0

4 תגובות   יום שני, 4/10/10, 15:47

לבשתי היום חצאית גבוהה (היא מתחילה קצת אחרי הטבור ונגמרת בברך. עד שאני יושבת, לפחות)

נזקקתי (הבוקר) לעוד כמה

סנטימטרים

סנטימנטים

לה(ר)גשה.

-------------

מתעסקים בקקי. מקטן ועד גדול (צרכיו של אדם זה דבר חשוב). לא נבהלת (פעם. הייתי נגעלת) מאצבעות דוחפות ונדחפות לארצות נידחות. תמיד דגלתי ב

הדדיות.

 

ארץ מכורה

ארץ ברא-שיט

-----------

כנראה שתמיד פתוחה האפשרות לשוב ולהזדיין כשזה נהיה כואב או קרוב או רחוק

כל המילים האלה

(ז.ל.שלי)

------------

אתמול הייתי באולמי זה וזה. בת של אח הגיעה למצוות (תגידו לה שיש בחור שמבקש להיות האיש הכי קרוב אליה. בחור ואיש עטים על עוד-לא-נערה).

היה השיר ההוא, של המילים הכי פשוטות שאיש אחד צעק לאבא שלו שהוא דומה לו וגם לא

אז ככה זה נראה:

אני יושבת ליד אבא (88. בכיפור). אני על הכספת (תמיד נותנים לו לשמור, מה שבטוח) יד שלי על הכתף שלו. מדברת צוחקת שותה מדברת. שיר מתחיל. (אחיינית במחוך שלא מחזיק כלום ויותר מידי אבנים נוצצות רוקדת עם אח שלי גדול, אבא שלה).

באמצע באות לי דמעות, פנים שלי (משתנות. אדומות) עננים.

אחות גדולה (יש לה עשרה והיא תמיד רגועה)  מסתכלת בי, מחזיקה איזה רגע, מסיטה מבט לאבא. ואז בוכה.

אחות (אחרת באה, צועדת עקבים) מה קרה לך? היא אומרת לי, השתגעת?

אח קטן (חבלים ארוכים במקום שערות) זורק על אחות (עקבים) מפיות של שולחן (לבנות), קחי, הוא צוחק לה, תצטרפי לחגיגה.

גם כן אתה, היא אומרת.

אחות (אחרת. יושבת) די, תפסיקו, מה קרה לכם (שומעים שהיא בעצמה. מתאפקת)

גיסה מסתכלת (זו קרובה). רואה אותנו ואז בוכה בוכה.

אישי. מצלם מצלם מצלם

אבא לא ממש רואה אבל חש במהומה

(השיר כבר התחלף חזרו הנעירות: תגידו לה שיש)

אבא שואל אותי (צריך לגבור על אשר מיוזיק. חצי צעקה) מה קרה?

כלום לא קרה, אבא, כלום (עוד) לא קרה.

אני מושכת באף.

 

מנגבת פנים אדומות רק אחר כך

בצד.

-------------

 

(תבואו לירושלים תבואו לבית שמש תבואו לערד תבואו לשומרון תבואו לבאר שבע תבואו לאחוזה תבואו לרחובות תבואו תבואו.

סעי בזהירות, אה?)

 

------------

 

אתמול זה קרה (שוב) בדרך חזרה (שש וארבעים. החברים)

שלחתי יד לידית שמזיזה

אין לך פה שישי, הוא אמר לי, איך את כל הזמן בודקת כאילו מה?

 

בהיסח,

הדעת מצפה.

אולי בכל זאת נולד לי

הילוך.

דרג את התוכן: