כותרות TheMarker >
    ';

    עוד לא אבדה תקוותנו

    ההמנון שלנו הופך אותנו לעם האופטימי ביותר בעולם. ביבי, ברק, פואד, הרבובדיה, אולמרט ורבים אחרים לא יצליחו לדכא אותנו. יחי ההומור.

    יצחק הסוף איננו / אפרים קישון

    9 תגובות   יום שלישי, 5/10/10, 22:11
    אפרים קישון כתב הומורסקה על עורך הלילה גרינבוטר שהוזמן לארוחת ערב אצל השפיגלים. גרינבוטר לא רצה לאחר לארוחת הערב החגיגית, עבר על כל הטיוטות ולא מצא את הקטע האחרון של המאמר החגיגי על ההסתדרות לגליון יום המחרת.
     
    בחפזונו הוא רשם ליצחק, המעמד הותיק של העיתון, את ההערה "ההסתדרות לשים במסגרת" וכתזכורת הוא הוסיף "אבל יצחק הסוף איננו". בבוקר נטל גרינבוטר את העיתון וגילה בראש העמוד הראשון, במסגרת אבל שחורה ועבה, את המודעה הבאה:
     
    ''
     
    גרינבוטר המבועת מיהר לעלות למנהלי העיתון בכדי להסביר את הטעות האיומה אבל המנהלים לא כל כך התעניינו בדבריו כיוון שכמה דקות קודם לכן נודע להם שבמחלקת הפרסומת התקבלו לא פחות מעשרים ושתיים מודעות אבל שמבכות את מותו בטרם עת של יצחק הסוף ז"ל.
     
    למחרת העיתון כבר היה מוצף במודעות דוגמת 'עטופי יגון אנו מודיעים על מותו ללא-עת של יקירנו יצחק הסוף ז"ל - שטוקסטיל אגודה צרכנית שיתופית בע"מ, הנהלה ועובדים' או 'מועצת פועלי יד אליהו שרויים באבל כבד על מותו הפתאומי של יצחק הסוף נ"ע מבוני הישוב, אדם אציל ויפה נפש'. כל זה היה רק כטיפה בים יחסית למבול שהציף את העיתון ביום השלישי להלקחו של האיש והמערכת נאלצה להוסיף שני עמודים שלמים רק עבור מודעות האבל.
     
    עורך העיתון המתחרה נפגע מכך שלא הוא היה הראשון להודיע על מותה של האישיות הבכירה ועל מנת שלא ישאר מאחור הוא מיהר להטיל על עורך מדור הספורט לכתוב מאמר שמתאר את האיש ופועלו.
     
    כל האנשים שעורך מדור הספורט דיבר עימם זכרו את יצחק הסוף רק במעומם ולכן הוא כתב דברי הספד המבוססים על מתכונות מקובלות – מראשוני ההגנה, פעל בכל ענפיה של ההתישבות העובדת, הרוח החיה בגימנסיה היהודית במינסק, ייסד תנועת נוער ציונית חשאית, ממקימי תנועת השומר, התנדב לשרת במשטרה המנדטורית, הצטרף לגרעין דגניה, נתן כתף לניהול קרן היסוד, מנהל בפועל של הסוכנות היהודית וכדומה.
     
    בעצרת ליום השלושים למותו של יצחק הסוף ז"ל השתתפו המוני אנשים שהקשיבו בהתרגשות לשר החינוך והתרבות שתיאר את פועלו של יצחק: 'החוזה והמגשים, מפלס הדרך ההולך לפני המחנה, איש בעל תבונת נסיון מופלאה, נאמנות לאין גבול, התמסרות ללא סייג'.
     
    כשהושלמה בניתו של בנין מרכז ההסתדרות בתל-אביב לא היה שום ויכוח באשר לשם שיש להעניק למבנה המפואר. הצייר בר-הוניג, שצייר את פורטרט השמן שהוצב בכניסה לבנין, אמנם לא הצליח למצא אף תמונה של יצחק הסוף שהיה ידוע בצניעותו ותמיד העדיף להחבא אל הכלים ולא להתבלט, אבל ברגע האחרון נמצא תצלום דהוי בארכיון הועד הפועל שם זוהה יצחק הסוף עומד מאחורי יוסף קויבישבסקי כשעל שפתיו חיוכו הסלחני המפורסם.
     
    הוצאת גביר פרסמה את הכרך הראשון של אוסף הכתבות שיצחק הסוף פרסם בעיתונים בצורה אנונימית אבל לפני פרסומו של הכרך השני גרינבוטר, ששם רחובו הוחלף ל'שדרת יצחק הסוף', נשבר ופרסם מאמר ראשי בו הכה על חטא והודה שבאשמתו הומצא האיש בחזקת יש מאין.
     
    תגובת הציבור לא בוששה לבא ובטכס הפתיחה של בית הספר על שם יצחק הסוף ז"ל אמר מזכיר ועדת התרבות של המפלגה: 'ואשר לאי-אלו כתבים, השמיצו אותו בחייו וברור שמשמיצים אותו גם אחרי מותו, תשובתנו היא – סלקו ידיכם מזכרו של יצחק'.
     
    גרינבוטר שנכח בקהל התחיל לצעוק בקול גדול ומייד הוא נלקח לבית החולים על שם יצחק הסוף ז"ל. למראה הפסל של האיש שעמד בגינה ויד ימינו מושטת ומצביעה על העמק שכה אהב, גרינבוטר התחיל להשתולל והיה צורך לסגור אותו בבית משוגעים. גם זה לא עזר ולכן הוציאו אותו והעניקו לו את 'פרס הסוף לספרות יפה' מטעם עירית רמת-גן. רק אז נחה דעתו של גרינבוטר והוא הפסיק להטריד את הבריות בטענותיו המגוחכות.
     
     
    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/2/11 15:39:
      מידיעה אישית מאת דוור לשעבר, אני יודע שיצחק הסוף (דרזופנשטיין) ז"ל אכן היה קיים, הוא ייסד את משרד הדואר העברי בזמן המדינה שבדרך, ואחר כך ניהל את בית הדואר המרכזי בגבעת שאול בירושלים, עד שמת בשעת העבודה כשנפל עליו שק מלא חומר שדוורים הסתירו לפני היציאה לחלוקה.שמו הונצח בדואר בדרך מקורית, על שמו נקראים המכתבים האחרונים שמגיעים לדוורים למיון וחלוקה, ועד היום, כך אומרים, ניתן לשמוע בדואר את הקריאה "דוורים יקרים, נא לקחת סוף", וזה אכן ביטוי הסטורי של צדק פואטי ליחס החם שהתקיים בין הסוף הצנוע לבין דווריו.

      צטט: רפי הג'ירפי 2010-10-08 14:48:00

      הוא לא גר ברחוב אוסלוגפינף או הלסינגפורס?

      לא, שם גר חבר אחר של קישון

       

        8/10/10 14:48:
      הוא לא גר ברחוב אוסלוגפינף או הלסינגפורס?

      צטט: מירי7 2010-10-06 20:06:37

      סיפור קישוני אופייני- אהבתי ותודה .

       

      אני מת על הסיפור הזה וחסיד של קישון עשרטת שנים

        6/10/10 20:06:
      סיפור קישוני אופייני- אהבתי ותודה .

      צטט: edna.l 2010-10-06 18:42:20

      ברוך הבא *

      שמח לברכתך

       

        6/10/10 18:42:
      ברוך הבא *

      צטט: אילת פורת 2010-10-05 23:32:40

      ברוך הבא לקפה שלנו ((:
      קישון האחד והיחיד, נהנתי להיזכר בכתיבתו.
      ועכשיו ברור לי מהיכן לקוח הכינוי שבחרת לך.

      _______

      גם אני אוהב את כתבי קישון והבאתי כאן אחד מכתביו הפחות מוכרים

      תודה על הברכה

       

        5/10/10 23:32:
      ברוך הבא לקפה שלנו ((:
      קישון האחד והיחיד, נהנתי להיזכר בכתיבתו.
      ועכשיו ברור לי מהיכן לקוח הכינוי שבחרת לך.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל