המקום של bonbonyetta
דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.
פוסטים פופולאריים
-
הקטע הזה עם התריסים
17/4/19 | 116271 צפיות
-
הדמעות שמוטטו אותו
27/2/19 | 112319 צפיות
-
האובססיה
23/11/18 | 121443 צפיות
-
וידוי קורע לקראת פורים
22/2/18 | 356953 צפיות
-
ה"אושר" מכה בעקביות ושיטתיות
24/8/18 | 98861 צפיות
-
כשקטנים העולם גדול עליך ופטאלי
1/3/18 | 209449 צפיות
פוסטים אחרונים
- הסגידה לעגל 5/7/19
- חובות שחייבים לשלם 19/6/19
- לפעמים גם לאנשים מגעילים תפקיד ביקום 12/6/19
- "סיפורה של שפחה" - "סיפורם של העבדים החדשים" 7/6/19
- תגידו, בלב, יש לכם ציפור ? 29/5/19
- הצבי ישראל על במותיך - או כריפוד לכסאותיך? 15/5/19
אוריינטציה ובונבונייטה הולכים יחד?!
אוריינטציה זה מעין דבר כזה ש: או שאין לך או ש...אין לך, וכנראה לי אין כל כך הרבה מה"דבר הזה": חוש התמצאות, כיוון. לפעמים זה מגוחך לפעמים זה יכול להיות מביך, אבל אני מה 'כפת לי...ת'רגלתי.
ביום הראשון לכתה א' לימדה אותי אמא היטב את הדרך הביתה אך הבטיחה לבוא לקחת אותי. היא חשבה לתומה שאני יודעת להגיע חזרה לבד, זה לא היה מדויק כמובן, מה גם שהבטיחה, והבטחה זו הבטחה. היות והייתי ילדה טובה, שמעתי לקולה, וחיכיתי שם עד בוש. לבסוף עברה שכנה שראתה אותי שם לבד עם פרצוף של תשעה באב, ולקחה אותי הביתה.
שנים לאחר מכן, בימים טובים בהם הייתה לי מכונית (היו ימים במערב), לקחתי את בן אחותי, אז ילדון משגע בן 3 לעשות חיים בלונה פארק. למרות שהסבירו לי היטב את הדרך, ס'תבכתי, ומסתבר שהגעתי שוב ושוב במעגל לאותו צומת דרכים ולא הרגשתי בכלל. בן אחותי הזהטוט, שבדיוק ההיפך מדודתו, למרות גילו הצעיר, צפצף לי מהמושב האחורי של המכונית...דודה אני חושב שטעית בדרך, זו לא פעם ראשונה שאת כבר עוברת כאן....דאאא???
ס'תכלתי עליו בעינים משתאות, איך הקטנצי'יק שרק למד לדבר כבר מעיר לי, כבר יודע..... האמת שידענו כולנו שהוא כזה (ההיפך ממני),אך מיום ליום נוכחתי לדעת עד כמה...אמרתי לעצמי באשר אבדנו אבדנו, שאלתי אותו אז מאיפה לנסוע לדעתך? אמר לי הזהטוט "משם" והצביע באצבעו הזעירה, טוב, נסעתי....ואכן הוא צדק, ילד בן שלוש. אמרתי לו תודה, ציינתי שכעת אני יודעת בדיוק איך לנסוע, והוא ששמע אותי והבין והרגיש (כבר אז, כן, הוא הרגיש) שזה בסדר, נרגע ונרדם במושב האחורי.
הילד הזה, עוד לפני כן כשהיה צעיר עוד יותר, בן יותר משנתיים, נשכח בחורשה בטיול עם בית הילדים שלו כשהיו גרים בקיבוץ, אחרי כמה זמן כשהרגישו בחסרונות והתחילו לחפשו, מצאו אותו מדדה לבדו לכיוון בית הילדים בקיבוץ.... בפעם אחרת הייתי בנסיעה בדרך בין עירונית בנתיב שלא נסעתי בו הרבה זמן, ומצאתי את עצמי פתאום נוסעת בכביש עם המוני מסלולים בכיוון לא נכון, בין נתיבים, עושה בלגן רציני. סדרי התנועה במקום השתנו לבלי הכר, השילוט עדיין לא היה מסודר עד הסוף, וכמובן הסתבכתי עם הכיוונים לגמרי, על הפנים. פתאום אני רואה שוטר וניידת, התחלתי לשקשק ונהיה לי חושך בעיניים, ורשרושים בבטן, הצפצופים של הנהגים העצבניים בודאי שלא עזרו...
החלטתי ש"תמות נפשי עם פלישתים".....
במקום לחכות ל"הוצאה להורג" מציבור הנהגים והשוטר גם יחד, סימנתי וקראתי לו במרץ והתלהבות נואשת. הסברתי ששינו את התנועה, התלוננתי שהשילוט אינו תקין ולא ברור (מה שהיה בעצם נכון), שאני "לא מכאן" ונראה לי שהסתבכתי, וביקשתי בהיסטריה נשית אופיינית שיושיע אותי ויעזור לי לצאת מהבוץ, ויראה לי את הכיוון הנכון למחוז חפצי.
נו, טוב, צער בעלי חיים, הייתם צריכים לראות אותי... הוא ראה שאני לחוצה כמו טמפון, והראה לי את הדרך.
חכו, יש עוד "הוכחות", זה לא הסוף...
באחת הנסיעות לאפריקה אם אינני טועה כשהיינו בבוטסוואנה בדלתא של נהר האקוואנגה, התמקמנו במחנה נטוש שהיה שם. הוסבר לנו שיש איזה מתקן שקרוי "מקלחת" רחוק מהמחנה, יעני קיר שממנו יוצא איזשהו איכשהו זרם מים, קרים כמובן, למה מה חשבתם?
אין קירות, אין דלת, אין ביתן, פרוץ לכל עבר, לא חשוב גם טוב, יותר טוב מדלי מים.....ואתם מכירים ישראלים יהרגו את עצמם בשביל מקלחת, אין מצב בלי. אז כל פעם הלך לשם מישהו אחד לכיוון, או שני בחורים יחד, או שתי בחורות, ועד שלא חזרו לא יצאו הבאים בתור, וזה היה הסידור.
טוב הגיע תורי הלכתי לבדי וביקשתי מהמדריך לשים לב, ציינתי לו "בעדינות" שאין לי הכי חוש כיוון....כשסיימתי התחלתי ללכת לאן שחשבתי שהכיוון, וכשהבנתי שטעיתי, התחלתי לקרוא בצעקות....נו, אחרי כמה דקות הוא הגיע...מהכיוון השני... הלכתי לכיוון ההפוך כמובן...
והאמת, זה עוד טוב. לפחות אני יודעת ש"אין לי הרבה מהדבר הזה" (חוש כיוון), כי יש כאלה שמתעקשים ללא תועלת שיסתדרו לבד, ומסתבכים עוד יותר, אם בניווט בנסיעה במכונית, או רגלית, ועד שמסכימים לקבל הדרכה ועזרה מוציאים לכולם את הנשמה.
אני לא, דווקא משום כך אני הולכת פחות "לאיבוד". מה שאומרים לי, עושה, מקסימום זה יצא כמו שהייתי מנסה להסתדר לבדי...
מבחינה זו הג'י פי אס הוא המצאת ההמצאות, אבל מי שאין לו הרבה מה"דבר הזה" ומסתמך אך ורק על הטכנולוגיה, כפי שאתם יודעים בכל מקרה של תקלה של המכשיר הזה בשל סיבה או כשל כאלה או אחרים,אם הוא מפספס פניה או משהו, עלולים להגיע למקומות שמאד לא כדאי להגיע אליהם....
|
תגובות אחרונות
-
דליה / הפרח
בתגובה על שושנה דמארי - הרועה הקטנה מן הגיא
-
flora2001
בתגובה על קישטה, לך מפה
-
א ח א ב
בתגובה על שנ"צ ב"חוות החופש"
-
פומיקיהאוגינל
בתגובה על “I’m watching you!”
-
הקשתית
בתגובה על הילדים של חורף שנת 73
-
פומיקיהאוגינל
בתגובה על אי שם בבקעה - רוחמה רז וצוות הווי פיקוד מרכז
תגובות (81)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
החתול ברח כמה פעמים בסופו של דבר הגיבור המסכן הגיע הביתה לכפר סבא שלד מהלך היום הוא בסדר
אמרתי לה שתשמור עליו ולא תתן לאף אחד
לא ידוע איך שרד בדרכים בחם הזה ללא אוכל ומים
אך עדין חושבת שבמקביל
כאשר נוסעים למקום לא מוכר
צריך ללכת למפה בכדי ללמוד
את נתיב הנסיעה גם דרכה......
רק אם את לוקחת על עצמך את ניהולו ואת תפקיד נשיאת המועדון
מעולה.
פוסט משובח כרגיל..
אינך מפספסת באף פוסט.
אולי תכריזי על הקמת מועדון "קריעת כיוון"?..אני אצטרף..
את זה לא אני כתבתי!!!
אמצע זה גם מחוץ לתל אביב?
אם כן זה כבר לא ממש משנה. הפספורט שלי יתפוס.
לגביי הורדות ידיים, את לוקחת אותי. ניצחת!
אבל מה דעתך בכל זאת, על הורדת נוסעים. קו 5 עוצר לידי הבית שלי
אני לא קשקשנית ! אך ברם אולם חוששתני שהזכרון שלי הוא כמו פרוסות של גבינה צהובה עם חורים......
אז כיון שאני אוהבת גם להיות הוגנת, אנו נפגש באמצע ! נעשה קרב הורדת ידיים על כוס קפה וחיזוקים ונחליט מי יותר קשקשנית ממי. הולך?
תיאומים ייעשו בצינורות המקובלים
חחחחחחחחחחחחחח קשקשנית.
את הודעת שתגיעי מתישהו בחול המועד,
אז אם החגים מאחורינו, הגיע תורי.. למרות שלא הגעת?
אני וטלי פה אחד כרגע!!!
"תחבורה ציבורית"?
שמעתי על זה...
הבנתי שאפשר להגיע עם זה למקומות שהם לא תל אביב.
זה נכון?
אז מה אני עושה? עוצרת בכל צומת כדי לבדוק במפה היכן אני ואיך להמשיך מכאן.
כמובן שאני עושה תאיוט, אבל מטעויות לומדים. ראית? כבר תיקנתי!
ולא רק גיאוגרפיה של ארץ ישראל, גם עסקים ושיווק אני לומדת תוך כדי תנועה...
אז זהו...
אצלי הבעיה קשה יותר. או קלה יותר... תחליטי.
אין לי רשיון נהיגה
וכבר סיכמנו שאת מגיעה, לא?
תודה קראלה.
אני לא צריכה רגיעון בכלל, יש לי את זואי ולולי....תאמיני לי הם מצוינים.
אם רגיעון לא עוזר לך, בואי, אם תהיי נחמדה ארשה לך לנסות אותם ....
לא !!! לא יכול להיות..........ואני חשבתי שזה רק עניין של "הדבר הזה שאין לי ממנו הרבה"...
תודה
וואי לי, את גם במועדון הזה?
איזה כיף יהיה אם נעשה נסיעה כמה כאלה ביחד?
תאמיני לי בטח בסוף נתגלגל מצחוק.
אני זוכרת שנסעתי יום אחד עם אחותי וחברה שלה, וקרה לנו מקרה דומה. בסוף זה כל כך הצחיק אותנו, שנאלצנו לעצור את הרכב ולצאת החוצה להרגע, כי כאבה לנו הבטן מצחוק, ועצר אותנו שוטר כי חשב שאנו שיכורות.
אני....בחיים לא שתיתי "לשוכרה" בודאי לא בנהיגה...ניסינו להסביר וזה עוד יותר הצחיק אותנו...
זה באמת מצחיק. אני מוצאת את עצמי יותר מידי במצבים אלו (למען האמת גם בחיים- מצבי גרוע !)
מותק, אני נראית לך אינציקלופדיה ???
אורייטציה מהגדרתה היא התמצאות במרחב, נוכל לשם השעשוע להרחיב קצת את המשמעות אך זה בפירוש הרי לשם השעשוע והתשובה ידועה.
אינטילגנציה רגשית, רגישות, התמצאות בשוק ההון, חוש ששי, חכמת חיים וגם חוצפה ישראלית....כל אלה אינם כלולים ב"דבר הזה שאין לי ממנו הרבה"....
אתה יכול להיות מומחה לשוק ההון ולעשות כסף בבורסה בטונות ועדיין לאבד את הדרך כשתנהג באזור לא מוכר או ללא הגי פי אס...אין זה אומר עליך כאדם כלום.
אבל תגיד לי משהו אחר, למה בחרת דווקא בתמונת הפרופיל הזו ? הא?
חוצפה בונבונייטית....
בדיוק. הכי מצחיקים אותי אלה שאינם מודעים לזה ש "אין להם הרבה מזה" שמנסים בכל מחיר להתסדר לבד....
ברוכה הבאה, שנצטרף אלינו עוד? אם את מכירה תשלחי אותם, שנצרף אותם...
איך אומרים
you win some you loose some
תעזוב עוד בצבא ניסו ללמד אותי את זה ולא כל כך הלך, יאללה, מה 'פת לי....התרגלתי כבר, מה כבר יכול להיות?
אני בארץ מסתדרת,בחו"ל תמיד כשאני בטוחה שפנינו למשל צפונה,מתברר שאנחנו בדיוק נוסעים דרומה,לא מתכיילת על השינוי.
שבת טובה לך
פוסט משעשע למדי.
דרך אגב יש לי חברה שסובלת מאותה בעיה....הפיתרון שלה זה לצלצל אלי בכול עת ושעה בהיסטריה גמורה.
אני הג'יפיאס שלה....והרגיעון.
נשיקות יקרה
שבת קסומה.
העיקר שמודעת לכך, זה כבר חצי בעיה :-)
שבת שלום וקסומה יקירה...
לך למשפחתך ולכל בית ישראל...
אגב, gps,לא מפתיע שגבר המציא אותו
לא רצה לבקש הוראות בדרך, היה לו קל יותר להמציא את המצאת האלף...
שאפו על הדאחקות על עצמך. אהבתי את ההומור העצמי :))
ומה זה יעשה לגברים שבחבורה?
זה יגרום להם הנאה? בסדר, אין לי בעיה עם זה, אני לא קמצנית, שייהנו....
אין אדם מושלם, גם "דפארים" יש להם את הקטע שהם חזקים בו.
בטוח שנהגי מוניות אם את אומרת שהם חזקים בזכרון אז הם ינצחו אותי גם בהתמצאות בשטח וגם במשחקי זכרון.
אצלי הוא סקלטיבי מאד. עד היום אינני מצליחה להבין אותו. לפעמים אני זוכרת פנים פרצופים חזותית דברים המון שנים ולפעמים לא מה שאמרו לי אתמול...
וואלה רעיון, יכול להיות קובץ סיפורים משעשע, שחבל על הזמן.
בינתיים את מוזמנת לצרף סיפור קטן או נקודות משעשעות...
תחשבי טוב חברה שלי....שמעת על כל המקרים האלה שאנשים בטעות עברו את הגבול והגיעו לשטחים או למקומות מופלאים כי הגי פי אס לא היה בקליטה שניה או פספס פנייה והם עשו בדיוק מה שהוא אמר להם המכשיר....? שמעת ?
תאמיני לי, אני לפעמים בקטע הזה אידיוט. נו אז מה?
לא אכפת לי, אין אדם מושלם. לא אוהבת לסמוך יותר מדי על מכשירים ....
כן, אולי, בכל אופן, אינך יכול להכחיש זאת - זה נחמד כ"שיש את זה"...לא מזיק...
כן, מוכר....מעניין שאלה שלא בטוחים תמיד פונים ימינה....
וואלה, תודה. טוב שלפחות במשהו כן יש לי אוריינטצייה....
למדתי בדרך הקשה בחיים שללב תמיד צריך להקשיב, במאבק בין הלב, הרגש, הבטן, לראש לשכל, הראשונים תמיד מנצחים.
שמא עלה על דעתך שאולי אולי יש אפשרות שאת גם מגיעה אלי....הא? הא??
תודה חברה, אז יאללה מה את שומרת את כל הסיפורים אצלך? למה הקמצנות? ספרי, תני להנות
רון ראשון, ועוד שתיים, וואלה איזה בונוס שמת עלי, תודה
אנו האדם, עדיין ותמיד יכולים ללמוד מבעלי החיים, וכל כך הרבה....
הכי מצחיק אותי ש"אנשי מדע" מגדירים אותם כיצורים "לא תבוניים", למה נראה לך שהאדם תמיד יודע מה הוא עושה? אני לא רואה את התבונה בכל מעשיו, לפעמים, פעמים רבות נראית לי הרבה יותר דרך ההתנהגות של בעלי החיים.
זוג חברים דווקא בפורטוגל לימד אותי משהו על התלבטות ימינה או שמאלה אמרו לי תמיד תפנה ימינה, ותגיע למעוז חפצך.....זה עובד?.....לפעמים זה עובד....... זאת שיטה?.....אולי.........
בהצלחה,
משה בוטרקליי
http://againstallodds.blogsite.org/
http://globalsponsoring.magneticsponsoringonline.com/
http://www.fortune4unow.acnrep.com/l_index.asp?flag=1&CO_LA=PT_EN
http://www.facebook.com/home.php#!/moshe55?ref=ts
אם הסתדרת עד עכשיו אז זה כנראה לא נורא כל כך ...
בסופו של דבר הכל מסתדר ומרגישים את הכיוון הנכון
צריך לשים לב לסימנים בדרך
בונבונייטה יקירתי, נראה לי שפה בקפה
ננחתת דווקא מצויין...
מוצאת את הדרך
כולם מוצאים אותך.. אוהבים ומפרגנים...
נו, אז מה, תני לאחרים להנחות אותך
כיצד להגיע מנקודה א' לנקודה ב'.
הרי את יודעת שלא כמו בהנדסת המישור...
שיש המון דרכים .. ואלפי דרכים ואפשרויות אחרות
ואולי אפילו מענינות ומסעירות יותר
המובילות בין שתי נקודות... חחחחחחחחחחח *
אהבתי :-)
מזל שכל אלו סביבי מכוונים יותר..
את כמו חתולה..
בסוף נוחתת בביטחה..וזה מה שחשוב..
אני יכולה ללכת לאיבוד..מתביישת לשאול...ורק כאשר אני מש נואשת אני מבקשת עזרה..
והכי גרוע והכי פחיד שזה קורה לי בחלומות...
איני מוצאת את ביתי ממנו יצאתי.
(אם יש לך איזה הסבר..בבקשה כתבי לי בפרטי.) תודה.
אהבתי לקרוא אותך.
רפאלה
*
דוז פואה
לאחר ששמעתי הבוקר באחד הפוסטים את אברהם פריד
את השניה שעושה לי את הבוקר עם הפוסט הזה
נהניתי כל כך -
סופשבוע נפלא
מחכה לפוסט הבא
לדעתי, ומנסיוני, זהו עניין מולד, עד כמה שזה נשמע הזוי.
יש מי שיכולים לנווט אחרי 20 שנה מנקודה לנקודה בלי מפה או ג'יפה (ג'יפיאס), ויש שעם כל הסבר או מיפוי יתבלבלו.
אל תקחי את זה אישית....:)
העיקר שמגיעים לנקודה....
והנה הגעת....:)
תודה חמודה,
סוף שבוע מקסים,
ורדה
הרשי לי בבקשה לפנות אלייך בשאלה;
שאלה למומחית באוריינטציה
הבנתי שמי שניחן בכישורים המתאימים,
ימצא נתיבים מבלי להזדקק למכשירים
והשאלה שלי אלייך יקירה,
האם אותם כישורים מתאימים
גם לאיתור מסלולים אחרים בחיים ?
האם יוכל המוכשר האוריינטל
לדעת לבחור מקצוע מתאים ?
ואולי גם רעייה מתאימה
שתהיה לו בת זוג לכל החיים ?
האם יוכל באמצעות האוריינטציה
לרכוש את האונקיה לפני עלותה,
וידע למכור את הדולר לפני הירידה ?
האם ידע האוריינטל המצוי
שלא לצאת לדרך בזה המסלול ?
ובכך ימנע מתאונה מחרידה ?
או שמה, האוריינטציה היא רק תכונה
המסייעת לגבר שמח לאחר ערב שתייה,
למצוא דרכו בחשיכה על מנת להגיע בשלום הביתה ?
חוצפה ישראלית
אני דווקא דומה יותר לאחיין שלך מהבחינה הזו.
אין לזה הסבר - אני יכולה להיות בעיר זרה ועדיין להסתדר מצויין.
מצטרפת למועדון שלך בונבוניטה.......
לב יו
בטי
מאז שאני זוכרת את עצמי, אין לי את זה... תמיד הולכת או נוסעת בכיוון ההפוך. ואפילו שהייתי במקום מסוים כבר מספר פעמים. אין לי חוש כיוון בכלל.
אפילו בקניונים אני הולכת לאיבוד.
כשאני בחו"ל נצמדת לבן זוגי בשלשלאות, פן יעלם לי...
אנשים צוחקים עלי. אבל מה לעשות כשאין את המצפן הפנימי?
כתבת זאת בהומור ונהניתי. זהו באג שאינו ניתן לתיקון.
פשוט יש להשלים עמו ולצחוק עליו.
טלוני
ובהחלט אפשר להתמוגג ולקנא
הסיפור הוא נורא פשוט
יש בשמים אמצעי ניווט
אם היו מראים לך את השלט שלמעלה
היית תמיד מדייקת בכיוון בלי שאלה
ואם זה לא די..... היה גם מצפן
שדי פשוט אותו היה לקרוא ולהתעדכן
קצת הכרות ותרגול פשוט
והיית מומחית לניווט והשרדות
שמעון
יקירה את מקסימה ומלאת הומור.
.
חשבת מה פוסט כזה יעשה לגברים שבחבורה?
אבל מה איכפת שיהנו.....
לי יש חוש התמצאות אך שמחה בכל זאת
להמצאת ה GPS .
תודה לך , נהנת ממך.
תמר.
אני חושבת שזה בגלל שאני טיפוס יותר בייתי.
אני מכירה דאפרים שבקושי יכולים לכתוב שני משפטים, אבל בכבישים, נתיבים וכיוונים הם אלופים כי הם מסתובבים כל יום בכבישים.
לי יש כל יום את אותו מסלול קבוע ואני לא אוהבת להסתובב פה יותר מדי בכבישים, כי גם פקוק, גם מסריח, נהגים לא סבלניים ובינינו מה יש לראות בערים אחרות, עוד קניון, עוד חנות, עוד מסעדה, עוד בניינים, הכל די דומה.
שמעתי שפעם עשו סקר לגבי זיכרון וגילו שלנהגי מוניות יש את הזיכרון הכי טוב, כי המוח שלהם מתרגל כל הזמן מסלולים בעל פה, כך שהמוח שלהם מתורגל לזכור מפות שלמות בעל פה.
אז אולי הכל עניין של תרגול.
בוני - איתך לכל אורך הדרך.
המצאת ה-GPS שיחררה אותי מתחושת ה"אידיוט"
נו...
לפחות עכשיו אני מבינה למה עדיין לא הגעת אליי
אכן או שיש או לא....
יש לנו שני בנים-אחד כמו אחיינך מגיל 0 נתן הוראות בזמן הנסיעה
והשני בסיום התיכון-הלך לאיבוד ברחובה הראשי של עירנו כשהיה עליו למצוא כתובת-חחח.
אז יש ויש(:
אהבתי את הפוסט וחייכתי!
פשוט מעודד לקרוא אותך יקירתי
(((((((-: לצערי (אני מחפשת עבודה)
בכל עבודה של נציגי שירות לקוחות מבקשים את האורינטציה הזו
ולפי מה שסיפרת גם לי אין את זה.... ( קורצת בשובבות)
יש לי המון סיפורים בארט דיסק שלי ( במוח)
הוכחה שכניראה באמת אין לי את זה.......
בנייד יש לי GPS ממש הצלה!
אבל גם על זה יש לי סיפורים של פנה שמאלה ואנשים נהדרים
בדרך כיוונו דווקא לכיוון הנכון - ימינה.
* כוכב אהבה ממני
חיבוק אוהב ונשיקות חמות לליבך, בונבוניטה יקירה
ערב ניפלא
חיה
לסי שובי הביתה.. וכל הסיפורים האחרים.
העגורים והברבורים חוזרים ומוצאים אותנו כל שנה אחרי שעפו מאות ואלפי ק"מ.
היכולת לחוש קווים מגנטיים של כדור הארץ. הזיכרון החזותי של מקומות ספציפיים. תאי החישה בראש (פנים) המבחינים בשינויי עוצמות מגנטיות זעירות והעצבים המתרגמים אותם לצבעים !!! ושוב זיכרון הנתיב עפ"י התמונה המגנטית הנקלטת.
איפה הם ברגישותם האדירה ואיפה אנחנו שבקושי מבחינים בין ימין לשמאל ולכל דבר צריכים מכשיר.
עוד דבר - בת"א הרחובות הראשיים מצפון לדרום (חוץ מאלה שלא....).
אבל כשאין את זה אז אין.
גם ל-מ' אין חוש כיוון אבל הכמה הנחיות שהבאתי כאן למעלה עזרו לה מאוד.
בפינלנד כלום לא יעזור. השמים לרוב מכוסים והרוח מכיוונים משתנים.
הלכנו לאיבוד ביער. הצעתי שננסה לחזור לנקודה שקודם היינו בה וממנה התפצלו מספר שבילים. אבל כל מקום נראה כמו הנקודה הזאת.
מ' - היציע שנרוץ אז נמצא את הדרך יותר מהר.
אמרתי - מה איתך, יתכן שנהיה כאן 3 ימים אז כבר עכשיו לגמור עם הכוחות?
היה גשם. בסוף ראינו בקתה ועל המרפסת משפחה. לא הזמינו אותנו למצוא מחסה מהגשם אבל הסבירו לנו איך להגיע לדרך ראשית ומשם הלאה.