רק דיון ציבורי, דיון שיבוא לידי הכרעה דמוקרטית על ידי נבחרי העם בכנסת, יסיים את המצב האבסורדי שבו אנו נמצאים - סטטוס-קוו המזחיל אותנו לכיוון של שלטון אפרטהייד

 

 

 

ביום ראשון האחרון נפגשנו עם פורום ראשי המכינות הקדם צבאיות, כדי להציג בפניהם את "השמאל הציוני החדש" הוא השמאל הלאומי. המכינות הקדם-צבאיות הוקמו מתוך מגמה להכין את בני-הנוער, לשירות משמעותי בצה"ל, תוך מתן הכנה מנטאלית ופיזית, טיפוח מנהיגות צעירה והעשרת עולמם הרוחני-ציוני של בני הנוער לקראת התמודדות עם האתגרים הלאומיים בתחומים כגון ביטחון, חברה וחינוך. המכינות הראשונות הוקמו כדי לתת מענה לציבור הדתי לאומי, אך כיום יש גם מכינות חילוניות ומכינות משותפות לדתיים וחילוניים. חלקן אפילו מאפשרות לצעירים שסיימו את הצבא לחזור וללמוד כבוגרים. עוברים דרכם מאות בני נוער ושנה, ומספר בוגריהן מונה אלפים.

 

 

ראשי המכינות שפגשנו, הם אנשים משכמם ומעלה. אנשי חינוך וחזון. אנשי עשייה. משוללי ציניות וחדורי תחושת שליחות. הפורום שישב בחדר היה מורכב מבני גילאים שונים – מאנשים בסוף שנות העשרים לחייהם ועד קרוב לשבעים. מאנשים חילוניים בכל רמ"ח אבריהם ומרבנים חדורי אמונה דתית.

 

המפגש עימם היה מרתק. הדיון היה חד ונוקב. חברי הפורום אוחזים בדעות שונות. לצד ראשי מכינות הקרובים אלינו מאוד בעמדותיהם המדיניות, יש ביניהם הסבורים שהדמוגרפים מהלכים עלינו אימים בשל סדר היום הפוליטי שלהם ושאין סכנה לרוב היהודי הקיים בין הירדן לים. חלקם דוגל בהחלפת שטחים ואוכלוסיות, לרבות העברת גושי התיישבות ערביים למדינה פלסטינית, חלקם בהחלט מאמינים בהמשך ההחזקה בשטחים, אך יחד עם זאת רובם מאמינים ואף הביעו זאת, שהמצב הנוכחי לא יכול להמשך.

הבסיס להסכמה הזו, נטוע בהבנה החשובה של מהות "הציונות". לאור הדיון שהתפתח נדמה כי ישנה הסכמה לגבי עיקרון בולט אחד, שהוא הוא ליבה של "הציונות" – מדינה יהודית ודמוקרטית.

 

ההסכמה הזו מחדדת בעיני את הדברים. מי שאינו מאמין שבמדינה דמוקרטית החלטות המוסדות המוסמכים של המדינה, אשר התקבלו כדין גוברים על חוקים ממקורות אחרים, אינו "ציוני". מי שאינו מאמין שבמדינה דמוקרטית, ראוי שכל אדם בוגר שגדל בה, ייקח חלק בבחירת השלטון תוך שהוא זוכה לזכויות אזרח וזכויות אדם בסיסיות הוא לא "ציוני".

 

בנוסף, מי שאיננו מאמין שמדינת ישראל, צריכה להיות מדינה המביאה לידי ביטוי את השאיפות הלאומיות של העם היהודי, מדינה ששעריה פתוחים לכל יהודי שיחפוץ בכך, תוך שהיא מקיימת בתוכה חיי תרבות יהודיים ומשתמשת בסמלים יהודיים גם הוא לא "ציוני".

כאשר יש הסכמה על עקרונות אלו – מימין ומשמאל, צריכים שני הצדדים לפעול כדי להביא את ממשלת ישראל ולמעשה את מדינת ישראל להכרעה היסטורית. הכרעה שתממש באופן הסופי את חזון המדינה היהודית והדמוקרטית.

 

מי שמאמין שהשטחים הכבושים, הם שטחי מדינת ישראל ושאין סכנה דמוגרפית שעלולה להביא לסיומה של המדינה היהודית שיתכבד ויפעל בהתאם. שיפסיק לגמגם ויקרא לסיפוח מלא של השטחים, לאזרוח מלא ומתן זכות הצבעה לפלסטינים היושבים בהם.

מי שמאמין, שסיפוח מלא השטחים, משמעותו סוף דרכה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ולהפיכתה למדינה דו-לאומית, צריך לפעול באופן נחרץ לחלוקת הארץ, לשרטוט גבולות ברורים ומוכרים שבתוכם תתקיים מדינה המממשת את חזונה.

אלו שני האפיקים הציוניים היחידים העומדים בפנינו בדור הזה. עמדתו של השמאל הלאומי ברורה. אנו סבורים שחלוקת הארץ היא תנאי הכרחי לקיומה של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית. עלינו לעודד את המאמינים בדרך השנייה לומר זאת בצורה ברורה, כפי שעשו זאת לאחרונה ציפי חוטובלי, רובי ריבלין, משה ארנס ואחרים. כולם אנשי ימין המאמינים בדמוקרטיה.  

 

רק דיון ציבורי כזה. דיון שיבוא לידי הכרעה דמוקרטית על ידי נבחרי העם בכנסת, יסיים את המצב האבסורדי שבו אנו נמצאים - סטטוס-קוו המזחיל אותנו לכיוון של שלטון אפרטהייד. רק הכרעה כזו תאפשר לחזון הציוני של הרצל ובן גוריון להגיע לכדי מימוש.



ליאור רשף-דרעי, ספטמבר 2010