| פוסעת בשביל שהיה...זוכרת רוח עזה...שתי צמותי פראיות...רגלי יחפות בבוץ מבוססות.ריח גשם רוח מכה...צמחים מרכינים ראש במעופה...אני שם פראית שולחת ידיים...אוספת פעמוניות גאות....רטובות מגשם שמיים.פוסעת בשביל שהיה....זוכרת אותי חופשיה....הולכת ברוח גאה.....יונקת אל תוכי בריאה.היום השביל מרוצף....במקום פעמוניות,גבהה לה חומה......לא עוד רצה חופשייה...והבריאה...רק במוחי נותרה, |