כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הרחבה מתמדת של תחום ההתנגדות

    הכל על פוליטיקה, כלכלה, נשים, סיפרות, אומנות, פילוסופיה ושליטה - ובעיקר הסצינה ההזויה והמטורללת של יחסי גברים-נשים

    ארכיון

    הקונסטרוקציה המשפטית הברון מינכהואזנית של האונס

    21 תגובות   יום שלישי, 5/10/10, 11:22

    ."...מערכת המשפט מעמידה לרשות הנאנסת את ההליך הפלילי. היא רשאית להגיש תלונה במשטרה ולדרוש שייפתח הליך פלילי,

        שבסופו יוכרע אם היא הצליחה להוכיח מעל לכל ספק סביר את אשמת הנאשם. אך לא כל נאנסת רוצה או יכולה להשתמש בכלי

        הזה. יש מי שההתיישנות מונעת זאת מהן. ויש מי שאינן מוכנות לעבור את דרך היסורים הכרוכה בחקירה משטרתית והליך

        משפטי פלילי. האם עליהן לשתוק ? האם עליהן לקבל עליהן את צו הבושה ?

        לא. נאנסת יכולה וזכאית להכריז קבל עם מי האיש שאנס אותה גם בלי לפנות להליך הפלילי. אם האיש שבשמו נקבה מכחיש

        את טענותיה וטוען שהיא משקרת, הוא יכול לתבוע אותה תביעת דיבה ( לשון הרע ) ולדרוש פיצויים בגין הנזק שנגרם לו. עליו

        לשכנע את בית המשפט שהיא לא דיברה אמת, ושדבריה גרמו לו נזק. לפעמים תהיה זו מילה שלו מול מילה שלה. אם תהיינה

        נשים נוספות שתהיינה מוכנות לשבור את קשר הבושה ולחשוף שאותו אדם פגע גם בהן - הן תחזקנה את האישה ותחלשנה את

        סיכויי ההצלחה של התובע...."

    ( מתוך: אורית קמיר, "ההתגברות על הבושה שבתקיפה מינית - ואופן החשיפה הראוי " www.notes.co.il/orit/64909.asp ).

    "...משפט צדק... דורש הסתגרות, הוא מתיר עצב יותר מזעם, הוא תובע הימנעות קפדנית ביותר מכל התענוגות המהנים של

        התייצבות באור הזרקורים..."

    ( מתוך: חנה ארנדט, "אייכמן בירושלים - דו"ח על הבנאליות של הרוע ". הוצאת בבל. 2000. עמ' 14. מאנגלית: אריה אוריאל ).

    אני מודה: את הטקסט של פרופ' אורית קמיר שמובא כאן כמוטו לפוסט הזה, גיליתי זה מכבר, בשיאו של אותו סקנדל ששטף את מחוזותינו ואשר "המבנה המשפטי" שמוצע על ידי אורית קמיר שימש לו בבחינת קוד פעולה לנשים כאלו או אחרות שבחרו במרחב האינטרנטי לשדה הדיון באונס שארע, או לא ארע להן. מידי פעם אני חוזר וקורא בטקסט הזה ואני נפעם. כלומר ברור לכל שלא רק בבחינת דיעה או קוד פעולה אופרטיבי לנאנסות מדובר כאן, אלא קודם כל מדובר, כאמור, בטקסט שבלשונו של סארטר הוא התפעמות לשמו.

    והוא התפעמות משום שהוא קודם כל תרגיל אקרובטיקה לולייני המזכיר לנו יותר מכל את הברון מינכהואזן האוחז בציצית ראשו ומחלץ את עצמו משקיעה בביצה הטובענית המאיימת להטביע את הברון שלנו ואת סוסו. כך ממש, בתרגיל לולייני לא פחות וירטואוזי, באמצעות הטקסט הזה, מחלצת הגברת קמיר את האונס ממרחב הדיון המשפטי הטבעי שלו - בית הדין הפלילי , מניפה אותו באוויר ומנחיתה אותו ב...נו. עכשיו קיימות שתי אפשרויות היכן תתבצע נחיתת האונס הזאת , או בכיכר השוק הפומבי - יהיה זה האינטרנטי או העיתונאי ( "קבל עם " בלשונה של אורית קמיר ) או בבית הדין האזרחי ( " תביעת לשון הרע " ) - העיקר שבמעשה הלהטים הזה הוא נחלץ ממקומו הטבעי - בית הדין הפלילי.

     

    אבל מובן שלא רק בשינוי המרחב המשפטי שבו מתרחשת נחיתת האונס הזאת מדובר כאן, כי כתוצר לוואי, בלתי נמנע, לתרגיל האקרובטי המוצע על ידי גברת קמיר , מתרחשת מטמורפוזה נוספת, שגם היא מעוררת בנו התפעמות של מעשה להטים במהותם של הנפשות הפועלות באונס הזה.  במעשה של  הוקוס-פוקוס פלוני הופך להיות אשם, מדלג על שלבי החשוד, הנחקר . באחת ניטל נטל הוכחת האונס ממי שטוענת לו ( האישה ) כהליך המקובל בדין הפלילי ועכשיו , לאחר התרגיל הוירטואוזי של קמיר, הוא מוטל כולו בחיקו של ...הגבר ( "..עליו לשכנע את בית המשפט שהיא לא דיברה אמת.." - בלשונה של קמיר ).

     

    זה לא מקרי כמובן. כי ב"מבנה המשפטי" המוצע לנו אין גם מקום לזכויותיו של חשוד, נאשם, נעלמה זכות החפות השמורה לחשוד או לנאשם, עד שלא הוכחה אשמתו. נעלמה זכות השתיקה השמורה בחוק מפני הפללה עצמית - כל אלו התפוגגו באחת ונעלמו להם. האונס על פי התרגיל המבריק הזה מוכח באמצעות הדיבור עליו בכיכר השוק הפומבית של זו הטוענת להיות נאנסת. לא באמצעות סדר דין פלילי, לא באמצעות מבחן ראיות התומכות בגירסה זו או אחרת. מעכשיו הדיבור בספירה הציבורית הפרוצה לכל של  המדיה- אינטרנט הוא  הוא מה שקובע.

    תביעת דיבה שמקומה כרגיל להתברר בבית הדין האזרחי היא הישועה המוצעת במבנה העל של אורית קמיר, למי שפניו הושחרו בפומבי, שהרי אם בדין הפלילי נטל ההוכחה המוטל על המתלוננת הוא ברמה של 99% ( מעבר לכל ספק סביר ) עכשיו, עפ"י קמיר, בדין האזרחי, די בשכנוע של 51% כדי לחזור ולאשר את מה ש"שהוכח" לפני כן בכיכר השוק - פלוני הוא אנס.

     

    ואם לא די בכך גם הישועה שמוצעת כאן למי שנטען להיות אנס היא ישועת קש וגבבה. בואו נחשוב לרגע, על מצב רווח עד בנאליות במחוזותינו, כלומר על מי שנאשם באונס ועומד לדין פלילי ואין הפרוטה מצויה בכיסו ואז, מחמת כובדו של העונש הצפוי לו, הרשות מעמידה לרשותו סניגור ציבורי, מעכשיו, על פי ההצעה של קמיר, אם ייבחר "האיש שבשמו נקבה 'הנאנסת'  לתבוע תביעת דיבה " כי אז הוא יימצא עצמו בבית המשפט האזרחי שבו, כרגיל, לא שמורה לו הזכות לעורך דין  ציבורי שיטען בשמו.

     

    מובן ששאלתי את עצמי: מה טעם בויג'ילאנטיות המשפטית הזאת שמציעה כאן הגברת קמיר. מובן שתחילה בחנתי את נימוקיה שלה עצמה, כמו ההימנעות מ"לעבור את דרך הייסורים הכרוכה בחקירה משטרתית והליך משפטי פלילי " - אבל האומנם הנחתת האונס בהליך המשפטי האזרחי מחלצת את הנאנסת מכל האלו ? - ובכן במידה לא קטנה יסוריה של אלו רק יתגברו בהליך האזרחי, שהרי כאן לא שמורה לה הזכות לחיסיון, חקירה נגדית של בא כוחו של הגבר תהיה גם ותהיה. ואפילו הזכות לנהל משפט בדלתיים סגורות כפי שרווח בדין הפלילי במקרי אונס, לא תישמר לנאנסת אם שדה ההתרחשות יעבור למגרש המשפטי האזרחי. שמה, זהותה, פרטי חייה כפי שיעלו בחקירתה יהיו גלויים וחשופים מעתה לכל אפילו הרבה יותר מעבר למידה שהיא מצאה לנכון ליתן לה פומבי בכיכר השוק האינטרנטי.

     

    אז מה בכל זאת הטעם בכל הויג'ילאנטיות המשפטית הזאת ? שהרי בואו נודה על האמת: במדינה שבה שיעורי ההרשעות בדין הפלילי מגיעים ל- 99.9% ( ראו פוסט קודם כאן  תחת הכותרת: "האיש שלא היה שם " מיום 25.9.2010 ) "היאוש" של קמיר וחברותיה משיטת המשפט הפלילי איננו כיאוש של עו"ד אביגדור פלדמן שמציע ש"במקום שבו שכן מטריד אותך - תטריד אותו בחזרה. תגייס חברים.." ( ראיון בעיתון "העיר תל-אביב " 29.9.2010 ) או אפילו היאוש שובר הכלים של עו"ד ילון הכט  שזרק בזעם אין-אונים את גלימת הפרקליט ונטש את מקצוע עריכת הדין בטענה ש"במערכת משפט ששיעור ההרשעות בה הוא 99% - הסניגור לא רלוונטי " ( The Marker 1/12/2009 ).

     

    אין זו אפילו ממין הויג'ילאנטיות שבה בחרו , לאחרונה, שני אנשי עסקים  ידועים להסדיר את חילוקי הדיעות העסקיים שלהם באמצעות בוררים מהעולם התחתון בטענה שדיון בבתי המשפט מתמשך לו ללא סוף, או לחילופין, אפילו לא הויג'ילאנטיות של שוטרי משטרת נהריה שבחרו להטמין מטעני נפץ במכוניותיהם של ברוני עולם תחתון בטענה ש"המערכת לא מגינה עליהם ". - שהרי כל אלו אינם נחלתה של מי שמשפט האונס שלה מתברר בערכאה הפלילית ממנה מנסה אורית קמיר לחלץ אותנו - בדין הפלילי סיכויו של נאשם באונס לצאת זכאי שואפים לאפס. ממש אפס. ובמקום שבו בתי המשפט בישראל מקבלים גם תגובות לא-רציונאליות ( הניסוח על פי החלטות השופטים ) של הטוענת לאונס, יחד עם תגובות רציונאליות , כמאשרות אונס - הפך האונס לסעיף אישום שלא ניתן להפרכה כלל ( ראו פוסט קודם שלי בענין זה תחת הכותרת: " כל 'האונס' הזה " מיום 8.11.2009 ).

     

    אז מה ,למרות הכל,  בשרשרת המזון של ההליך הפלילי כל כך מפריע לאורית קמיר עד שמצאה לנכון להציע את מה שהציעה ? - ובכן, בואו נתרכז רגע בנתון מסוים. על פי דיווחי הפרקליטות: "מתוך כלל התלונות בגין עבירות מין המוגשות למשטרה - 62.4% נסגרות, ומתוך כלל התיקים בין השנים 2000 ל- 2008 הוגשו כתבי אישום רק ב-40% מהתיקים העוסקים בעבירות מין .." ( עו"ד רחל שיבר, פרקליטת מחוז מרכז בדברים שנשאה בכנס הפורום הפלילי של לשכת עורכי הדין באילת 10.1.2009 . מובא גם בספרו של יובל יועז, " תיק קצב " עמ' 454 ).

     

    משמעות  הענין היא אחת: כשני שליש ( !!! ) מהתלונות בגין עבירות מין נסגרות לפני  שהן מבשילות לכתב אישום, אם מחמת היותן תלונות כוזבות או בהעדר תשתית ראייתית מספקת להגשת כתב אישום. נתונים אלו רווחים כיום גם בעולם המערבי ( לענין זה ראוי לקרוא את  החוקרת Wendy McElory ממכון המחקר The Independent Institute וכן את מחקרו של פרופ'  Eugene J. Kanin  " An Alarming national trend: False Rape . גם מי שמתקשה בענין יכול לעשות לעצמו חיים קלים ויקיש בגוגל  את צרוף המילים "בדתה אונס" - ויראה מה שיציף אותו ..)

     

    אבל לעומת כל  הקביעות הסדורות הללו,  בטקסט אחר של פרופ' קמיר מצאתי את הקביעה הבאה: "..כאמור תביעות סרק הן נדירות עד שסטטיסטית הן בטלות בששים. נשים ממעטות להתלונן על פגיעות מיניות וכמעט שאינן בודות תלונות כאלו מליבן...מצבים שעלולים להוביל לתלונות סרק הם נדירים.."

    ( אורית קמיר, " זה מטריד אותי - לחיות עם החוק למניעת הטרדה מינית , הוצאת הקיבוץ המאוחד - כרמל . 2009 ע' 143 ).

     

    איננו יודעים כאמור מהו אותו "בטל בששים" כדבריה של אורית קמיר, אבל וונדי מקילרוי מציינת במחקרה שטענות למיעוט של תלונות שווא בעבירות מין מקורו בטענה נטולת כל אסמכתא מסיפרה של סוזן בראונמילר "בניגוד לרצונינו " שם מובא "הנתון" של 2% לתלונות שווא והוא משוכפל שוב ושוב בטקסטים פמיניסטיים, למרות שכאמור הוא מובא ללא ציון כל מקור והוא עומד בסתירה לכל מחקר רציני. פרופ' קאנין מציין למעלה מ- 41% תלונות שווא במחקר שערך למעלה מתשע שנים.

     

    כאן, במקום הזה, צצה הקונסטרוקציה המשפטית המפעימה של אורית קמיר שכולה היפוכה של התיזה הצנועה של המשפט שמציעה חנה ארנדט, קמיר רוצה את כיכר השוק שבה מוכרע גורלו של אדם במקום הליך משפטי ראוי. כי בכיכר השוק אין מקום למסננת של חקירת המשטרה המגלה תלונות שווא כפי שאין בה את המסננת של בחינת הראיות המצדיקות הגשת כתב אישום - כאן יוכשרו גם אותם  ארבעים עד ששים האחוזים מהתלונות שלא מבשילות לכתב אישום. כאן בכיכר השוק של המדיה כל דאלים - הוא בבחינת אישה "נאנסת".

     

    אני רחוק מאוד מלעשות גלוריפיקציה של מערכת המשפט הקיימת,( ראו פוסט קודם שלי על "האיש שלא היה שם " )  כפי שאין בדברי טענה שנשים משקרות. אמת ושקר אינן תחום המנוכס בלעדית למיגדר כזה או אחר. גברים ונשים אומרים אמת ומשקרים , פעם כך ופעם אחרת, בנסיבות כאלו או אחרות - לאיש אין בלעדיות על האמת. ובכל זאת, ויג'לאנטיות של מעבר לכיכר השוק, כמו פניה לבוררות של עולם תחתון - היא היינו הך בעיני - הרס כל מירקם החברה.

     

    מה שאנו צריכים לעשות הוא לפעול לתיקונה המיידי והרדיקאלי של מערכת המשפט באופן שהתמשכות ההליכים בו  עד אין -קץ לא תצדיק פניה לבוררות של עולם תחתון ובאופן שבו שיעורי הרשעה פנטסטיים לא יהפכו לעיוות צדק שיטתי. בדחילו ורחימו עלינו לחזור לשיטת משפט התואמת את דבריה של חנה ארנדט שהואו כמוטו לפוסט זה. לתת גט כריתות לראווה, לצימאון הדם, להרשעה בכל תנאי. עם ראיות או בלי ראיות.

     

    בתחילת מאי 2010 פסקה שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב גב' דליה גנות פיצוי כספי של 1.8 מיליון ש"ח לאחד, רגב שוובר שישב שלושה חודשים במעצר בגין תלונת שווא על אונס קטינה. ראוי שדברי הסיכום של השופטת גנות יהדהדו בנו, כפי שהם מהדהדים בי שוב ושוב, ( ובמיוחד כתגובה ל"מבנה המשפטי המוצע על ידי אורית קמיר וחסידיה ..) :

     

    ".. המשטרה לא סברה כי יש בידיה אדם חף מפשע, אשר היא עוסקת באיסוף ראיות לצורך הרשעתו. המשטרה היתה משוכנעת שבידה האנס, וציפתה מקורבנה להוכיח את חפותו. האם זה סדר הדברים ?...שיחק לתובע מזלו , וכוחותיו הנפשיים עמדו לו שלא להודות בפשע שלא ביצע, ולא נותר אלא לחשוב בעצב על כל אותם מקרים בהם מודים עצורים בפשעים שלא ביצעו.." ( " הארץ" 4.5.2010 ).

     

    עד כאן הדברים של השופטת גנות ועד כאן גם הדברים שלי.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (21)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/10/10 22:50:
      אומרים, אין "גאון" ללא שמץ של "שיגעון",
      אתה "הגאון" ואני "המשוגע" כך נוהגים לכנות אותי
      הדוקטורים והפרופסורים לפסיכיאטריה וקרמינולוגיה.
      לפחות , "משוגע ישר וטוב בעיני כל רואיו".
      כך או אחרת , שנינו בני אדם , איש איש לדרכו ילך,
      אתה נולדת אם כישרון לידע ויכולות לימודיות וכו'
      אני איש עבודת כפיים ויכולות טכניות כאלו ואחרות,
      עדיין חושב ומציע את תגובתך העדכנית בפוסט האחרון
      ומכבד תגובותיך המלומדות...
      מככב אותך פעם נוספת.....יורם קורנגולד.
        22/10/10 22:50:
      אומרים, אין "גאון" ללא שמץ של "שיגעון",
      אתה "הגאון" ואני "המשוגע" כך נוהגים לכנות אותי
      הדוקטורים והפרופסורים לפסיכיאטריה וקרמינולוגיה.
      לפחות , "משוגע ישר וטוב בעיני כל רואיו".
      כך או אחרת , שנינו בני אדם , איש איש לדרכו ילך,
      אתה נולדת אם כישרון לידע ויכולות לימודיות וכו'
      אני איש עבודת כפיים ויכולות טכניות כאלו ואחרות,
      עדיין חושב ומציע את תגובתך העדכנית בפוסט האחרון
      ומכבד תגובותיך המלומדות...
      מככב אותך פעם נוספת.....יורם קורנגולד.
        22/10/10 21:50:
      וואו...וואו ,
      אדון נכבד,
      לפני מספר דקות כתבתי לך הודעה בדואר,
      לא ידעתי העומד מולי ועל כך אני מייצר,
      אחרי שסיירתי בכתביך ובפרשנותך,
      מוריד הכובע לפניך , אך עדיין לא מבין , תגובותיך..
      בגילגול הבא אולי נהיה "כעזר" אחד לשני...
      קטונתי מלשפוט אותך בתגובתיך....
      שבת שלום. מקבל ממני כוכב זוהר.
        15/10/10 00:25:

      צטט: כבודו 2010-10-14 18:27:19

      צטט: noami4u 2010-10-13 10:34:59

      אתה כנראה מערבב מין בשאינו מינו. הסוגיה אם אני "מאמין או לא מאמין לחבר טוב " הטוען "שנשדד" - מענינת אותנו כשלג דאשתקד, או לכל היותר היא בבחינת מבחן מוסרי בינך לבין החבר שלך. אנחנו מצויים במישור אחר לחלוטין. שוד, אם נשאר בדוגמה שלך, היא עבירה פלילית, בדיוק כמו אונס - האשמתו של אדם בשוד או באונס ייעשו לכן, אך ורק בבית הדין הפלילי. ושם תיקבע אשמתו של אדם אך ורק עפ"י מבחן הראיות הפלילי. לא על סמך צווחנות בכיכר השוק, ולא על פי "השכל הישר". כאשר קול ההמון קובע אנו מגיעים למצב הנורא של שיעורי הרשעה מטורללים של 99.9% מכלל כתבי האישום המוגשים בשנה. ההמון לא בוחן ראיות משפטיות - דעתו נקבעת על פי כותרות העיתון. ואבוי למי ששופט אנשים כך. 

       

      לא, כאשר השופטים קובעים אנו מגיעים לשיעורי הרשעה של 99.9%

      מלבד הטעות הקטנה הזאת שלך, אתה פשוט חוזר על דבריך, מפני שאתה שבוי באקסיומה לפיה בית המשפט הפלילי הוא המקום הטוב ביותר והנכון ביותר לדון בו באשמתם של בני אדם בפשעים המוגדרים עפ"י החוק; אקסיומה זו, שנולדה עם המצאת המדינה המודרנית, לא עומדת במבחן המציאות. לו היית נותן ל"המון" שאתה כל כך מזלזל בו לדון באשמתם של נאשמים באונס, לא היית מגיע לשיעור הרשעה של 99.9% שהוא תוצר סטטיסטי של מערכת המשפט והחוק. אני חושב שה"המון" שקול יותר מן השופטים שלך. אבוי למי שבוטח ב"שלטון החוק", שאינו אלא שלטון כוח שבו החלשים נרמסים תחת מגפי בעלי ההון והשלטון -- בבתי המשפט ומחוצה להם.

       

      הדבר האחרון שניתן להאשים אותי הוא בעשיית אידאליזציה של עשיית הצדק בבתי הדין בישראל כפי שהם כיום ( ראה פוסט קודם שלי שכותרתו : " האיש שלא היה שם.." ) אבל מכאן ולמסקנה הגורפת שלך בזכות ויג'לאנטיות של ההמון המרחק רב. המסקנה חייבת להיות שחייבים לטהר את ההליך הפלילי מהזיהום שדבק בו כמו: הרשעות סיטוניות ( 99.9% מכלל כתבי האישום מסתיימים בהרשעות בישראל. שיעור ללא תקדים בעולם כולו ) , או קביעת מורטוריום של מינוי שופטים הבאים מהתביעה והמשטרה עח מנת להעלות בשיעור ניכר את כמות השופטים שעסקו לפני כן בסניגוריה פלילית. וכן קביעת חובת הזיכוי  בכל מקרה שמתגלה פגם בהליך התביעה. כך בכל מקרה שבו יוכח שהתביעה העלימה חומר מהסנגוריה - יזוכה הנאשם מיד מחמת הצדק ולא רק זה אלא כנגד נציגי התביעה יוגש כתב אישום באשמת שיבוש הליכי משפט. טיהורו של ההליך המשפטי הפלילי יעניק משנה תוקף לעשיית הצדק בו.

      בכל מקרה, יהיה מה שיהיה, יש להתנגד להפרטה הויג'לאנטית של עשיית הצדק והוצאתו מתחום בתי המשפט הפלילי - לשיטתך האווילית, אין ממש הבדל בין משפט ההמון באינטרנט במקרה שבו מעלילים אונס על מישהו, או ששוטרי תחנת נהריה עושים "צדק " לעצמם בשיטת "חוכמת ההמון" על ידי הנחת מטעני נפץ ברכבם של פושעים, או ששני אנשי עסקים שוכרים ברוני פשע לצורך "בוררות עיסקית" על פי "חוכמת הרחוב" אך ורק כי "התהליך המשפטי המקובל הוא ארוך ומסורבל".

      השיטה המוצעת על ידך היא הקלאסיקה של שפיכת מי האמבט עם התינוק שבתוכו.

       

       

        14/10/10 18:27:

      צטט: noami4u 2010-10-13 10:34:59

      אתה כנראה מערבב מין בשאינו מינו. הסוגיה אם אני "מאמין או לא מאמין לחבר טוב " הטוען "שנשדד" - מענינת אותנו כשלג דאשתקד, או לכל היותר היא בבחינת מבחן מוסרי בינך לבין החבר שלך. אנחנו מצויים במישור אחר לחלוטין. שוד, אם נשאר בדוגמה שלך, היא עבירה פלילית, בדיוק כמו אונס - האשמתו של אדם בשוד או באונס ייעשו לכן, אך ורק בבית הדין הפלילי. ושם תיקבע אשמתו של אדם אך ורק עפ"י מבחן הראיות הפלילי. לא על סמך צווחנות בכיכר השוק, ולא על פי "השכל הישר". כאשר קול ההמון קובע אנו מגיעים למצב הנורא של שיעורי הרשעה מטורללים של 99.9% מכלל כתבי האישום המוגשים בשנה. ההמון לא בוחן ראיות משפטיות - דעתו נקבעת על פי כותרות העיתון. ואבוי למי ששופט אנשים כך. 

       

      לא, כאשר השופטים קובעים אנו מגיעים לשיעורי הרשעה של 99.9%

      מלבד הטעות הקטנה הזאת שלך, אתה פשוט חוזר על דבריך, מפני שאתה שבוי באקסיומה לפיה בית המשפט הפלילי הוא המקום הטוב ביותר והנכון ביותר לדון בו באשמתם של בני אדם בפשעים המוגדרים עפ"י החוק; אקסיומה זו, שנולדה עם המצאת המדינה המודרנית, לא עומדת במבחן המציאות. לו היית נותן ל"המון" שאתה כל כך מזלזל בו לדון באשמתם של נאשמים באונס, לא היית מגיע לשיעור הרשעה של 99.9% שהוא תוצר סטטיסטי של מערכת המשפט והחוק. אני חושב שה"המון" שקול יותר מן השופטים שלך. אבוי למי שבוטח ב"שלטון החוק", שאינו אלא שלטון כוח שבו החלשים נרמסים תחת מגפי בעלי ההון והשלטון -- בבתי המשפט ומחוצה להם.

        13/10/10 11:48:

      צטט: eastern oak 2010-10-13 10:47:18

      יופי. אנחנו מוצפים בקבוצות משיחיות שמבטיחות תיקון עולם מהיר והאמצעים לא משנים להן: הפמיניזם הרדיקלי הוא אחת מהן. עבודת חישוף מצויינת.

      לטעמי, לא ב"פמיניזם רדיקלי" מדובר אלא , יותר נכון, בזרם "פוסט-פמיניסטי" שבמידה רבה נטש את השיח התבוני ועוסק במטאפיזיקה של טענות...

       

        13/10/10 11:24:

      צטט: forte nina 2010-10-13 08:21:04

      מעניין איך אתה דולה את האינטרפטציות שלך מהכתוב, אבל זה ניחא. לחשוב שמישהי תמציא אונס ותעבור את הוייא דה לה-רוסה, החל מהחקירה במשטרה [חזרה על אונס כמה וכמה פעמים] ותתן עדות בבית המשפט[חזרה על האונס עוד כמה עשרות פעמים] תלוי כמה "נשמה טובה" יש לקטגור אך היא תיאלץ להיאנס [חווייתית] קרוב לוודאי עוד מספר פעמים ותצטרך להרגיש אשמה עוד אותו מספר פעמים. האם עבורך זו אופציה ממש מציאותית? גם אם היו מקרים שנשים העלילו[שאין לי ספק שמדובר במיקרים בודדים]. עדיין אישה במהותה לא תבחר להיות במעמד עצוב ומביש זה. כמובן שזו לא הוכחה ואל תבוא ללמד אותי שטיעוני לא מספיקים. אבל אותו סיפור קיים בגילוי עריות, והנטיה שילד או ילדה שחוו זאת לא יבדו זאת ולא יעברו חוויות כמו שנכתבו מעל, כי בדרך כלל הם מותשים מעצם החוויה.
      לקחת טקסט משפטי ולנסות להתפלפל כדי למצוא בו פגם לוליני כזה או אחר לא מעיד גם על כוונות טהורות של הכותב, בעיקר שנושא זה זכור לי, שעלה על ידי הכותב כמה פעמים ברמזים גסים וגלויים על שקריות של קורבנות אונס.מעניין למה?

      אני אתעלם מהסיפא של ביב השופכין שבדבריך המרמזת רמיזות. לו היית קוראת פוסטים קודמים שלי ( גם את זה שקדם לאחרון שכותרתו: " האיש שלא היה שם...) היית נוכחת לדעת שאני עוסק בנושא של עשיית עוול - כן. גם במישור המשפטי.

      אני אתרכז רק למטפיזיקה של "הטיעונים" שלך שהופכים את הדיון למשהו אוורירי ואמורפי לחלוטין :

      1. "אין לי ספק שמדובר במקרים בודדים " - את כותבת בענין בדיית אונס - מעבר למחקרים האקדמיים שציטטתי, אני מציע לך להקליק בגוגל את הצירוף " בדתה אונס " ואת אולי "תופתעי " מהתוצאות ..

      2. " אישה במהותה .."  כך בלשונך - עכשיו מדובר בשפת לחשים , במטאפיזיקה של ממש. מהי "אישה במהותה" ? האם " אישה במהותה " ? מנכסת לעצמה בלעדית את אמירת האמת ? או אולי אצל "אישה במהותה" ישנו מנגנון "מהותי" המבצע סלקציה בין אמת ושקר על פי הענין ? כלומר כשאנו מגיעים לטענות אונס ועבירות מין כאלו או אחרות ," אישה מהותית" באיזו דרך עלומה ונסתרת, אומרת אך ורק את האמת, ובשאר הענינים, המנגנון "המהותי" שלה מתיר אמירת שקר ? - אני חייב להודות מעולם לא ניתקלתי בתיאור עצמי כל כך מופרך ומגוחך של הנשיות.

      ואם "אישה במהותה"  לגישתך המטורללת לא מסוגלת לשקר בענין עבירות מין  האם משתמע מכך שניתן לוותר על ההליך המשפטי לבירור אשמתו של אדם בעבירות מין ובכל מקרה של תלונה של "אישה מהותית" ( יש כאלו "לא מהותיות " ?? ) אוטומטית מי שנטען נגדו שביצע עבירה כזאת, צריך לקחת את חפציו האישיים ומברשת השיניים והתיצב לריצוי העונש , ללא משפט ? - האם האווילות שבדבריך לא ברורה לך עצמך ??!!!

       

      תואר כבוד הענקת לטקסט של פרופ' קמיר שעימו התפלמתי. זה לא "טקסט משפטי" - בדיוק כמו המטאפיזיקה שלך בענין " אישה במהותה " ( שוב מה זה לכל הרוחות ? שהרי פמיניסטית לא "קטנה" ממך כמו בימן דה-בובואר טענה שאין שום דבר " מהותי" באישה ו"אישה לא נולדת אישה אלא הופכת להיות אישה " וכיוונה לדיכוי החברתי-פוליטי המעצה את המקום של האישה בחברה ) זהו טקסט של מעשה כשפים, של להטוט, של הוקוס-פוקוס שמרוקן את ההליך המשפטי מתוכנו.

       

        13/10/10 11:07:

      צטט: forte nina 2010-10-13 09:00:26

      משמעות  הענין היא אחת: כשני שליש ( !!! ) מהתלונות בגין עבירות מין נסגרות לפני  שהן מבשילות לכתב אישום, אם מחמת היותן תלונות כוזבות או בהעדר תשתית ראייתית מספקת להגשת כתב אישום.

       

      תסמוך עליי שבלי שום בעיה אצליח להביא לך לינק מנוגד למה שאתה הבאת כדי לבסס את טיעוניך.

      אך נתון של כשני שליש מהתלונות נסגרות, לא מעיד על מאומה וזאת למה? כי הבושה, אותו "חטא קדמון"

      גורם לעוד כשני שליש מהנשים הנאנסות,  לא להגיע אפילו למשטרה ולבלוע את החוויה הנוראית כשחלק קטן מתקשר למוקדי אונס באנונימיות וכמה קשה לשכנע אישה כזאת להגיש תלונה. הידעת?

      ברוב המיקרים האונס התרחש עם אדם מוכר שזו בעיה המקשה שבעתיים.

      וגם כשהיא הגישה תלונה, די לה ברוב המיקרים להיחקר[אפילו על ידי שוטרת נחמדה] פעם אחת כשהיא צריכה לשחזר את האירוע כדי להיות מספיק מבועתת לא לחזור שוב על עקבותיה. יש לי בהחלט טענות גם למשטרה [אם כי חל שיפור משמעותי בשנים האחרונות באופי החקירה] מעטות הנשים המסוגלות לעבור חוויה נוראית זו עוד עשרות פעמים.

       

      הטענה שלך בענין "עוד שני שליש מהנשים הנאנסות" שלא מגישות תלונה - אין לה דבר וחצי דבר לפוסט שלי - צריך וחובה לחנך ולדרוש שנשים יגישו תלונות על אונס. ובאותה מידה חובה היא שבירור אשמתו של מישהו באונס ייעשה אך ורק במקום אליו הוא שייך - בית המשפט הפלילי . לא בפוסט אינטרנטי ולא בכתבה עיתנואית או טלוויזיונית.

      מי שלא מסוגלת לעבור חקירה משטרתית בתלונתה ( שנעשית כמובן על ידי שוטרות שהוכשרו לכך , בחסיון מלא ) כיצד תוכל לעמוד בחקירה נגדית, חשופה לעיני כל, בתביעת דיבה בבית דין אזרחי - לפי שיטתה של פרופ' קמיר ?

      אם לשיטתך, הליך פלילי ( הכולל חקירה, כתב אישום,  חקירה וחקירה נגדית באולם בית הדין הפלילי - כולם חסויים ) הוא בגדר "חוויה נוראית" יותא מאשר כתיבת פוסט פומבי באינטרנט של מי שטוענת להיות נאנסת או כתבה בעיתון או בטלוויזיה - כי אז יש להגיע למסקנה הנוראה באמת - שנאשם לא שמורה הזכות לחקירה נגדית. חובה לקבל אוטומטית, לגישתך, את גירסתה של הטוענת לאונס . האם את באמת מודעת למה שאת טוענת ? אני מציע לך להקליק את הצירוף "בדתה אונס " בגוגל ותיראי לאיזה שטף של מקרים מזוויעים את תיקלעי.

       

      נשים או גברים אינם חסינים מפני אמירת שקר.  ואם בית המשפט הפלילי חדל למלא את תפקידו ומרשיע סיטונית כל נאשם המובא בפניו - המקנה איננה ויג'לנטיות משפטית בכיכר השוק, אלא תיקונו לאלתר של המבנה המשפטי.

      אונס הוא פשע איום ומחריד. אבל נורא ממנו הוא האשמת שווא של מישהו באונס. כפי שרצח הוא הנורא מכל - והרשעת שווא של מישהו ברצח היא נוראה מכל .

       

       

        13/10/10 10:47:
      יופי. אנחנו מוצפים בקבוצות משיחיות שמבטיחות תיקון עולם מהיר והאמצעים לא משנים להן: הפמיניזם הרדיקלי הוא אחת מהן. עבודת חישוף מצויינת.
        13/10/10 10:34:

      צטט: כבודו 2010-10-13 08:03:52

      צטט: noami4u 2010-10-11 11:12:00

      אינני יודע מה זה "להחליט ולשפוט בעצמנו" ? אבל הביטוי הזה מכיל בתוכו יסודות של ויג'ילאנטיות ולינץ'. "להחליט ולשפוט בעצמנו" - מצדיק את הוצאת החוק והמשפט לכיכר השוק ויהיה זה השוק האינטרנטי כי שם "עצמנו ובשרנו" מצויים. נגד זה חייבים להתקומם. מה שחנה ארנדט התכוונה אליו הוא בדיוק ההיפך הגמור מכך, תהליך המשפט חייב להיות אינטימי, סגור, לא מושפע מאלימות ההמון ושגיונותיו, חסין בפני צמאון הדם של "כולנו" ( עוד ביטוי של "עצמנו" ) ותוצאותיו ייקבעו אך ורק על פי הראיות המשפטיות. כלום מכל זה לא קיים כיום בישראל.
      אם אנחנו נחליט "בעצמנו" אז פני החוק והמשפט שלנו יהיו כפניו של שר החוץ שלנו.

       

      תגיד, כשבא אליך חבר טוב ומספר לך, נניח, שהוא נשדד בחניון המכוניות לפני שעה קלה, האם אתה מחליט לפי הדרך בה הוא מספר את סיפורו והיכרותך איתו אם הוא דובר אמת, או שאתה מחכה להחלטת שופט? מקרים בהם אנחנו צריכים לשפוט בעצמנו לפי ראות עינינו לגבי טענות של בני אדם סביבנו מתרחשים כל יום. ועלינו להפעיל את כושר השיפוט הזה בהיגיון בריא (שהוא איננו היגיון של שר חוץ טיפש וארוגנטי). להזכירך, משפט הוא, למעט המקרים של "דלתיים סגורות", פרוצדורה ציבורית, ולכן היא נעשית "בכיכר השוק" לכל דבר ועניין. וזה שיושב שם שופט על הכיסא אינו מבטיח שיפוט יותר הוגן מאשר שיפוט בכיכר השוק! איני מכיר את "ההמון" עליו אתה מדבר, אני מדבר לא על הצבעה בכיכרות אלא על השכל הישר של היחיד, שהרי יכולת השיפוט ניתנה לכל אדם, ולא רק למי שהחוק מינה אותו "שופט". אם לאדם מסויים יש את האופי של שר החוץ "שלנו", אז חבל מאוד. אני חושב שרוב בני האדם, אפילו בחברה הישראלית, הם פחות טיפשים, אלימים ודמגוגיים משר החוץ הזה ויש להם שכל ישר לא פחות מאשר להרבה שופטים נכבדים מאוד.

       

      אתה כנראה מערבב מין בשאינו מינו. הסוגיה אם אני "מאמין או לא מאמין לחבר טוב " הטוען "שנשדד" - מענינת אותנו כשלג דאשתקד, או לכל היותר היא בבחינת מבחן מוסרי בינך לבין החבר שלך. אנחנו מצויים במישור אחר לחלוטין. שוד, אם נשאר בדוגמה שלך, היא עבירה פלילית, בדיוק כמו אונס - האשמתו של אדם בשוד או באונס ייעשו לכן, אך ורק בבית הדין הפלילי. ושם תיקבע אשמתו של אדם אך ורק עפ"י מבחן הראיות הפלילי. לא על סמך צווחנות בכיכר השוק, ולא על פי "השכל הישר". כאשר קול ההמון קובע אנו מגיעים למצב הנורא של שיעורי הרשעה מטורללים של 99.9% מכלל כתבי האישום המוגשים בשנה. ההמון לא בוחן ראיות משפטיות - דעתו נקבעת על פי כותרות העיתון. ואבוי למי ששופט אנשים כך. 

       

        13/10/10 09:15:

      והלוואי הנאנסות היו מסיימות את הבעיות שלהן רק בבית המשפט

      המסע הזה ממשיך אחר כך. בטיפולים נפשיים לשנים ארוכות

      לאיכות חיים נפשית/מנטאלית/רגשית /פיזית ירודה יותר

        13/10/10 09:00:

      משמעות  הענין היא אחת: כשני שליש ( !!! ) מהתלונות בגין עבירות מין נסגרות לפני  שהן מבשילות לכתב אישום, אם מחמת היותן תלונות כוזבות או בהעדר תשתית ראייתית מספקת להגשת כתב אישום.

       

      תסמוך עליי שבלי שום בעיה אצליח להביא לך לינק מנוגד למה שאתה הבאת כדי לבסס את טיעוניך.

      אך נתון של כשני שליש מהתלונות נסגרות, לא מעיד על מאומה וזאת למה? כי הבושה, אותו "חטא קדמון"

      גורם לעוד כשני שליש מהנשים הנאנסות,  לא להגיע אפילו למשטרה ולבלוע את החוויה הנוראית כשחלק קטן מתקשר למוקדי אונס באנונימיות וכמה קשה לשכנע אישה כזאת להגיש תלונה. הידעת?

      ברוב המיקרים האונס התרחש עם אדם מוכר שזו בעיה המקשה שבעתיים.

      וגם כשהיא הגישה תלונה, די לה ברוב המיקרים להיחקר[אפילו על ידי שוטרת נחמדה] פעם אחת כשהיא צריכה לשחזר את האירוע כדי להיות מספיק מבועתת לא לחזור שוב על עקבותיה. יש לי בהחלט טענות גם למשטרה [אם כי חל שיפור משמעותי בשנים האחרונות באופי החקירה] מעטות הנשים המסוגלות לעבור חוויה נוראית זו עוד עשרות פעמים.

       

        13/10/10 08:21:
      מעניין איך אתה דולה את האינטרפטציות שלך מהכתוב, אבל זה ניחא. לחשוב שמישהי תמציא אונס ותעבור את הוייא דה לה-רוסה, החל מהחקירה במשטרה [חזרה על אונס כמה וכמה פעמים] ותתן עדות בבית המשפט[חזרה על האונס עוד כמה עשרות פעמים] תלוי כמה "נשמה טובה" יש לקטגור אך היא תיאלץ להיאנס [חווייתית] קרוב לוודאי עוד מספר פעמים ותצטרך להרגיש אשמה עוד אותו מספר פעמים. האם עבורך זו אופציה ממש מציאותית? גם אם היו מקרים שנשים העלילו[שאין לי ספק שמדובר במיקרים בודדים]. עדיין אישה במהותה לא תבחר להיות במעמד עצוב ומביש זה. כמובן שזו לא הוכחה ואל תבוא ללמד אותי שטיעוני לא מספיקים. אבל אותו סיפור קיים בגילוי עריות, והנטיה שילד או ילדה שחוו זאת לא יבדו זאת ולא יעברו חוויות כמו שנכתבו מעל, כי בדרך כלל הם מותשים מעצם החוויה.
      לקחת טקסט משפטי ולנסות להתפלפל כדי למצוא בו פגם לוליני כזה או אחר לא מעיד גם על כוונות טהורות של הכותב, בעיקר שנושא זה זכור לי, שעלה על ידי הכותב כמה פעמים ברמזים גסים וגלויים על שקריות של קורבנות אונס.מעניין למה?
        13/10/10 08:03:

      צטט: noami4u 2010-10-11 11:12:00

      אינני יודע מה זה "להחליט ולשפוט בעצמנו" ? אבל הביטוי הזה מכיל בתוכו יסודות של ויג'ילאנטיות ולינץ'. "להחליט ולשפוט בעצמנו" - מצדיק את הוצאת החוק והמשפט לכיכר השוק ויהיה זה השוק האינטרנטי כי שם "עצמנו ובשרנו" מצויים. נגד זה חייבים להתקומם. מה שחנה ארנדט התכוונה אליו הוא בדיוק ההיפך הגמור מכך, תהליך המשפט חייב להיות אינטימי, סגור, לא מושפע מאלימות ההמון ושגיונותיו, חסין בפני צמאון הדם של "כולנו" ( עוד ביטוי של "עצמנו" ) ותוצאותיו ייקבעו אך ורק על פי הראיות המשפטיות. כלום מכל זה לא קיים כיום בישראל.
      אם אנחנו נחליט "בעצמנו" אז פני החוק והמשפט שלנו יהיו כפניו של שר החוץ שלנו.

       

      תגיד, כשבא אליך חבר טוב ומספר לך, נניח, שהוא נשדד בחניון המכוניות לפני שעה קלה, האם אתה מחליט לפי הדרך בה הוא מספר את סיפורו והיכרותך איתו אם הוא דובר אמת, או שאתה מחכה להחלטת שופט? מקרים בהם אנחנו צריכים לשפוט בעצמנו לפי ראות עינינו לגבי טענות של בני אדם סביבנו מתרחשים כל יום. ועלינו להפעיל את כושר השיפוט הזה בהיגיון בריא (שהוא איננו היגיון של שר חוץ טיפש וארוגנטי). להזכירך, משפט הוא, למעט המקרים של "דלתיים סגורות", פרוצדורה ציבורית, ולכן היא נעשית "בכיכר השוק" לכל דבר ועניין. וזה שיושב שם שופט על הכיסא אינו מבטיח שיפוט יותר הוגן מאשר שיפוט בכיכר השוק! איני מכיר את "ההמון" עליו אתה מדבר, אני מדבר לא על הצבעה בכיכרות אלא על השכל הישר של היחיד, שהרי יכולת השיפוט ניתנה לכל אדם, ולא רק למי שהחוק מינה אותו "שופט". אם לאדם מסויים יש את האופי של שר החוץ "שלנו", אז חבל מאוד. אני חושב שרוב בני האדם, אפילו בחברה הישראלית, הם פחות טיפשים, אלימים ודמגוגיים משר החוץ הזה ויש להם שכל ישר לא פחות מאשר להרבה שופטים נכבדים מאוד.

        11/10/10 11:12:
      אינני יודע מה זה "להחליט ולשפוט בעצמנו" ? אבל הביטוי הזה מכיל בתוכו יסודות של ויג'ילאנטיות ולינץ'. "להחליט ולשפוט בעצמנו" - מצדיק את הוצאת החוק והמשפט לכיכר השוק ויהיה זה השוק האינטרנטי כי שם "עצמנו ובשרנו" מצויים. נגד זה חייבים להתקומם. מה שחנה ארנדט התכוונה אליו הוא בדיוק ההיפך הגמור מכך, תהליך המשפט חייב להיות אינטימי, סגור, לא מושפע מאלימות ההמון ושגיונותיו, חסין בפני צמאון הדם של "כולנו" ( עוד ביטוי של "עצמנו" ) ותוצאותיו ייקבעו אך ורק על פי הראיות המשפטיות. כלום מכל זה לא קיים כיום בישראל.
      אם אנחנו נחליט "בעצמנו" אז פני החוק והמשפט שלנו יהיו כפניו של שר החוץ שלנו.
        11/10/10 10:12:
      לדעתי אתה טועה. אנו חיים בחברה שבה "מובן מאליו" ש"מערכת החוק והמשפט" (כלומר השלטונות) אמורים ליישב כל מחלוקת מוסרית ואתית. אנחנו צריכים את "אבא ואמא" שיושבים על כסאותיהם הגבוהים כדי לדעת מה נכון ומה לא נכון, מי אשם ומי חף מפשע. שהרי אנחנו, האזרחים הקטנים, קטנים מאוד, אנחנו מטומטמים מדי כדי להחליט ולשפוט בעצמנו. גם אם היינו משיגים מערכת משפטית מתוקנת, הרי הפקעת כוח השיפוט והשכל הישר מן האזרח הקטן לטובת השלטונות החכמים והגדולים, לא זו בלבד שהיא מיסודה תמימה ומגוחכת, אלא שהיא תורמת להיטפשותם המוסרית של האזרחים כולם, שלא צריכים יותר להפעיל את שכלם, שהרי יש "בית משפט" שיעשה בשבילם את הכל. ומכאן הדרך להידרדרות באתיקה של חיי היומיום סלולה וידועה. ככל שניתן ל"חוק" לחשוב במקומנו, כן אבדנו. "משפט הצדק" שארנדט מדברת עליו הוא בנפשנו, לא על שום כיסא מורם מעם.
        6/10/10 08:01:

      צטט: noami4u 2010-10-05 20:09:16

      אצטט: אריאל, חיפה 2010-10-05 14:24:08

      צטט: noami4u 2010-10-05 12:14:35

      צטט: אריאל, חיפה 2010-10-05 11:41:15

      צטט: אריאל, חיפה 2010-10-05 11:38:21

      את מצפה למהפכה בכל הסדרי המשפט והאכיפה מקום המדינה ועד עתה.
      את מצפה שהמשטרה תאורגן ותתוקצב מחדש באופן שיאפשר לה לבצע את תפקידה כראוי, בתי המשפט יתוגברו וינוהלו באופן שיאפשר שמיעה מהירה ורצופה של תיקים. וכמובן, גם הפרקליטות תתוגבר כדי להתאימה למצב החדש.
      כיצד לדעתך משתלב ענין זה בסדר העדיפויות של הממשלה והאוצר כיום?...

      קודם לכל - אני לא "את" - אני "אתה" :)

      ונדמה לי שלא בענין תקציבי מדובר אלא במשהו אחר לחלוטין בשינוי פילוסופית המשפט שלנו. לא ברור לי למה לשיטתך הרשעה בדין צריכה להיות זולה יותר "תקציבית" מאשר זיכוי. היא רק מחייבת אומץ של שופטים.

      הודעתי המקורית אכן היתה "אתה", אלא שלאחר שליחתה ראיתי את השם (נעמי וגו'), ואז "תיקנתי".

      ולגופם של דברים:

      הרשעה וזיכוי עולים, מבחינת מערכת השפיטה והאכיפה, אותו כסף.

      חקירה יעילה, העמדה לדין (או סגירת התיק) מהירה, ושיפוט רצוף - עולים יותר משום שיש להקצות משאבים בהתאם לעומס.

      עלות זו היא העלות התקציבית בלבד.

      לדעתי, הקצאת משאבים כזו תביא רווחים רבים למשק כולו, אבל האוצר מסתכל על התקציב בלבד.

      ואשר לרמת הזיכויים.

      עקב המחסור במשאבים, נוטה הפרקליטות להגיש אך ורק תיקים שבהם הראיות מוצקות ביותר.

      מה שבמדינה אחרת היה מביא לעתים לזיכוי ולעתים להרשעה - כלל לא מגיע כאן למבחן משפטי.

      אחוז תפיסת הפושעים בעברות רכוש הוא בסביבות ה-10.

      נסה להגיש תלונה למשטרה בעברה נוסח שיק בלא כיסוי, או בעברה כמו זיוף. ייסגר "מחוסר ענין לציבור".

      תופעה זו, של "קיצור קווי ההגנה" של המשטרה, רק מעודדת התדיינות "אזרחית" נוספת וסותמת עוד יותר את בתי המשפט.

      אתה מתבדח כנראה. אחרת אי אפשר להסביר את הקביעה שלך " ..עקב המחסור במשאבים נוטה הפרקליטות להגיש אך ורק תיקים שבהם הראיות מוצקות ביותר.." - לענין זה אני מציע לך לקרוא את הפוסט הקודם שלי שכותרתו: " האיש שלא היה שם..." - אני בטוח שגם אתה תראה בעינים מבודחות את ההצהרה המכוננת שלך על מדיניות הפרקליטות.

      עבודה שטחית, במקום מנוהל כראוי, היא סימן מובהק לעומס, לא לעצלות.

      כשפרקליט (או שופט) עמוס למעלה ראש בתיקים - אז כך נראית מדי פעם גם עבודתו.

      המשטרה הכניסה מזכר, ואף אחד כבר לא חזר לבדוק אותו.

      בנאליה עם תוצאות טרגיות.

       

        5/10/10 20:09:

      אצטט: אריאל, חיפה 2010-10-05 14:24:08

      צטט: noami4u 2010-10-05 12:14:35

      צטט: אריאל, חיפה 2010-10-05 11:41:15

      צטט: אריאל, חיפה 2010-10-05 11:38:21

      את מצפה למהפכה בכל הסדרי המשפט והאכיפה מקום המדינה ועד עתה.
      את מצפה שהמשטרה תאורגן ותתוקצב מחדש באופן שיאפשר לה לבצע את תפקידה כראוי, בתי המשפט יתוגברו וינוהלו באופן שיאפשר שמיעה מהירה ורצופה של תיקים. וכמובן, גם הפרקליטות תתוגבר כדי להתאימה למצב החדש.
      כיצד לדעתך משתלב ענין זה בסדר העדיפויות של הממשלה והאוצר כיום?...

      קודם לכל - אני לא "את" - אני "אתה" :)

      ונדמה לי שלא בענין תקציבי מדובר אלא במשהו אחר לחלוטין בשינוי פילוסופית המשפט שלנו. לא ברור לי למה לשיטתך הרשעה בדין צריכה להיות זולה יותר "תקציבית" מאשר זיכוי. היא רק מחייבת אומץ של שופטים.

      הודעתי המקורית אכן היתה "אתה", אלא שלאחר שליחתה ראיתי את השם (נעמי וגו'), ואז "תיקנתי".

      ולגופם של דברים:

      הרשעה וזיכוי עולים, מבחינת מערכת השפיטה והאכיפה, אותו כסף.

      חקירה יעילה, העמדה לדין (או סגירת התיק) מהירה, ושיפוט רצוף - עולים יותר משום שיש להקצות משאבים בהתאם לעומס.

      עלות זו היא העלות התקציבית בלבד.

      לדעתי, הקצאת משאבים כזו תביא רווחים רבים למשק כולו, אבל האוצר מסתכל על התקציב בלבד.

      ואשר לרמת הזיכויים.

      עקב המחסור במשאבים, נוטה הפרקליטות להגיש אך ורק תיקים שבהם הראיות מוצקות ביותר.

      מה שבמדינה אחרת היה מביא לעתים לזיכוי ולעתים להרשעה - כלל לא מגיע כאן למבחן משפטי.

      אחוז תפיסת הפושעים בעברות רכוש הוא בסביבות ה-10.

      נסה להגיש תלונה למשטרה בעברה נוסח שיק בלא כיסוי, או בעברה כמו זיוף. ייסגר "מחוסר ענין לציבור".

      תופעה זו, של "קיצור קווי ההגנה" של המשטרה, רק מעודדת התדיינות "אזרחית" נוספת וסותמת עוד יותר את בתי המשפט.

      אתה מתבדח כנראה. אחרת אי אפשר להסביר את הקביעה שלך " ..עקב המחסור במשאבים נוטה הפרקליטות להגיש אך ורק תיקים שבהם הראיות מוצקות ביותר.." - לענין זה אני מציע לך לקרוא את הפוסט הקודם שלי שכותרתו: " האיש שלא היה שם..." - אני בטוח שגם אתה תראה בעינים מבודחות את ההצהרה המכוננת שלך על מדיניות הפרקליטות.

       

        5/10/10 14:24:

      צטט: noami4u 2010-10-05 12:14:35

      צטט: אריאל, חיפה 2010-10-05 11:41:15

      צטט: אריאל, חיפה 2010-10-05 11:38:21

      את מצפה למהפכה בכל הסדרי המשפט והאכיפה מקום המדינה ועד עתה.
      את מצפה שהמשטרה תאורגן ותתוקצב מחדש באופן שיאפשר לה לבצע את תפקידה כראוי, בתי המשפט יתוגברו וינוהלו באופן שיאפשר שמיעה מהירה ורצופה של תיקים. וכמובן, גם הפרקליטות תתוגבר כדי להתאימה למצב החדש.
      כיצד לדעתך משתלב ענין זה בסדר העדיפויות של הממשלה והאוצר כיום?...

      קודם לכל - אני לא "את" - אני "אתה" :)

      ונדמה לי שלא בענין תקציבי מדובר אלא במשהו אחר לחלוטין בשינוי פילוסופית המשפט שלנו. לא ברור לי למה לשיטתך הרשעה בדין צריכה להיות זולה יותר "תקציבית" מאשר זיכוי. היא רק מחייבת אומץ של שופטים.

      הודעתי המקורית אכן היתה "אתה", אלא שלאחר שליחתה ראיתי את השם (נעמי וגו'), ואז "תיקנתי".

      ולגופם של דברים:

      הרשעה וזיכוי עולים, מבחינת מערכת השפיטה והאכיפה, אותו כסף.

      חקירה יעילה, העמדה לדין (או סגירת התיק) מהירה, ושיפוט רצוף - עולים יותר משום שיש להקצות משאבים בהתאם לעומס.

      עלות זו היא העלות התקציבית בלבד.

      לדעתי, הקצאת משאבים כזו תביא רווחים רבים למשק כולו, אבל האוצר מסתכל על התקציב בלבד.

      ואשר לרמת הזיכויים.

      עקב המחסור במשאבים, נוטה הפרקליטות להגיש אך ורק תיקים שבהם הראיות מוצקות ביותר.

      מה שבמדינה אחרת היה מביא לעתים לזיכוי ולעתים להרשעה - כלל לא מגיע כאן למבחן משפטי.

      אחוז תפיסת הפושעים בעברות רכוש הוא בסביבות ה-10.

      נסה להגיש תלונה למשטרה בעברה נוסח שיק בלא כיסוי, או בעברה כמו זיוף. ייסגר "מחוסר ענין לציבור".

      תופעה זו, של "קיצור קווי ההגנה" של המשטרה, רק מעודדת התדיינות "אזרחית" נוספת וסותמת עוד יותר את בתי המשפט.

        5/10/10 12:14:

      צטט: אריאל, חיפה 2010-10-05 11:41:15

      צטט: אריאל, חיפה 2010-10-05 11:38:21

      את מצפה למהפכה בכל הסדרי המשפט והאכיפה מקום המדינה ועד עתה.
      את מצפה שהמשטרה תאורגן ותתוקצב מחדש באופן שיאפשר לה לבצע את תפקידה כראוי, בתי המשפט יתוגברו וינוהלו באופן שיאפשר שמיעה מהירה ורצופה של תיקים. וכמובן, גם הפרקליטות תתוגבר כדי להתאימה למצב החדש.
      כיצד לדעתך משתלב ענין זה בסדר העדיפויות של הממשלה והאוצר כיום?...

      קודם לכל - אני לא "את" - אני "אתה" :)

      ונדמה לי שלא בענין תקציבי מדובר אלא במשהו אחר לחלוטין בשינוי פילוסופית המשפט שלנו. לא ברור לי למה לשיטתך הרשעה בדין צריכה להיות זולה יותר "תקציבית" מאשר זיכוי. היא רק מחייבת אומץ של שופטים.

       

       

        5/10/10 11:41:

      צטט: אריאל, חיפה 2010-10-05 11:38:21

      את מצפה למהפכה בכל הסדרי המשפט והאכיפה מקום המדינה ועד עתה.
      את מצפה שהמשטרה תאורגן ותתוקצב מחדש באופן שיאפשר לה לבצע את תפקידה כראוי, בתי המשפט יתוגברו וינוהלו באופן שיאפשר שמיעה מהירה ורצופה של תיקים. וכמובן, גם הפרקליטות תתוגבר כדי להתאימה למצב החדש.
      כיצד לדעתך משתלב ענין זה בסדר העדיפויות של הממשלה והאוצר כיום?...