אני יודע מזמן לא כתבתי. רציתי רק לשתף אתכם שקודמתי מאוד בתפקידי ואין לי זמן לנשום. פעם כשהיו מדברים על "הצלת חיים" במרכז לכתיבה יוצרת ע"ש סבתא שלי, חשבתי שאלה מילים גדולות של העושים במלאכה יחד עם אמא. לא שיערתי שיבוא יום ואני אתעסק 12 שעות ואפילו 18  שעות סביב השעון בהצלת חיי אדם. האמת כשאני מגיע הביתה, אני מחפש את המיטה, העיניים נעצמות לבד. להגיד שזה לא מעניין לי, זה מאוד מעניין, העבודה מרתקת ולא נגמרת.

אם יש מקום קודח בעשייה מסביב לשעון זה אצלנו, אני שואל את עצמי מה אנשים מכל האוכלוסייה שלנו מחפשים בלילה? סנריו שלם עובר לנגד חבריי ועיניי, זה לא פשוט להקשיב. אמא יכולה להכיל   אותי כשאני מגיע מותש נפשית ופיזית, אך מה עושים חבריי שכל כך זקוקים לתמיכה רגשית ולאוזן קשבת?

תמיד חשבתי שתל אביב היא עיר ללא הפסקה והיא במקום הראשון בנושא של בליינות ובילויים. עכשיו אני מבין שהמטה הארצי של משטרת ישראל בתל אביב, הוא מקום שוקק חיים ביום ובלילה. החיים לא נפסקים. אני מרגיש את הבדידויות , הדכאוניות, הנטישה, האכזבות,  האלימות,הבגידות של האנשים, כולם מתנקזים בהעברת הודעות למוקד 100.מה קורה פה? כל החיים שלנו הם מתח,לחץ,חוסר סבלנות, אנשים מדברים עם ידיים, דוחפים באוטובוס. אין כבוד ואין נימוס.

לא תמיד אני נוסע באוטו שלנו, כשמתאפשר לי במשמרת לילה , אני יוצא קצת מאוחר ונוהג עם הרכב שלנו.  ממש מאחורי החניה העורפית של רכבי המשטרה, ראיתי כלב שנפגע בתאונת פגע וברח. ילדים קטנים ניסו לטפל בו לבד, כשראו אותי יוצא מהרכב ביקשו עזרה, ניסיתי לעזור להם והזמנתי ניידת סיור. היום זה קרה לכלב ומחר זה יקרה לאדם, אז מה לא אושיט עזרה? החיים שלנו הם מרוץ מרתון. כולם רצים ודורסים. כולם פוגעים במילים, מעליבים וממשיכים הלאה. משהו קרה ועדיין קורה לאנשים החיים בארץ שלנו, הם לא עוצרים באדום, הם לא מקשיבים אחד לשני,לאלה שמסתכלים עליהם מהצד נדמה, כי אלה לא החיים שלהם, אלה חיים של אחרים שכופים עליך לחיות אותם בניגוד לנורמות שלך.

הכי קל לי, לקחת את קבוצת הדכאוניים ההזויה

שמקפיצה מוקדנית כל שעה

לא נותנת מנוחה לאוזן וליד

רוצה פסיכולוג מוקדן אישי לבד.

את אלה לדמות לנמש ולחבריו החתלתולים

לאלה אין דאגות , תמיד מרוצים מהחיים.

חתולי בית שונים מחתולי רחוב

אלה יודעים להתחכך בבוקר ולאהוב.

תגידו שאני בורח מהלחץ אל הביטחון, אז אני בורח

נמש שלי, את הצרות מהעבודה מאפשר לי לשכוח.

תדמיינו לכם חתולידה במוקד החתולים

מיאו 100 לכל המוקדנים והשדרים

אנחנו כאן, לפזר הלחץ המטריד ולטפח שרירים !!

תודה לכם חברים על ההזמנות לפוסטים, אני מודה, שעייפתי להקליד, עכשיו אני גם רואה את שגיאות ההקלדה שלי בתגובות אליכם, הן מתפרסמות אצלי ונעשה לי רע. העייפות והתשישות בתפקידי החדש לא מאפשרות לי זמן מחשב, מבקש את סליחתכם מראש אך לא אגיב רק אככב.  שיהיה לכם שבוע טוב, את השיר הזה מקדיש לכם