פעם טירה, מיושנת כזו בסגנון של התקופה הגותית, משהו כמו הטירה של אדינברו (סקוטלנד).

רבים היו האנשים שהיו מתפעלים מהטירה, אך לטירה היו מנגנונים נורא מגוננים לשמירה עליה.

לא מעט פעמים ניסו כמה לא יוצלחים לפרוץ אליה. תמיד בהתחלה היו עושים רושם טוב, שיטפחו אותה, ישמרו על נקיונה,

יגוננו עליה בזמן שיתנו לה לפרוח. תמיד היו נראים לה כמו בעלי טירה מבטיחים ותמיד היה מתברר שהתוכניות שלהם היו קצרים ורק היו מעוניינים ברצפה ומיטה לישון בה, אך הם אף פעם לא נשארו, הם מיהרו, למרות שלא תמיד ידעו לאן.

הגנן שעבד בה, היה הבנאדם היחיד שיכלה לסמוך עליו, היא הייתה שמחה אם הוא היה בועל אותה והופך לבעלה אך הם הם כה התרגלו אחד לשנייה שכבר לא הייתה ביניהם תשוקה לדיור קבוע. אך הגנן המשיך להיות מסור ושמר על הטירה, ומידי פעם כשהרגישה בודדה וריקה הוא היה מגיע למרפסת והם היו שותים תה עם נענע, הוא היה שותה תה עם נענע והיא הייתה פשוט.. שם.

הגנן התקין בה מנגנוני הגנה, כאלה שעזרו לה לשמור על עצמה.לימד אותה טריקים איך לבדוק עם מגיע לאותם אורחי אורח את השלווה בלישון בה.

היו גם כמה נסיכות קרח שניסו לבוא לטירה, אך גם אז הן רק רצו אותה בשביל להשוויץ בפני חברותיהם, או לארח בה קבוצה של עשירים.בשלב כלשהוא הטירה כבר הרגישה כלכך ריקה ומנוצלת שהתחיל לגדול מסביבה חומה.

בהתחלה היא לא הבחינה שמסביבה נערמים לבנים חומות שאט אט מכסים את כל יופיה. רק בסוף כשהרגישה כה בודדה היא בעצם הבחינה כי משהו שונה. היא נראתה אחרת, לא הייתה עצמה, ונסתה למצוא דרך בה תוכל להשאר כך.

ערב אחד הגיעו חבורה של בני עשירים מהשכונה הסמוכה, היו הם בני אצולה ועשו רושם של מוצלחים אחד אחד,

אחד דבר על כל מיני יצירות אמנות שיכניס לדירה, אחר רצה לבנות בה אורווה, לטירה הייתה בלב פינה חמה לסוסים.

אחד הצהיר שישפץ אותה ויעשה אותה בדיוק כפי שהיא אמורה להיות, ואחד רצה כלכך לחיות בה שאמר שלא משנה אם תהיה מלוכלכת ומסריחה, אך הטירה השאירה את כולם במבואה ולא נתנה לאיש להכנס.החומות נשארו בעינם. כמה ניסו להילחם, אחד אף ניסה לפרוץ אותה והכאיב לה מאוד.

רק נווד אחד, שעבר בסביבה עם כלבה קטנה וחומה, העיז להביט בה, הוא הסתכל, בחן את האבנים, וכלבתו הריחה את הצמחים, הנווד היה נורא עייף מהמסע שעבר, והיה גם מאוד מאוד צמא, והטירה רצתה שייכנס אליה, כלכך רצתה שלבנה רופפת אחת תיפול ותניח לנווד המסכן להיכנס. רק שיוכל לנוח, לשים ראש, לנשום אויר. הוא שטרח גם להתסכל ולהעריך את הארכיטקטורה, להריח את הדשן מסביב ולא לברוח, להעקץ מהדבורים ולא לצרוח.

הטירה נורא רצתה להכניס את הנווד אבל גם נורא פחדה שברגע שאחת הלבנות תיפול, הכל יתמוטט. והיא תשאר אותה טירה אפורה ועצובה כפי שהייתה. עם כל הפגיעות, וכל הצלקות. וכשהנווד ניסה להכנס....