פעם הייתי בחברת חשמל שיש להם משרדים מדהימים מול הים בחיפה והם רואים ים וגלים כל היום גם בקיץ וגם בחורף שיש בו ים עוד יותר מדהים אבל הם התלוננו שהחלונות לא נפתחים. פעם הייתי בחברת תקשורת גדולה שיש להם חדר אוכל עם 7 מנות ראשונות, 15 תוספות 10 מנות אחרונות ומוזיקת רקע שהאוכל ירד בקלות בבטן אבל הם שולחים תלונות למנכ"ל שהקישואים כבר לא מה שהיה פעם. זה אמיתי אגב. פעם הייתי בחברה שאנשים מתכננים בה את החופשה שלהם על פי התערוכות של החברה בחו"ל אבל הם מתלוננים שלא מקשיבים להם מספיק. אנחנו מתלוננים עובדים מתלוננים על הבוס, על הלקוחות, על סביבת העבודה על השעות, על "שלא אומרים לי מספיק תודה" על, ועל, ועל ... נראה אותנו פעם מאבדים עבודה ונשארים 9 חודשים בבית כמו כמה חברים מובטלים שלי נראה אותנו עובדים פעם במפעל מזיעים, בתנאים קשים פי 1000 נראה אותנו בלי לקוחות או עם בוס עוד יותר קשה וצבאי או מטריד אז נראה אותנו אומרים תודה! על הבוס, על הלקוחות, על עבודה יציבה על שאנו בכלל עוד כאן ונישארים כאן ושמאפשרים לנו לקנות חולצה, קפה, ואוכל לילדים מהמשכורת של המקום עבודה הזה שאנו מתלוננים עליו. אולי במקום להתלונן נאמר תודה תודה גדולה, ענקית על הזכות לעבוד כאן ולקבל משכורת על הזכות לשרת לקוחות "מעצבנים" וזכות להיות עם הבוס כמו שהוא שסובל גם אותנו - כמו שאנחנו לא מושלמים ... תודה על החלב במקרר, שמגיע מהמקום עבודה הזה והעטיפות של המחברות לילדים שמגיעים גם מהעבודה הזו שכל יום נאמר תודה. כל יום תודה! על מקום העבודה שלנו. באשר הוא. הכרת תודה לארגון הכרת תודה למקום העבודה ושמנהלים יזכירו את זה לעובדים שלנו ושלהם ושאיתם כל יום מחדש בישיבות. ובמקום להיסחף לעליהום שעובדים מייצרים במסדרון ובשיחות המטבח להיות אחרים שונים ולומר בלב ובקול - תודה רבה על מה שיש לי. |