עיניה מביטות אל הצד

כשאוחזים בה מכל עבר

וכשלופתים לה את השד

קרובה היא אל השבר

שותקת ולא מבינה

כנועה ומלאת רחמים

ובינתיים היא ממתינה

שיושיע האלוהים

ואלוהים לא נראה מעולם

הוא מופיע בכמה ספרים

וכשהיא מביטה אל הים

נשמע רק רחש גלים

איש לא מושיט לעזרה

רק אויבים נמצאים באזור

והיא לומדת שיעור נורא

שעוד תשכח ועליו תחזור

היא מופשטת מבגדים

הם חושפים גופם עירום

הם חושפים גם פני שדים

וגופה אל הדרום

היא שותקת ובוכה

בלבה שואלת למה

מסתגרת ברוחה

וכבר לא פה – היא שמה

במחשבותיה היא בעבר

בזיכרונות ילדות טובים

לא חושבת על מחר

תוך שהם עליה רבים

ואם מחר היא לא תהיה

כי לא חשבה שזה יקרה לה

שאף אחד לא יתפלא

שלא מוצאים את ישראלה