד שהוא צודק וכולם טועים - כמה סבלנות יש להקשיב לאדם כזה? ומה אם אדם שאינו מוכן לשמוע את טענותיו או מזלזל במי בעומד מולו? מה עם אדם שמזלזל בשופט (הרי ליברמן מפנה את חיצי הלעג שלו גם כלפי העולם, לא רק כלפי הערבים). תאר לעצמך נסיעה בכביש - האם הנהג שצועק ומקלל נחשב בעייני מי שרואה אותו לצודק? כמה אמפטיה והבנה אנו שומרים בקרבנו למי שמתנהג בבריונות? זוהי האמפטיה שמדיניות החוץ שלנו עלולה להניב.
בבקשה: האמונה בגאווה, בלומר את הדברים מבלי להתבייש אינה באה משום מקום. נמיכות הקומה, הרפיסות ההצטדקות הבילתי פוסקת (שכונתה על ידינו מדיניות חוץ) לא רק יוצרת אנטגוניזם כלפי פנים, אלה ממחישה למאשימי ישראל בעולם שאכן הם צודקים. תאר לך משפט בין שני אנשים, האחד כל הזמן מתגונן ומתנצל, והשני בטוח בצדקתו - מי מבין השניים יקבל את אמונו של השופט (בלי קשר לראיות). כנראה שרוב הציבור קץ באסטרטגיית ההתנצלות, ומאמין שעמידה זקופה היא שתוכיח לשופט העולמי את צדקתנו.
http://news.walla.co.il/?w=//1741919
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3966447,00.html
1. הנזק הדיפלומטי של ליברמן, איננו רק בגלל הגדלת העוינות ביננו לבין מדינות שונות וגם לא רק בגלל שמוזר לנהל מדיניות חוץ כאשר חלק ניכר מידידותינו בעולם מסתייגות (לא בדיפלומטיות) משר החוץ שלנו. הנזק המרכזי הוא במערכה התקשורתית שבה ישראל מתמודדת. כלפי ישראל (בצדק או מתוך צביעות) יש מסע דה לגיטמציה שמטרתו להפוך את ישראל "למצורע העולמי" בדומה לדרום אפריקה בזמן האפרטהייד. ליברמן "מחמש" את מתנגדינו "בנשק" התקשורתי כדי להשחיר ישראל. לדעתי רוב הציבור מודע לכך, אלא שהוא רואה בפעולות מזיקות אלו - כהגדלת הגאווה הלאומית. אביגדור היהודי החצוף שלא חושש לומר לגויים את האמת בפנים. לצורך הסיפוק של מילוי גאווה לאומית הציבור מוכן לשלם במטבע של דה-לגיטמציה של ישראל.
2. אם אני מפקשש משהו, אשמח לדעת מה.
תגובתי היא שרוב העם עדיין לא תומך במעשים של ליברמן. אני אף פעם לא טענתי שהרודנים אינם חכמים! אולי ליברמן כן חושב שרוב העם מטומטם או שהפחד יוכל להוביל אותו לתמיכה במעשיים מטורפים. זה היה בהסטוריה, כידוע. האנלוגיה היא במידת הטירוף לא ברמת המעשים. הדוגמה של פוטין מספיקה, לא צריך ללכת יותר מדי רחוק. אני בקשר עם רבים מתומכיו של ליברמן בקרב העם. יש לי רקורד של המון שיחות איתם. הם, לרוב, אנשים חכמים וחביבים, אוהבי החיים. יחד עם זאת הם, לרוב, אנשים הדוגלים בעמדות מצמרות שיער.
1. הפסקה האחרונה - לגבי האלקטורט של ליברמן שעולה בהתאמה לנזק שהוא עושה? עכשיו השאלה אם הוא עושה את הנזק, כי הוא מאמין שבסוף התהליך יצא "מעז מתוק", או שהוא עושה את זה כדי להגדיל את האלקטורט שלו.
3. אתה טוען שליברמן מציג את עצמו פרגמטי, אך למעשה הוא לא? למה לא? קהל תומכיו אוהבים אותו על שום שהוא קיצוני. אילו הם היו טורחים לקרוא את רעיונותיו ומגלים שהוא פרגמטי הדבר היה עשוי להנמיך את התמיכה בו. הפרגמטיות של ליברמן אינה זהה לפרגמטיות של השמאל, עניינו הוא להפחית כמה שיותר את כמות אזרחי ישראל הערבים, ולעשות זאת בדרך תקינה פוליטית (החלפת אוכלוסין).
4. ליברמן מסוכן? לא מתלהב מההגדרות האלו. אפשר לא להסכים עם מישהו בלי לעשות לו דה-לגיטימציה.
5. לגבי ההסברה בפושט אחר (אולי?)
יש לי בקשה "עצבן". במידה שתתיחס לתגובתי, אנא,שלח לי הודעה כי אני לא רוצה לפספס אותה. "אני לא משתלט על כל החומר"