היה זה יום חורפי...הנהר קפוא...סבתא מוללה את הסלק בידייה שנראו כנקניק שפונדרה (הקוזקים היו מבקרים בביתה מפעם לפעם ) איפה הייתי? אהה,ואף הרהיבה עוז בנפשה לחטט בנחירייה תוך כדי המעשה ושוב נזכרה היא בסבא גרוש'יסנקאיה שמעולם לא נמצאה גווייתו,לפתע..קול זע בין עמודי הטלגראף...היה זה שיקו(המשוגע של הכפר...) שהיה גם אחד העשירים שבכפר,הוא עשה את הונו מאיסוף ג'ינסאנג סיבירי שידוע בנחיתותו אל מול זה של אותם בני המזרח הרחוק,הסינים,שנקרא בפיהם רן שן או בלעז renshen ושווה הוא את משקלו בזהב!

(וכאן  אספר לכם,לאחר ששנים רבות אני השתדלתי בכל דרך שלא לגלות מהיכן בא לי שם החיבה רנשן) ומעשה שהיה כך היה:

 סבתי המנוחה שהיו ידייה סמוקות מאודם הסלק,הייתה לה אמונה

שעברה במשפחתה(איכרים בני איכרים אנלפבתים) כי שמו של רך נולד יקבע על פי שמו של האדם(או הגברת) הראשון שיכנם בביתה של היולדת

(ולכן שמות משונים ישנם במשפחתי.היה זה עד כדי כך  אבסורד ששם אימי היה שבתאי צבי י"ש ) וכמובן שאותו שיקו נכנס ובידו רנשן ומפחד שאהיה כאותו פוחז שלא מעורר תיאבון בכלל היה קראו לי על שם אותו שורש מסתורי

שאומרים עליו: מאריך הוא את החיים עד כדי אלמוות (וידידי חואן סו האן היה מגדיל ואומר עד כדי גועל) וגם הרבה בו מועיל לכח הגברא.

בכל אופן אמי שהייתה בבית סבתי לקראת הלידה,החלו צירים לתקוף אותה ולאחר תריסר דקות הייתי מונח חסר ישע ושם על גבי חתיכות סלק ודובונים (מהחוטם) שהיו בערבוביה מרוחים על כריות כף היד של סבתא,אומרים שבו ברגע נכנם שיקו וביד אחת מחזיק הוא שורש ובשניה שרוך.לאחר רגע פתח את פיו ואמר "שלום אנשי פלך נעימים או הוי!" ולאחר כך החל ממלמל מיני דברים מוזרים ובלתי ברורים בכלל וכך תמיד,הוא היה מברך אנשים לשלום ומתחיל לצקצק ולקשקש בלשונו.

וזוהי למעשה גרסה מקוצרת של הקורות אותי בשניית חיי הראשונה.כל טוב...