[-]

ברוב הפתגמים, הציטוטים והרפליקות הפסקתי להאמין, אבל לא מזמן ראיתי צעירה יפהפיה בשיער אסוף שבאמצע מעבר חציה הוציאה מהתיק דאודורנט רול-און ומרחה בבית השחי ואמרתי (לעצמי) "אלה אלוהיך ישראל".

[-]

אולי, אני מרגיש, לא אגמור את השנה הזו.

[-]

עץ הפיקוס במרפסת מלא עכשיו בפירות קטנים בצבע ירוק בהיר. זה לא חינני עכשיו וזה לא יהיה יפה גם אחר-כך, כשהפירות הללו יהיו לעיסה חומה שתדבק בסוליות הנעליים. עוד לפני שהמילה סרק זכתה למשמעויות בשיח הפוליטי הפנים-ישראלי, היא היתה הרת משמעות עבורי. היה זה כשלמדנו בגן על עצי פרי ועצי סרק, הגננת הסבירה את ההבדלים ותוך כדי כך היא בנתה אצלנו, הילדים בגן, סלידה מעצי הסרק שאינם תורמים ומשתתפים במאמץ הלאומי. כשנהיה גדולים יותר נוכל לכנות את העצים הללו כעצים מאוננים שהזרע שלהם נשפך לשווא. בשעת ריכוז היא הביאה כדוגמא את עץ האלון אבל ראינו אותו רק בתמונות, כי עץ אלון לא היה בכל המושב.

(בקשר לגויאבה, אני אינדיפרנטי).

------------------------------------------

סיני, סוף ספטמבר

חבורה. שלוש בנות ובן. הן נראות בתחילת העשרים, הוא לפחות שלושים. בכל ערב הם יושבים יחד ועושים חידוני פסיכומטרי. למה, אני אומר לעצמי, למה לא תביא גם אתה איזה שלוש פקאצות שיתבשמו מחוכמתך ויעריצו אותך. ההוא הפטפטן מסביר להן שמתוך זה שכתוב "קח נא את בנך את בכורך אשר אהבת" אפשר ללמוד שאברהם היה צריך לרצוח קודם כל את ישמעאל ואחר כך לעבור לעקדת יצחק. אה הא.

אני מתעטף בכאפיה הלבנה. נכנס איתה למים, מנופף אותה ברוח, מלפף אותה סביב הראש. וכל התנועות שגורות, רגילות, מורגלות, כל סידור כיסוי הראש הזה. לא מן הנמנע שבגלגול הקודם הייתי אשה פלסטינית.

ואז אמרתי לה

שאני מרגיש שהיא עוינת אותי

ואז אמרה לי

שהיא מרגישה בדיוק כך ממני.

ולמחרת ידעתי

שצדקה ממני.

באמת אחרי הירידה (כלומר עלייה) הזו, אני מוכן להודות במיזנתרופיות. להגנתי יאמר שזה בכי על השפה. אנשים מדברים דיבורי סרק, אמירות חסרות, ריקות. דיבור כצליל (לא ערב). צורם. כמו חדשות ברדיו: אתה שומע שמדברים ואומרים אבו-מאזן ונתניהו ואתה עוקב אחרי הלוגיקה ואין שום בעיה, אבל כעבור דקה וחצי אתה שואל: מה זה? מה הם מדברים?

י"ח תשרי, מאתיים שנה לפטירת ר' נחמן מברסלב: מזמין סחלב ומסלק מחשבות.

כאב ראש מהבוקר. נעים.

בסוף אתה תמיד מזיע.