לאחר שהסדרתי עם המשטרה רישיון לכך שנועם שליט ואנחנו נוכל להגיע ביום שישי הקרוב למען גלעד בשעה 11.00 אל מול ביתו של שר הביטחון שגר במגדלי אקירוב בתל אביב, מאוחר יותר נועם עידכן אותי שגם אביבה ,יואל ויערה מגיעים המשכתי לעשות הגהה על הספר שיקרא "לאהוב" לתדהמתי הגעתי לפרק 124 , שמדבר על הימים האלה בדיוק לפני שנה כאבתי את גודל האיוולת והרפיסות אבל יש לי אמונה גדולה בעם שלנו, תיקווה ואופטימיות בזכות מעגלי האהבה הגדולים שמתרחבים בכל הארץ ומבינים שביחד באחדות נוכל לייצר כוח ושינוי .
להלן פרק 124 :
בסוף נובמבר 2009 ובתחילת דצמבר הוצפו מהדורות החדשות בישראל, בשובו הצפוי של גלעד תוך ימים ספורים , האופוריה שעטפה את כולם בהרגשה שכל רגע גלעד עומד לשוב, גרמה לי אז לפרסם בבלוג שלי בניגוד לאווירה הכללית את הרשומה : " האם גלעד שליט בדרך הביתה ? " כתבתי שם ש"ראש הממשלה שלנו מצליח להיראות כעושה את המקסימום לסגור עסקה שתשיב את גלעד, ובכך מסיר מעצמו לחץ ציבורי ותקשורתי אבל באקלים הפוליטי שסביבו יש לו בעיה לבצע עסקה. ברור לי לחלוטין שהכל בידי ראש הממשלה שלא יכול לבצע עסקה ואת נימוקיו הוא מסתיר, ומעדיף לתמרן ולזגזג כלוליין על החבל שמתהדק סביב צווארו של גלעד האם לבסוף יתרצה או יושפע? האם יש משהו שאפשר לעשות ולא עשינו?
מדוע גלעד משלם את מחיר האיוולת ואת הרצון לשמור על קואליציית הימין של ראש הממשלה ? היש חטא גדול מכך ? האופטימיסט שבי האמין עדיין שבסופו של דבר אכן ישוחרר גלעד, האם הדרך אינה מוכתמת דייה בדם סיבלו של גלעד,של משפחת שליט, ושל החברה הישראלית המדממת .
ברור לי שההחלטה אינה קלה והיא שייכת לאמיצים שמוכנים לעשות מעשה ובשם האהבה והערבות ההדדית ישיבו את גלעד הביתה ורק אחרי שובו של גלעד, יקבעו נורמות חדשות ודפוסי התנהגות בזמן חטיפת חייל !
"אני חושש שאתה קצת מגזים ?" אמר לי האופנוע שחשש מכך שאני מביע דעה כל כך הפוכה מהלך הרוח הכללי " למה אתה עוכר שמחות ?" כתב לי אחד הקוראים כשעניתי לו שאשמח מאוד לשמוח כשגלעד באמת ישוב הביתה , אבל עצוב לי שהעם שלנו והתקשורת הולכות שולל, ומייצרות מסבלו של גלעד ,רייטינג תקשורתי שעוזר להם למכור פירסומות שאינם מועילות ואפילו מרחיקות את שובו של גלעד הביתה.
התחלתי להיות מוזמן לבתים של אנשים שפתחו את סלון ביתם למפגשיי "לאהוב", באתי עם סיפורים מהדרכים , גיטרה ושירים , חשתי איך הכמיהה של האנשים מסמנת לי נתיב ומעצימה את דרכיי, למרות גופי תשוש – הכאבים , הרגשתי איך חלומות של אנשים רבים הצמיחו כנפיים והרחיבו את מעגליי- "לאהוב" ל-לעצור,א-את ,ה-הדימום הלאומי, וב-וביחד |