הסיבה הישירה לכותרת שכתבתי, היא הכרזתו של נתן זך, משורר  -  שברצונו להצטרף אל משט מחאה נגד הסגר על עזה. אני מבקש גם להוסיף ולהסביר את אותה הכותרת עם השוואתו של זך אל הסופר הנחשב לאחד החשובים ביותר שחיו במאה ה-20. וההשוואה איננה בגלל גדולה ספרותית. הו, אללי, רחוק מאד מכך! ההשוואה מתבקשת, בעיני, לאור הדעות הפוליטיות שביטאו שניהם, שבמקרה עסקו גם בספרות האחד ובשירה השני.

לואי-פרדינן סלין היה רופא במקצועו. "מסע אל קצה הלילה" ו- "מוות באשראי" הם שני הרומנים שעשוהו  - לדעת רבים - לאחד מחשובי הסופרים של המאה העשרים. הוא פרסם גם כמה קונטרסים פסאודו - פוליטיים אנטישמיים שקוממו את מעריציו כסופר. מעשית הוא צדד בברית בין צרפת לגרמניה הנאצית. אחרי המלחמה הוא הועמד למשפט באשמת בגידה, נידון לשנת מאסר וקנס, וקיבל חנינה. הקושי ליישב בין גדולתו כסופר ובין עמדותיו הפוליטיות הנתעבות מהווה נושא למחקרים ופולמוסים חריפים עד היום  -  חמישים שנים לאחר מותו.

נתן זך הוא משורר שמביע דעות פוליטיות לעתים מזומנות, דבר שמקובל ושווה ערך לדעות הפוליטיות של כל אדם באשר הוא. אך הצטרפותו לתמיכה ברוצחים מבקשי נפשה של מדינתו היא אשר הביאה אותי להשוותו אל לואי-פרדינן סלין. לא מבחינה ספרותית, כמובן, אלא מבחינת נתעבותן של דעותיו הפוליטיות המצרפות אותו אל הגרועים שבאויבי ישראל.