כותרות TheMarker >
    ';

    מדפסת מחוברת לבטן

    קטעי סיפור שבועיים

    ארכיון

    0

    תאומים

    5 תגובות   יום שלישי, 5/10/10, 14:47

    והתאומים הללו שהועברו כמובן מיד לאינקובטור מחמת גילם הצעיר טרם התאוששו מן הלידה המוקדמת והבן לקח את זה יותר קשה ונדמה שהוא מתקשה להסכים שעליו מעתה להיות עצמאי. הוא בכה והשתולל והחויר והכחיל והקפיץ את המוניטורים ורק עכשיו , ממש עכשיו , התייצב ונכנע, כנראה הסכים לחיות. ואחותו, ספורטאית מלאת חיים מניעה את רגליה ואת ידיה בקצב ריקוד ברור ולא מראה שום סימנים של מצוקה. שניהם פיצפונים במשקל כמעט זהה עשרים גרם יותר לאח הנמנמן וביחד משקלם כמו תינוק אחד בריא במיוחד.

     

    חדר הפגים נראה שומם. שתי אחיות דיברו מעבר לשמשה, קולן לא נשמע ואור הלדים הירוק מתחלף בכל כמה דקות לצהוב ואחר כך לכתום. לא אדום, לא כחול. לא צבעי ניידות ואמבולנסים. החלקתי פנימה חרישית. סנדלי הגלישה שלרגלי בלעו את משקל הצעדים. אתם מבינים, האחיות בטיפול נמרץ פגים לא יכולות סתם לשבת ולפטפט מעבר לשמשה בזמן שכאן שוכבים מטופלים קטנים ללא השגחה. הן אולי מדברות אך לא ממש מקשיבות ויותר משהן מתקשרות האחת עם השניה, הן בקשב מלא עם מה שהולך בתוך חדר הפגיה.

    בכל אינקובטור מיקרופונים המעבירים אל תחנת האחיות כל התנשפות או אנחה של מי שנולד מוקדם ומתגעגע אל הרחם. הישר אל הקוקפיט שבושם ותרופות משמשים בו בערבוביה. אני נסוג. פעם אחרת אני אומר לעצמי בקול מעודד, עוד לא, שיגדלו קצת קודם ואחר כך אגיע אליהם בלילות. אכנס בשקט בשקט לחדר שאפשר בקלות לשמור בו יין ואקיש להם חרש על המכסה השקוף כמו מלאך שמקיש לטייס על החופה ואומר היי באתי לראות איך אתה מסתדר במקום החדש. ואתה תסתכל עלי ותגיד, היי אבא, חלמתי שאני כבר חזק  אך לא יודע כמה זמן אוכל להשאר פה ... ודמותך הולכת ומטשטשת בעיני ואתה תחשוב שטיפות אחדות של גשם זוחלות אצלך על החופה ואחרי דקה או שתיים אתמתח ואראה את גופך הגוזלי נע אט-אט ומתרחק וכך תישאר לעד תמונתך ואני לא יודע כמה זמן עד שאבין כי אני נתתי לך למות. על שלא עודדתי אותך מספיק להתחזק כשאני רואה אותך כעת הולך ומתרחק.

    חכה לי בן, אל תברח.

    אחותך הספורטאית עוד רגע תגיע בריצה, תחכך את גופה הקטן בגופך ותארח לך לחברה. שוב לא תהיה לבד. מבטיח , ברגע שתגיע השעה אעשה זאת. אעביר אותה אלייך לכמה דקות ואם לא יעלו עלינו אז תהיו יחד כמה שעות, כל הזמן, בסך הכל לזה אתם רגילים ולא מסכימים להיות נפרדים. עדיין לא.

    חכה לי בן, אל תמהר להסתלק.

    אני נשבע מתוק שלי, אצלי לא משאירים פצועים מאחור ואומר אני לך שאני מתכוון לחזור, ביחד איתה לחזור,  אז עוד טיפה סבלנות, בבקשה, חכה איתי לרגע הנכון. ובינתיים איפה החיוך? תן חיוך קטן לאבא, תראה לי שהבנת, שלא דיברתי סתם, הנה, הנה אתה מחייך בפה חסר השיניים וקצף לבן מתיבש על שפתיך. הבן שלי שיכור. שמע את הקול שלי והשתכר לגמרי, תראו איזה חיוך, איזה עונג בל יתואר, שנים ארוכות אחר כך עוד נשתה ונעשן ונריץ שורות בנסיון לשחזר את הרגע הזה, האלוהי.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/2/14 19:31:
      אכן אלוהי. דמעתי מהתרגשות
        2/2/14 20:20:

      צטט: געגועים אל העולם 2011-11-08 02:46:16

      האמת שאתה כותב ממש ממש מיוחד. אתה מספר על ילד, שמצד אחד חי, ומהצד השני, אינו חי את החיים באמת, כמו שהחיים יודעים להעניק לו. כביכול, הוא קיבל מתנה. הוא קיבל את החיים! וזה כזה יפה לראות את זה. והנה, הוא יגדל, ויתפתח, ו... משהו בו כבר מת. עוד טרם שנבחר לו. ואתה רוצה שהוא ישמח. ואתה רוצה שהוא ימשיך. אבל הוא בחר להיפרד. זה מעניין שזה חלום, כי בעצם יש פה מוטיב מאוד חזק. הרי, ילד בחלום מסמל חלק שהוא שייך לך. ומתוך כך, משהו בתוכך, בהתמודדות שלך מול העולם, מרגיש את עצמו כמת. שההתמודדות פגית. ואילו, הילדה, שמסמלת את הרוח שבך, חיה ובועטת. מעניין...

       

      באיחור של יותר משנתיים

      תודה גדולה

      האמת שאתה כותב ממש ממש מיוחד. אתה מספר על ילד, שמצד אחד חי, ומהצד השני, אינו חי את החיים באמת, כמו שהחיים יודעים להעניק לו. כביכול, הוא קיבל מתנה. הוא קיבל את החיים! וזה כזה יפה לראות את זה. והנה, הוא יגדל, ויתפתח, ו... משהו בו כבר מת. עוד טרם שנבחר לו. ואתה רוצה שהוא ישמח. ואתה רוצה שהוא ימשיך. אבל הוא בחר להיפרד. זה מעניין שזה חלום, כי בעצם יש פה מוטיב מאוד חזק. הרי, ילד בחלום מסמל חלק שהוא שייך לך. ומתוך כך, משהו בתוכך, בהתמודדות שלך מול העולם, מרגיש את עצמו כמת. שההתמודדות פגית. ואילו, הילדה, שמסמלת את הרוח שבך, חיה ובועטת. מעניין...
        7/10/10 21:04:

      צטט: wonders 2010-10-06 07:41:55

      מזל טוב :-)

       

      לא באמת...חלום שהיה לי

        6/10/10 07:41:
      מזל טוב :-)

      פרופיל

      יואל עיני
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין