כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Post שביתה

    הבלוג עוסק בבעיות מערכת החינוך מנקודת מבטה של מורה ומחנכת, החל במאבק המורים במהלך השביתה,בגורמים לשביתה, ובתחושות שעולות במהלכה ולאחריה. הבלוג שינה את שמו מ\"יומנה של מורה שובתת\" ל\" Post שביתה\"

    פוסטים אחרונים

    תגובות (26)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      22/10/10 09:04:
    איחור גדול. תענוג לקרוא אצלך.

    קצת באיחור,

    אני בתהליך מתקדם של ייאוש מהמערכת, אולי הגיע הזמן להפריט אותה לכל הרוחות לוותר על הצדק והשוויון החברתי.

    כוחות השוק חזקים יותר מאי פעם, וודאי מקומץ מורים המועסק ומוחזק על גבול הקיום הכלכלי.

     

    כל אחד עסוק בהצלה ובהישרדות אישית.

     

    אסור להתייאש, אבל כאש בודקים איזה כוחות ניצבים מול מי, המאבק אבוד מראש.

    מיכאל

      18/10/10 22:09:

    צטט: המספרית 2010-10-05 21:06:14

    כן, נפלא להתרגש כך מהעובדה שכולם יודעים שההתמקדות במדידה והערכה בבית הספר אינה קשורה לא לחינוך ולא ללימוד...

    אבל תכלס, מה עושים עכשיו? לוח המבחנים כבר רץ....ואנחנו ממשיכים עם העבודה המתסכלת הזאת!

    אני מציעה שנלך כולנו לכנסת, ונדרוש התייחסות!!! כן, לא לפחד כלל!!! אני מוכנה להצטרף אליך!

    *

    אלומה

     

    אלומה,

    אכן, שאלת השאלות היא איך לצעוק כך שקולנו ישמע?!

      18/10/10 22:06:

    צטט: ריקי ogol 2010-10-05 08:51:41

    אם לא יבינו החכמים מלמעלה את חשיבות החינוך הטוב בישראל אנחנו נלך לאיבוד...

     

    אין לי אמירות אופטימיות לצערי.

      18/10/10 22:06:

    צטט: יהודית מליק שירן 2010-10-05 06:41:38

    כשאני קוראת את הרשימה שלך ,אני מבינה איך הון ושלטון נפגשים. איך מרצים מטעם מועדפים. כתבתי רבות על הסכם דוברת, התפרסם בכל העיתונים והמגזינים לחינוך. לא אעסוק בזה עכשיו מפאת חוסר זמן. משהו הסריח לי אז, כשהבאתי הוכחות לתחושותיי לא אהבו לראות את הכתובת על הקיר. לא נעים האמת מאוד כואבת. מתוך כל חברי הוועדה אני מכירה את פרופ' ברוך נבו, איש חינוך שעוסק בהסתברות ומדדי הערכה בחינוך, אבל לא לקחו בחשבון שמא שמתאים לאוניברסיטה לא יכול להתאים לחט"ב ולחט"ע. הפערים מאוד גדולים*יום נהדר שושי.

     

    תודה יהודית,

    אני עונה 'קצת' באיחור, הייתי עסוקה מאוד לאחרונה. אכן הכתובת הייתה על הקיר, אבל נדמה שהקול לא ממש נשמע, וגם אם כן אז...ראי לאן הגענו!

      17/10/10 11:27:
    שושי שלום,

    אשמח אם תתני במה בבלוגך (ואם לא, אסתפק בפלטפורמת התגובות) למאבק באופק חדש. בניגוד לדעה הרווחת עוד יש מקום להיאבק ברפורמה ההרסנית הזו, או לפחות בחלקים ממנה, ולצערי הסתדרות המורים אינה הכתובת לעשות זאת. הפנייה שלי היא בעיקר למורי חטיבות הביניים - אנא, התגברו על הדעות הקדומות והצטרפו לארגון המורים, רן ארז הוא אולי לא מיס פופולריות אבל הוא כרגע הנציג הנחוש ביותר במאבק ועלינו לגבות אותו ככל האפשר. הסתדרות המורים קשורה בהסתדרות הכללית, מה שאומר שחבריה נתונים לחסדיו של עופר עיני שראשו במקומות אחרים. רק ארגון שאינטרסי המורים הם היחידים בסדרי העדיפויות שלו יכול להצליח, אולם דרושה לכך נוכחות מאסיבית יותר של חברים.

    אופק חדש היא רפורמה כלכלית שבינה ובין חינוך בכלל ומעמד המורים בפרט אין הרבה. המערכה עוד לא הסתיימה ושווה להיאבק.
      16/10/10 17:45:
    בכל יום שבו יש מבחן מיצ"ב, הבן שלי מקבל חופש מבית הספר. והוא תלמיד טוב. אבל למה שינוצל ויעבור מבחן שנועד לכל מיני הערכות, סטטיסטיקות ואגו של מנהלים, רשויות ופונקציות נפוחות ממשרד החינוך?

    הכי טוב שההורים יצביעו ברגלי ילדיהם, ויסרבו בשמם לשתף פעולה עם המבחנים האלה.
    שושי את הנציגה שלי
    שם במערכת
    אני סומך עליך
    אין לי נגיעה שם
    והבנה
    יש לי את הצרות שלי
    עם המים
    העצים
    ושונאי העצים
    ויש לי את אוהבי העצים כמובן
    ואת בחינוך השגרירה שלנו
    מזל שכך
    עודד
      15/10/10 17:46:
    במקום למדוד לאן הולך הכסף מן האוצר ואיזה ילד הוא רעב ולא מסוגל ללמוד עד כי המורה איננו מסוגל ללמדו הם מודדים את המורים.
    במקום למדוד עד היכן הגיעה האלימות בבתי הספר ואת מדד כבודו של המורה בעיני תלמידיו והורי התלמידים הם מודדים את תפוקת המורים, את קושי החומר הנלמד, את ההשתדלות האינסופית לרצות פני זעטוטים והוריהם הסוררים

    את החתמת השעון את המתקנים וההזנחה ההגיינית בבתי הספר.

    וועדות מקימים כאשר אין הצלחה !
      13/10/10 13:48:

    לדאבוני גם בפוליטקה של משרד החינוך איני מבינה.
    אך כל אימת שאת מעלה נושא..אני מוצאת בו עניין ומאמינה שהסוגייה הינה מחייבת התייחסות.
    איך את רואה דברים....
    *****
      10/10/10 15:35:

    מבקשת להוסיף:

    מבחנים מרובים מסוג "מבחני פיזה" ונגזרות שלהם, באים לשרת את תהליכי הגלובליזציה, ועיקרם סוג של סטנדרטיזציה של כל העשייה החינוכית. הם חסרי התחשבות בצרכים הספציפיים של המערכת של ארץ ותרבותה. וכמובן של כל ילד וילד.
    הם מסננים החוצה את אלה שאינם מצליחים ולא ברור לי לאן הם בדיוק ילכו?
    ברור שאלה על פי רוב ילדים שידם אינה משגת למורים פרטיים ושאר "המופרטים".
    שושי צודקת - בעניין מאבק ממוקד בנושא ברור.

      9/10/10 09:14:

     

     

    מבחנים סטנדרטיים, לרבות בחינות הבגרות, הורסים את מערכת החינוך.

     

    כל פעם כאשר ניתנים, המבחנים הארציים הסטנדרטיים לתלמידי כיתות ד´, כיתות ח´, וכיתות י"ב, הם נבחנים בהרחבה ונדונים מעל דפי העיתונות ובמשרדי הניהול של בתי ספר שונים. ישוב אחד תוהה מדוע לתלמידיו היו הישגים כל כך נמוכים לעומת הממוצע, ישוב אחר מתגאה בתוצאותיו הטובות, בעוד שישוב נוסף מתגאה בכך שהוא מעל הממוצע אולם מודאג מהירידה לעומת השנה שעברה, וכן הלאה. קהילות מדרגות את עצמן ואת בתי הספר שלהן בהתאם לתוצאות המוחלטות והיחסיות האלו, ונראה שכל אחד מקבל כמובן מאליו שמבחנים אלה, הם מידה נפלאה למשהו מאוד חשוב הנוגע לחינוכם של ילדינו.

    למעשה, לא נגזים, אם נאמר שלמבחנים אלה יש השפעות שליליות הרות אסון על בתי ספרינו. מן ההתחלה, הבה ונשאל את עצמנו: מה טבעם של מבחנים אלה ? כיצד הם בנויים ? התשובה היא: שהם מחרוזות של שאלות אשר מנסות למדוד את כושרם של התלמידים לזכור עובדות ומיומנויות מסוימות. לאחר שנבחן מקרוב את ההנחות עליהן מבוססים המבחנים, אנחנו יכולים להתחיל לרכוש הבנה פנימית וראיה לתוך אופיים המתעה והעקמומי.

    ראשית, מי מנסח את המבחנים ? המחברים הם בעצמם חברי הממסד החינוכי, אשר מתבקשים לשפוט בדיוק מה חשוב ומה לא חשוב על כל אחד לדעת ברמה מסוימת. מי העניק ידע אלוהי כזה לקבוצת אנשים זו ? מי יכול לטעון שהוא בעל תבונה כזו שהוא יודע את הדבר בבטחה -- בבטחה כזאת שתהפוך ידע זה לנקודת ציון לאלפי ילדים? איזה איש או אישה יכול לטעון שהוא בעל יכולת למיין ולבחור מתוך המאגר האין-סופי של הידע האנושי את המעדנים אשר הם חיוניים לכל ?

    אם היו עומדים להקים מערכת כזו במקום אחר כלשהו למעט בבתי הספר, הייתה קמה זעקה ציבורית כזאת שהמציעים היו מתחבאים מבושה. האם אין היא, הדבקות האוניברסאלית לערכה נתונה ומוגבלת של עובדות ומעשים, מהות הדוגמאטיות, האוטוקרטיה, הדיכוי הפסיכולוגי ? האין זה כך שאנחנו תמיד בזנו למדינות בהן קיימות תביעות כאלה ? האין זה כך שאנחנו מתענגים תמיד על הרבגוניות שלנו, על החופש שלנו מכפיה בחשיבה ? כיצד, אם כן, אנחנו יכולים להצדיק את הענקת הסמכות והכוח לקבוצת מורים, לשפוט את כל ילדינו על פי המידות שאותם מורים יחליטו לקבען כמוחלטות ונכונות ?

    ומה עם הרעיון עצמו של אמות מידה אחידות ? האם זה הגיוני לחפוץ שכל בן עשר, או כל בן ארבע עשרה, או כל בן שמונה עשרה שנים יהיו בקיאים באותו החומר ? התוצאה הגרועה ביותר אשר הייתי מדמיין לעצמי הייתה, שכל תלמיד במדינה יקבל ציון מצטיין ! איזו תחזית מפחידה ! האם אנחנו באמת רוצים לחיות בעולם חדש ואמיץ כזה ? ואם זה טוב עבור הגילאים האלה, מדוע שנעצור שם ? מדוע שלא נמשיך את העבודה הטובה, ונבחן את האנשים כל ארבע שנים, עד גיל הזקנה, כדי להבטיח שלא יסטו מאמות המידה הטובות ביותר שעליהן הבוחנים שלנו יכולים לחשוב ?

    האם לאנשים יש מושג מה המבחנים האלה עושים לבתי הספר של הערים והכפרים השונים שלנו ? ככל שעובר הזמן, והביצוע במבחנים אלה הופך להיות חשוב יותר כמידה להצלחתם של בתי הספר, יותר ויותר אנרגיה מופנית כדי להבטיח שהילדים יצליחו במבחנים. הביצוע במבחנים הופך להיות דבר ראשון במעלה, וכל פעם מושקעים בתרגיל עקר זה כמויות גדולות יותר של אנרגיה ושל זמן. אינני מתפלפל בנושא זה. אותו הדבר קרה בכל מקום בו הוכנסו מבחנים סטנדרטיים. לפני למעלה משישים שנה, כבר אז, התחוור למשל, שלהעמיד את כל תלמידי התיכון של העיר ניו-יורק בפני מבחני ריג´נט של המדינה בכל מקצוע, הביא את ההוראה בכל מדינת ניו-יורק לבינוניות אחידה שעד היום טרם התגברו עליה. משהו דומה קרה עם הסאטס (SAT´s - Scholastic Aptitude Tests - מבחני כושר הלמידה: מבחנים פסיכומטריים בארה"ב), שהפכו למטרה בפני עצמה לכניסה לאוניברסיטאות, ומטילים צל על למידה יצרנית כלשהי אשר לולא הם, היה עוסק בה התלמיד במשך השנים האחרונות של בית הספר התיכון.

    אין זה מאוחר מדי מכדי לנטוש את המבחנים מוליכים שולל והעקמומיים האלה. במחשבה שנייה, אולי זה כן מאוחר, לעת עתה; אולי יעברו עוד הרבה מאד שנים של שיגעון זה עד שהאנשים ברשויות המרכזיות יבחינו בכך שהם חונקים את אותה מערכת חינוך אשר הם חושבים שהם רוצים לשפרה. אולם דבר אחד אשר אנחנו יכולים לעשותו כדי להילחם בשיגעון הזה ברמה המקומית הוא להתעלם מתוצאות המבחנים, בכולם ובכל אחד מהדיונים בבתי הספר המקומיים שלנו. אם הקהילות המקומיות מחליטות, כל אחת בעצמה, להתרכז במה שהן חושבות שהוא חשוב ולהתעלם ממה שכל אחד אחר אומר להן שהוא חשוב, עדיין יש תקווה שנוכל להימנע מן האחידות -- המטמטמת, החדגונית, שמקהה את החושים -- אשר מבחנים אלה מנסים להכתיב לנו.

     

     

      8/10/10 02:38:
    שלום לך שושי
    קצת באחור אני שולחת לך כתגובה – קטע שכתבתי בהקשר זה ....
    העניין קורה באוסלו. בכנס בינלאומי של מורי-מורים (A.T.E.E) בשנת 1995. כמה מורים מסמינר הקיבוצים משתתפים בכנס – 5 ימים תמימים – שמוקדש כולו לענייני מדידה והערכה. עיקר החומר המודפס המתלווה להרצאות הוא טבלאות וגרפים למיניהם. וכך, אינטואיטיבית מתפתחת אצלי התנגדות שאני מנסחת אותה כך: "כל העשייה החינוכית מתבטאת בנוסחאות הערכה מתוחכמות של "ילדים, כפול שעות, כפול כסאות חלקי מורים"?... הלוואי שהיו משקיעים מאמץ כל כך גדול בשיפור דרכי ההוראה במקום במדידת ההישגים".
    הפילוסופיה החינוכית שלי מאמינה ומעוניינת יותר בתהליך החינוכי לימודי מאשר ב"הישגים". אמונה מוזרה שנשענת על שנות התנסות רבות, אומרת לי שכאשר התהליך הלימודי הוא טוב, יגיעו הלומדים להישגים ראויים. ומכיוון שבין היתר אני מאמינה גם בשונות האינדיבידואלית של בני אדם – צעירים ומבוגרים, מורים ותלמידים – כאחד, ברור מראש, וללא מבחנים, שיהיו הבדלים בתוצאות הנקראות "הישגים". כמו בכל מקצוע יהיו טובים יותר וטובים פחות, אך כל אחד יהיה טוב או רע בדרכו. מכאן, אני סבורה שחשיפת התלמידים למורים שונים יוצרת את האיזון, ומה שחסר אצל אחד, בא על סיפוקו אצל האחר. והודות לכך אנחנו גם שומרים על השונות על הייחודיות והעצמאות של המורים. ואני מוסיפה לעצמי שזה ככל הנראה נכון לגבי כל מורה וכל תלמיד בכל המסגרות – החל בבית הספר היסודי וכלה בהשכלה הגבוהה. עניין נוסף שמטריד את מנוחתי – ומה יקרה לאלה שלא הגיעו להישגים הנדרשים? הרי הם אינם ברגים או חלקי מכונות שניתן למחזר... לאן בדיוק "יזרקו" אותם, כדי שלא יקלקלו את הסטטיסטיקה?
    ואיך זה מתקשר לגלובאליזם?
      5/10/10 21:06:

    כן, נפלא להתרגש כך מהעובדה שכולם יודעים שההתמקדות במדידה והערכה בבית הספר אינה קשורה לא לחינוך ולא ללימוד...

    אבל תכלס, מה עושים עכשיו? לוח המבחנים כבר רץ....ואנחנו ממשיכים עם העבודה המתסכלת הזאת!

    אני מציעה שנלך כולנו לכנסת, ונדרוש התייחסות!!! כן, לא לפחד כלל!!! אני מוכנה להצטרף אליך!

    *

    אלומה

      5/10/10 08:51:
    אם לא יבינו החכמים מלמעלה את חשיבות החינוך הטוב בישראל אנחנו נלך לאיבוד...
    כשאני קוראת את הרשימה שלך ,אני מבינה איך הון ושלטון נפגשים. איך מרצים מטעם מועדפים. כתבתי רבות על הסכם דוברת, התפרסם בכל העיתונים והמגזינים לחינוך. לא אעסוק בזה עכשיו מפאת חוסר זמן. משהו הסריח לי אז, כשהבאתי הוכחות לתחושותיי לא אהבו לראות את הכתובת על הקיר. לא נעים האמת מאוד כואבת. מתוך כל חברי הוועדה אני מכירה את פרופ' ברוך נבו, איש חינוך שעוסק בהסתברות ומדדי הערכה בחינוך, אבל לא לקחו בחשבון שמא שמתאים לאוניברסיטה לא יכול להתאים לחט"ב ולחט"ע. הפערים מאוד גדולים*יום נהדר שושי.
      5/10/10 06:38:

    צטט: יוליסס 2010-10-04 19:10:08

    שושי יקרה שלום

    כמובן שההתנהלות לא מפתיעה אותי.
    וכמוך וכמו מיקי אני מופתע מהתנהלות חברי הועדה.
    אני גם לא מצליח להבין איך בכל דיון תקשורתי בנושאי חינוך
    מצליחים לפספס את העיקר ודנים בטפל. ומי שמצטיין בזה עם עשיית משדרים מיוחדים, גרנדיוזיים וצבעוניים, עם פרומואים שמוזרקים לתוך הוריד, משדרים עם הרבה צבע אבל חסרי תוכן ענייני ובעיקר נוטפי פופוליזם, הוא ערוץ 2 (לדוגמא להביא את שר החינוך לאולפן לראיון של חמש דקות שלמות שבהם הוא אומר בעיקר מילים מהשורש ע.ש.ה בגוף ראשון). 
    בערוץ אחד יש יותר תוכן ענייני ופחות צבע אבל גם שם מפספסים את העיקר בחלק גדול מהפעמים.
    בקיצור אני לא מצליח להבין איך הדברים שנאמרים כאן ושאנחנו מבינים טוב טוב, לא מועלים לדיון ציבורי רחב יותר.
    שושי, קולך וקולם של שכמוך, חייב להישמע הרבה יותר והרבה יותר חזק.

    שנה טובה

    ערן

     

    ערן,

    אחת השאלות המטרידות אותי היא , כיצד עושים 'רעש' ציבורי וכיצד לא להשמיע יותר מידי סוגי 'רעש' כדי להבחין בין ה'צלילים'.

    אם כולם יצעקו לא ישמעו אותם. נדמה לי שזוהי החכמה התקשורתית.

      5/10/10 06:30:

    צטט: נעמה ארז 2010-10-04 18:05:00

    עד כמה שהבנתי מגעת זהו לא השוט היחידי נגד מורים, ולא הראשון בהם. כבר 30 שנים עסוקה המערכת במציאת כלים כאלה או אחרים.

     

    בוקר טוב נעמה,

    אין ספק שהמבחנים השונים לא מודדים את התלמיד אלא את המורה, התלמיד גם לא מרגיש מחוייב להם..

      4/10/10 19:10:
    שושי יקרה שלום

    כמובן שההתנהלות לא מפתיעה אותי.
    וכמוך וכמו מיקי אני מופתע מהתנהלות חברי הועדה.
    אני גם לא מצליח להבין איך בכל דיון תקשורתי בנושאי חינוך
    מצליחים לפספס את העיקר ודנים בטפל. ומי שמצטיין בזה עם עשיית משדרים מיוחדים, גרנדיוזיים וצבעוניים, עם פרומואים שמוזרקים לתוך הוריד, משדרים עם הרבה צבע אבל חסרי תוכן ענייני ובעיקר נוטפי פופוליזם, הוא ערוץ 2 (לדוגמא להביא את שר החינוך לאולפן לראיון של חמש דקות שלמות שבהם הוא אומר בעיקר מילים מהשורש ע.ש.ה בגוף ראשון). 
    בערוץ אחד יש יותר תוכן ענייני ופחות צבע אבל גם שם מפספסים את העיקר בחלק גדול מהפעמים.
    בקיצור אני לא מצליח להבין איך הדברים שנאמרים כאן ושאנחנו מבינים טוב טוב, לא מועלים לדיון ציבורי רחב יותר.
    שושי, קולך וקולם של שכמוך, חייב להישמע הרבה יותר והרבה יותר חזק.

    שנה טובה

    ערן
      4/10/10 18:05:
    עד כמה שהבנתי מגעת זהו לא השוט היחידי נגד מורים, ולא הראשון בהם. כבר 30 שנים עסוקה המערכת במציאת כלים כאלה או אחרים.
      4/10/10 06:57:

    צטט: ד"ר מיקי ארליך 2010-10-04 06:40:21

    שלום שושי,

    מזמן לא ראיתי פוסט שלך ואני שמח שחזרת.
    לעצם העניין, אני כמובן לא מופתע: מי שממנה וועדה כמו וועדת דוברת לא עושה זאת ללא אג'נדה. הוא יודע מה הוא היה רוצה שהוועדה תחליט, וכל מה שהוא רוצה זה שבוועדה יישבו אנשים שיעניקו להחלטותיה יוקרה וחשיבות. עד כאן הכל בסדר.
    מה קורה כשחברי הוועדה מגלים פתאום עצמאות? הרי לא מינו אותם על מנת לחשוב, מינו אותם על מנת לחתום. כאן אנחנו מגיעים למקרה שקרה כאן. שיהיה ברור, לאור מה שכתבתי, משרד החינוך לא הרגיז אותי בכלל. ככה מתנהג גוף ממשלתי סביר.

    מי שמדהים אותי הם חברי הוועדה. הם היו צריכים להרעיש שמיים וארץ. במקום זה, "הם את נפשם הצילו". הם לא חתומים על דו"ח הוועדה וידם לא הייתה במעל. לו היו בזמן אמיתי פונים לחברי כנסת, אנשי חינוך נוספים, לארגוני המורים ולתקשורת, יכול להיות שהמצב היום היה שונה.

    כעת, על פי החוק הידוע שגופים בירוקרטיים עוסקים בעיקר בפיתוח כוחם או לפחות בשימורו, יהיה קשה מאוד להחזיר את הגלגל אחורנית.

    מיקי

    אני מוכרחה להדגיש את מה שכתבת!

    "מי שמדהים אותי הם חברי הוועדה. הם היו צריכים להרעיש שמיים וארץ"

    זה בדיוק מה שמפתיע אותי! איך הם לא הרעישו עולמות?!

     

      4/10/10 06:55:

    צטט: זהר צפוני 2010-10-04 05:55:12


    "...עריכת המבחנים בכל מערכת החינוך משמשת למעשה כשוט

    המכוון נגד בתי הספר והמורים - יותר מכל, אמצעי הפחדה והטלת משמעת..."
    נגד המורים ? נגד בתי הספר ?
    ואני לתומי חשבתי שאנחנו ומשרד החינוך באותו צד של המטבע.

     

     

    ואני חשבתי שאת לא כל כך תמימה...מגניבמופתעצוחק

     

     

      4/10/10 06:40:

    שלום שושי,

    מזמן לא ראיתי פוסט שלך ואני שמח שחזרת.
    לעצם העניין, אני כמובן לא מופתע: מי שממנה וועדה כמו וועדת דוברת לא עושה זאת ללא אג'נדה. הוא יודע מה הוא היה רוצה שהוועדה תחליט, וכל מה שהוא רוצה זה שבוועדה יישבו אנשים שיעניקו להחלטותיה יוקרה וחשיבות. עד כאן הכל בסדר.
    מה קורה כשחברי הוועדה מגלים פתאום עצמאות? הרי לא מינו אותם על מנת לחשוב, מינו אותם על מנת לחתום. כאן אנחנו מגיעים למקרה שקרה כאן. שיהיה ברור, לאור מה שכתבתי, משרד החינוך לא הרגיז אותי בכלל. ככה מתנהג גוף ממשלתי סביר.

    מי שמדהים אותי הם חברי הוועדה. הם היו צריכים להרעיש שמיים וארץ. במקום זה, "הם את נפשם הצילו". הם לא חתומים על דו"ח הוועדה וידם לא הייתה במעל. לו היו בזמן אמיתי פונים לחברי כנסת, אנשי חינוך נוספים, לארגוני המורים ולתקשורת, יכול להיות שהמצב היום היה שונה.

    כעת, על פי החוק הידוע שגופים בירוקרטיים עוסקים בעיקר בפיתוח כוחם או לפחות בשימורו, יהיה קשה מאוד להחזיר את הגלגל אחורנית.

    מיקי

      4/10/10 06:03:

    צטט: levana feldman 2010-10-03 23:13:38

    שושי
    שערוריה.
    ואני זוכרת שאת התנגדת למסקנות ועדת דוברת
    ולא בדיעבד.

     

    ועוד איזו שערוריה!

    מתברר שזו לא ועדת המשנה שהתנהלה כך.

    ד"ר צבי צמרת, מי שמשמש כיום כיו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך, ושימש כחבר באחת מועדות המשנה, העיד:

    "כשנה אחרי שהחלה לפעול ועדת דברת, התמנה ד"ר צבי צמרת לחבר בתת-ועדה לזרמים ולקהילות בישראל. הוא נדהם לגלות כי

    ההכרעות המרכזיות והמהותיות בנושאים שבהם היו חברי התת-ועדה אמורה לשקול ולדון נתקבלו עוד לפני שהתת-ועדה החלה לפעול. אחת מהן, ובעלת המשמעות הרבה ביותר שבהן, היתה כי החינוך בישראל יפוצל לעשרות מינהלי חינוך אזוריים (מח"א)     

     

    דברת ופרופ' רובינשטיין ניהלו מפגשים הקשורים  לזרמים שהופקדנו עליהם, וסיכמו על דעת עצמם את רוב ההחלטות"

    הציטוט מכאן:

    http://acheret.co.il/?cmd=articles.146&act=read&id=603

                                             
      4/10/10 05:55:


    "...עריכת המבחנים בכל מערכת החינוך משמשת למעשה כשוט

    המכוון נגד בתי הספר והמורים - יותר מכל, אמצעי הפחדה והטלת משמעת..."
    נגד המורים ? נגד בתי הספר ?
    ואני לתומי חשבתי שאנחנו ומשרד החינוך באותו צד של המטבע.

      3/10/10 23:13:
    שושי
    שערוריה.
    ואני זוכרת שאת התנגדת למסקנות ועדת דוברת
    ולא בדיעבד.

    הנחתה במערכת החינוך!

    26 תגובות   יום ראשון, 3/10/10, 21:24

    מכירים את ההתרגשות האוחזת בך כאשר אתה מגלה גילוי מפתיע?

    התרגשות כזו אוחזת בי כעת, לאחר שגיליתי מי היו חברי ועדת המשנה למדידה והערכה בכח המשימה הלאומי לקידום החינוך בישראל (ועדת דוברת) ומה עלה בגורלם.

     

    איך  יכול מידע משעמם כזה להסעיר ולרגש? זה דורש, כמובן, הסבר.

     

    בפוסט זה אני מתארת איך גיליתי שראמ"ה (הראשות הארצית למדידה והערכה) הונחתה על מערכת החינוך בישראל, בניגוד לתפיסה המקצועית של רוב חברי ועדת המשנה שעסקו בגיבוש התוכנית, ולמרות זאת המדידה הולכות ותופסות חלק נכבד ממדיניות משרד החינוך כיום.

                                                                   

    זה זמן רב אני מגלה התנגדות למדיניות  המדידה והערכה של משרד החינוך שהפכה לחזות הכל. גם הפוסט האחרון וגם קודמו עסקו בכך, כאשר הטענה שלי היא שהמדיניות שהתוותה  ועדת דברת  החלה להזדחל  לתוך המערכת בקצב הולך וגובר, השתרשה עם הקמת ראמ"ה ותוקעת כעת עוגן סופי באמצעות חקיקה (חוק ההסדרים וחוק ראמ"ה), כל זאת  למרות הכשל שאותותיו ניכרים בשטח כבר עתה, ולמרות הזעקה של כל מי שמגדיר את עצמו כמחנך ומבין את הנזקים שהחקיקה הזו גורמת

     

    הגילוי עליו אני עומדת להצביע התחיל עם קריאת ראיון משנת 2005 עם פרופ' חיים גזיאל מאוניברסיטת בר-אילן, אחד מחוקרי החינוך הבולטים בארץ, אשר למרות מעמדו ולמרות עברו כמחנך לא שותף בוועדה.

     

    כבר אז ראה פרופ' גזיאל את הנולד וטען כי ועדת דברת ממליצה על  מערכת צפופה של מדידה והערכה, שיטה בריטית שיובאה לארץ וזכתה לביקורת ציבורית נוקבת בארץ הולדתה ומטרתה היא להוות  "שוט נגד המורים".. "אני לא נגד הערכה. היא יכולה להיות חלק משיפור ההוראה. הערכה יכולה לבדוק התקדמות בית-הספר ביחס לעצמו וגם ביחס לקנה מידה ארצי, אבל לא צריך להפוך את המדידה לעיקר, ויש לי תחושה שההערכה כפי שועדת דברת מציעה, עתידה לשמש שוט כנגד המורים, והיא נועדה גם לסייע למערכת להיפטר מאנשים 'לא פרודוקטיביים' שלא יעמדו בתפוקות הנדרשות. אבל תפוקות מורים לא ניתנות למדידה, והפעלת קנה מידה אחיד למדידתן אינו מבטיח שהטובים יישארו והרעים ילכו"

     

    בעקבות קריאת הדברים הסתקרנתי לדעת כיצד לא ראו חברי הועדה את אותם דברים שראה פרופ' גזיאל והחלטתי לבדוק מי היו חברי ועדת המשנה שעסקה במדידה והערכה , מתוך רצון לברר מה השקפת עולמם/תפיסתם המקצועית,  וכיצד היא באה לידי ביטוי במסקנות הוועדה.

     

    הגילוי היה הרבה יותר מהיר והרבה יותר מרעיש ממה שחשבתי.

    מתברר שחברי ועדת המשנה חכמים ולא בדיעבד! הם ראו גם ראו את הנולד, הזהירו והתריעו. ארבע מתוך שישה חברי ועדת המשנה אף התפטרו מהוועדה* ולמרות זאת ההמלצות בדבר מדידה והערכה התקבלו בניגוד לעמדתם של רוב חברי ועדת המדידה והערכה (!) והן הולכות ותופסות חלק נכבד ממדיניות משרד החינוך כיום.

    מי שנותרה במקומה היא היועצת של ועדת המשנה פרופ' מיכל בלר, אז ממחלקת המחקר Educational testing services   פרינסטון וכיום מנכ"לית ראמ"ה , הרשות אשר הוקמה בעקבות המלצות ועדת דברת ואשר אודותיה נסב הויכוח.

    המאמר שהסעיר אותי הוא זה של יולי חרומצ'נקו אשר דיווח על האירועים בזמן אמת. אביא את עיקרי הדברים (ההדגשות שלי).

    הנקודה החשובה ביותר היא שחברי הועדה, מומחים בתחום המדידה והערכה, כמצופה מוועדה העוסקת בתחום חשוב כל כך, הופתעו מהתנהלות העניינים כאשר חלק מהנושאים הוצאו מרשות הועדה, אחדים מהנושאים לא הופיעו בדו"ח הביניים והיו אף המלצות שרוב חברי ועדת המדידה וההערכה התנגדו להן.

     

    "...התברר,שהדברים מתנהלים אחרת משתיכננו חבריה. סוגיית מבחני הבגרות, למשל, הועברה לטיפולן של ועדות משנה אחרות. הקמת הרשות הארצית למדידה והערכה (ראמ"ה) - גוף חיצוני למשרד החינוך, שירכז את נושא ההערכה - לא ניזום על ידי חברי הוועדה, אלא, לדבריהם, הונחת עליהם כעניין שעליהם לכלול בהמלצותיהם. "התרומה הגדולה שלי לדיון על הראמ"ה הוא שינוי שמה ל'רשות ארצית למדידה'. בתחילה התכוונו לקרוא לזה 'רשות לאומית'", אומרת שוהמי בציניות.

    בתוך ועדת ההערכה היה רוב לגישה, שדגלה בעריכת מבחני הערכה מדגמיים בחלק קטן מבתי הספר, ולא מבחנים כלל-ארציים כדוגמת מבחני המיצ"ב היום. כמו כן המליצה הוועדה לחזק את ההערכה הפנימית. אך ההמלצות שהופיעו בדו"ח הביניים של ועדת דוברת דיברו בעיקר על מבחנים חיצוניים וכלל-ארציים. חברי ועדת ההערכה גם הופתעו לגלות בדו"ח הביניים המלצה לערוך מבחני יכולת קריאה לכל ילדי כיתות ב' במערכת החינוך - המלצה, שמעולם לא נדונה אצלם. "יכול להיות שחלק מאתנו היה תומך בהמלצה הזאת, אבל היא בכלל לא הובאה לדיון אצלנו, שזה בהחלט מוזר", אומרת שוהמי.

    חלק מההמלצות שפורסמו בדו"ח הביניים סתרו את התפישה המקצועית של רוב חברי ועדת המשנה להערכה. ארבעת החותמים על המכתב דוגלים בשימוש זהיר בכלי ההערכה, ובעבר מתחו ביקורת על שימוש עודף או לא נכון בכלי זה במערכת החינוך. נבו, שבתחילת העבודה בוועדה עוד כיהן כמדען הראשי של משרד החינוך, פרש מהמשרד עקב חילוקי דעות מקצועיים עם המנכ"לית על דרך עריכת מבחני המיצ"ב. נבו טען, בין היתר, שכדי לדעת את רמתם של התלמידים בבתי הספר די לערוך מבחנים במדגם מייצג של מוסדות הלימוד, ואילו
    עריכת המבחנים בכל מערכת החינוך משמשת למעשה כשוט המכוון נגד בתי הספר והמורים - יותר מכל, אמצעי הפחדה והטלת משמעת.

    נבו גם יצא בזמנו נגד עודף מבחנים בבתי הספר וטען, כי תחומים, מיומנויות וערכים שהתלמידים לא נבחנים עליהם נזנחים ונהפכים למשניים. והנה, בדו"ח הביניים של הוועדה גילה המלצות, שהן בניגוד לדעתו המקצועית. "ההרגשה היתה שאנחנו סתם שם, שלא מתחשבים בדעתנו", אומר נבו. "משלב מסוים לא ראינו עוד טעם להמשיך בעבודה".

    שוהמי, שבספרה "The Power of Tests" בדקה את ההשפעות השליליות של מבחנים על תהליך הלמידה ומפרטת את הסכנות שבשימוש יתר במבחנים כאמצעי לשליטה במערכות החינוך, מחזיקה בדעה דומה. "מנקודה מסוימת קיבלתי תחושה, כאילו היו המלצות שהוחלט עליהן מראש, ורק ניצלו את שמנו כאנשי אקדמיה כדי שנחתום עליהן". יצוין, כי אחת מחברות הוועדה שלא חתמה על המכתב, ד"ר גילי שילד, ראש האגף למדידה והערכה במשרד החינוך, תמכה במבחנים חיצוניים"

     

    ההתנהלות שתוארה על ידי חרומצ'נקו כבר ב 2004 מעוררת, כמובן, שאלות ביחס לועדת דברת בכלל ובעיקר על דרך קבלת ההחלטות המעצבות כיום את מדיניות מערכת החינוך ואת מדיניות המדידה והערכה, החלטות אשר חלקן לפחות עלולות להיות בכייה לדורות.

     

    פורסם לראשונה באתר "עבודה שחורה

    דו"ח דברת במלואו

    *חברי ועדת מדידה והערכה  –

    פרופ' אסמעיל אבו סעד - יו"ר הוועדה; חבר כוח המשימה (התפטר)

    ד"ר ענת בן סימון -  המרכז הארצי לבחינות ולהערכה (התפטרה )

    שמואל הר נוי - מרכז כוח המשימה

    פרופ' ברוך נבו  - אוניברסיטת חיפה

    פרופ' דוד נבו - אוניברסיטת תל-אביב (התפטר)

    פרופ' אילנה שוהמי -  אוניברסיטת תל-אביב (התפטרה)

    ד"ר גילי שילד - מנהלת גף הערכה ומדידה, משרד החינוך

    פרופ' מיכל בלר - מחלקת המחקר Educational testing services   
                              פרינסטון, ארה"ב; יועצת לוועדה (משמשת כיום כמנכ"לית ראמ"ה)

    רינת אורן - מרכזת הוועדה

     

     

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      שושי פולטין
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון