כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אדם קדם

    שירים נקודות קווים וצבעים.

    ארכיון

    אדם קדם

    0

    ידידתי נדירת הנפש

    34 תגובות   יום שלישי, 5/10/10, 15:45
    ידידתי נדירת הנפש
    פגשתיה אמש
    מונחת במרחבים
    והם ירוקים
    וגווני פסטל
    עוטפים את בבואתה
    הממוסגרת
     
     
    במקום בו האדם
    משחיר מעשיו 
    ועוטה בגדים
    לבנים
    מצמצם ומרחיב
    את הנפש
    בכימיקלים
    הלם חשמל בכפיתה
    למיטה
    הייתה
     
     
    תריסר שנים חלפו מאז
    שראיתיה לאחרונה
    הזמן לא חמל חלומותיה
    הם ימתינו ליום מותה
      
     
    פעם הייתי בא אליה
    הייתה מפסלת בחומר
    בוראת גוף ונותנת בו פנים
    היינו בשקט מחכים
    שאלוהים יבוא
    יפיח בהם
    חיים
     
     
    מעשי ידי נפשה
    מעלים אבק
    פסלים שאהב אלוהים
    שוכבים  זבים מבעים
    קפואים
    בוהים 
    תוהים
    ועזובים
    דרג את התוכן:

      תגובות (34)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/10/10 19:43:
      שיר דיוקן חזק ומרגש. רן יגיל
        8/10/10 00:11:
      זה אחד הדברים העצובים ביותר שיש
      כאשר היצירתיות מומתת על ידי הכימיקלים
      והאדם הופך למעין גוף בלי נשמה.
      שירך זה כלכך נגע בי שעכשיו חזרתי לקרוא אותו בפעם השניה.
        7/10/10 22:03:
      יפה אהבתי תודה לך
        7/10/10 13:55:
      תודה
        6/10/10 21:30:
      כתבת יפה ידידי משכבר הימים:-)

      }{שטוטה
        6/10/10 19:22:
      נפלא
        6/10/10 19:06:
      אדם יקר, לו מתוך מעט ואפילו קמצוץ של חדוות חיים כתבת, כי אז הו אהובת נפשך תמשיך בחיוך עד.
      כתיבתך כה יפה וכה ממיסה בכאבה.
        6/10/10 17:45:

      מעשי ידי נפשה
      מעלים אבק
      פסלים שאהב אלוהים
      שוכבים זבים מבעים
      קפואים
      בוהים
      תוהים
      ועזובים....

      שיר מבית-מלאכתו של אומן, ממש כך.
      היו היה עפר, הקשב אליו היטב,
      ואני אתך שומע את רחשי עשבי הפרא ,
      שומע איך מתאדה הטל של הזיכרון.
      פשוט נפלא.
        6/10/10 09:48:
      ואולי המזכרת האמיתית היא לא בחומר, אלא בזיכרון שהשאירה אחריה, בתובנות שהעניקה, ובעצם כך היא התגלגלה לה הלאה עוד ועוד.
      עצוב, יפה
        6/10/10 08:50:
      ***

      אילנית
        6/10/10 08:08:
      ברגישות טהורה בהבנה לנפש אומן פיוטית..

      כשעוד היה הדבר בידה,הייתה מפסלת בחומר
      בוראת גוף ונותנת בו פנים
      וכעת, עדיין
      בשקט מחכים
      שאלוהים יבוא
      יפיח בהם
      חיים .. ובתוך העצב המון יופי והערכה מופלאה *
        6/10/10 07:30:
      אדם קדם ידידי נדיר הנפש

      כמה יפה היא כתיבתך
      כמה עוצמה בשירתך
      ואותה ידידה, פסלת פיסלה בחומר
      ואתם,מחכים ש
      אלוהים יפיח חיים
      והיום הם
      אבק מעלים,קפואים,בוהים,עזובים

      יפה כתיבתך ידידי
      תודה ושבוע מבורך

      תריסר שנים חלפו מאז
      שראיתיה לאחרונה
      הזמן לא חמל חלומותיה
      הם ימתינו ליום מותה


        6/10/10 00:59:
      אתה
      ידיד נפש
      מחייה
      פסלים דוממים
      לא משאירם
      בצל השכחה
      מעירם מקיפאונם
      וידידתך
      נדירת הנפש
      מביטה מעל העננים הלבנים
      חיוכה מאיר בזיו
      את מרחבי אינסוף

      מנוחתה עדן
        5/10/10 21:55:
      שיר יפה ונוגה ..

      תודה ..
        5/10/10 21:44:
      כמה יפה ונוגע שירך.
        5/10/10 20:40:
      יפה,
      סיפרת דברים אינטימיים.
      הייתי איתך. אלי.
        5/10/10 20:04:
      כמה נורא כשהנפש הרגישה כורעת תחת העומס, נשברת.
      השיר רגיש ונוגע.
        5/10/10 20:02:
      מעציב.
        5/10/10 19:24:
      שיר מפעים.
        5/10/10 19:19:
      שיר יפה .
        5/10/10 18:38:
      עצוב.. :-( *
        5/10/10 18:36:

      שיר ידידות נפש כואב
      רווי אמפטיה וכה רגיש
      שהזמן לא עמעמו,

      והוא כל כך ממלא אותי
      ומותיר בי תוגה, שריטה.

      יפיפה שערך.


      עוזי
        5/10/10 18:34:
      טוב שיש לה אותך
      מרגש
      מקווה שתמצא מז'ור לנפשה
        5/10/10 18:34:

      כתביתך מרגשת עד עמקי הנשמה..
      יכול לחוש בכאבך..
      וליבך הגועש והסוער..
      עצוב..
      ובאותה מידה מקסים ומרגש.

      נהדר *
        5/10/10 18:15:
      ידידתך ידידת הנפש , זכתה בידיד נפש כמוך *
        5/10/10 17:19:

      תודה על תשומת ה''

       

      יונה

        5/10/10 17:18:
      נדירה בהחלט
      אני משוכנעת שבסוף
      נפשה ידעה שלווה.
      שיר נוגע ויפה ידידי אדם קדם היקר.
      אהבתי
        5/10/10 17:05:
      כתיבה חודרת לנשמה
      למרות הכאב
      יש כל כך הרבה יופי במילים
      ההרגשה היא כמו להציץ לקליידוסקופ צבעוני
      עם חלקיקים מעורבלים
      שאם
      היו תמונה אחת שלמה
      היו מפעימים לבב.
        5/10/10 17:05:
      כתיבה חודרת לנשמה
      למרות הכאב
      יש כל כך הרבה יופי במילים
      ההרגשה היא כמו להציץ לקליידוסקופ צבעוני
      עם חלקיקים מעורבלים
      שאם
      היו תמונה אחת שלמה
      היו מפעימים לבב.
        5/10/10 16:43:

      צטט: אנימל אינסטינקט 2010-10-05 16:33:29

      וואאוו!
      עוצמתי עד מאוד.
      אחרי כל שיר שלך
      אני לוקחת נשימה עמוקה...
      תודה ש-אתה. עונגגגגגגג

       

      האיסטינקט שלך בוגד בך

      לא יתכן שילד כתב את השיר

      הזה,צריך נסיון חיים מה

      שאין לילד הזה.דעי לך.

       

      וואאוו!
      עוצמתי עד מאוד.
      אחרי כל שיר שלך
      אני לוקחת נשימה עמוקה...
      תודה ש-אתה. עונגגגגגגג
      "פעם הייתי בא אליה
      הייתה מפסלת בחומר
      בוראת גוף ונותנת בו פנים
      היינו בשקט מחכים
      שאלוהים יבוא
      יפיח בהם
      חיים "

      נוגע ופוגע עמוק בנפש האדם.....

        5/10/10 15:47:
      מעשי ידיה
      נותרו אחריה
      לגעת בנו הנותרים .

      שיר מאוד נוגע
      אשוב לקרוא בו שוב .

      פרופיל

      אדם קדם
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין