
זהו. עברו החגים. השיגרה מתחילה. צריך לשוב ולשלוח את הילד לגן. בגלל הזמן שעבר, אנחנו כאילו חוזרים אחורה לתחילת השנה. צריך להרגיל את הילד מחדש לגן. הוא שוב בוכה כשאת הולכת...מה עושים?
הורים רבים מספרים כי הילדים חווים סוג של חרדת נטישה. הילדים בוכים בבקרים, וההסתגלות, כאילו לא היתה מעולם. נכון, קשה לילד לעזוב את אמא או אבא בבוקר, קשה להתרגל למקום חדש, גגנת חדשה, ילדים חדשים. אבל מכאן ועד לחרדה? נטישה? אולי אנחנו קצת מגזימים? אחרי הכל, ללכת לגן זה דבר נורמאלי. זה שקשה להפרד מאמא או אבא גם זה נורמאלי. אז זה נורמאלי שהילד בוכה. זה אפילו טוב שהוא בוכה, ככה הוא מבטא את הקושי שלו. יכול להיות שאנחנו הם אלה שיש להם "חרדת נטישה"? אולי לנו קצת יותר קשה להתרגל...
אז מה התפקיד שלנו בכל הסיפור? איך אנחנו יכולים לעזור לילד? ואיך נכון להשאיר את הילד בגן? הנה כמה עצות:
1. קודם כל, תשאלו את עצמיכם אם אתם מרוצים מהגן, האם אתם בטוחים בגננת? כדי שתוכלו להשאיר את הילד ברוגע בגן, עליכם להיות בטוחים שהוא בידיים טובות. בטח עשיתם כבר את כל הברורים. כבר היה לכם אפילו נסיון קצר עם הגן עד עכשיו. אז עכשיו תרפו. תאמרו לעצמיכם שהוא נשאר בידיים טובות. וממילא כך גם תשדרו לילד. שאתם רק עושים לו טוב שהוא הולך לגן הזה. יהיו לו חברים לשחק איתם, הוא יעשה עבודות יצירה, ילמד, ישחק. אם אתם תהיו בטוחים בזה. המסר יעבור גם אל הילד.
2. כשאתם מביאים את הילד לגן, תשארו איתו כמה דקות. שחקו איתו במה שהוא רוצה, ספרו לו סיפור או סתם תשבו שם ותיראו אותו משחק (הוא יודע שאתם שם). אחרי מספר דקות תגידו לו שאתם צריכים ללכת. ספרו לו מה הוא יעשה היום בגן ותגידו לו שתבואו לקחת אותו יותר מאוחר. וזהו. שהפרידה תהיה מהירה עד כמה שאפשר. אם הוא רוצה עוד משחק אחד קצר זה בסדר אבל לא יותר. לא למרוח את הפרידה. זה לא לטובתו. אל תעשו מזה עניין, זה נורמאלי שהוא לא רוצה שתלכו.
3. בימים הראשונים אפשר להתקשר אחרי חצי שעה בערך לשאול את הגננת אם הילד נרגע. ולבקש ממנה לומר לילד שהתקשרתם. אולי אפילו לבקש לדבר עם הילד. אפשר גם בעת הפרידה מן הילד לומר לו שתתקשרו עוד מעט לבדוק מה שלומו. לפעמים זה מרגיע את הילד, הופך את הפרידה להדרגתית.
4. הראו לילד שאתם מעריכים את המאמץ שלו! כלומר, באמת העריכו את המאמץ שלו זו לא רק מתודה...זה באמת קשה להתרגל והוא עושה זאת בגבורה. אז תגידו לו את זה. שאתם יודעים שהוא עושה מאמץ וכל הכבוד. בבוקר או כשהוא חוזר מהגן. אפשר גם לתת לו איזו הפתעה קטנה.
5. כשהילד חוזר מהגן, נסו לדובב אותו לספר לכם איך היה. עם מי הוא שיחק? מה הוא למד בגן? איך היה בחצר? מה הוא הכי אהב לעשות? אפשר להעזר בציורים שהוא מביא מהגן כדי לשאול אותו מה היה בגן. מעבר לחשיבות הרגילה, שהילד יתרגל לספר, לשתף. יש חשיבות נוספת בתקופה הראשונה של הגן, שהילד ישתף אתכם כדי ליצור "גשר" בין הגן לבין הבית. אם הילד ירגיש שאתם באמת מעורבים במה שקורה לו בגן, הדבר יחליש אצלו את תחושת הפרידה.
6.בגילאי תת-חובה וחובה כבר אפשר לקבוע להפגש עם חברים בצהריים. אפשר להזמין חבר, ללכת לחבר או פשוט להפגש ביחד בגינה. ככל שהוא יתחבר יותר לחברים, זה יקל עליו את ההסתגלות בבוקר.
7. ולסיום, אם נראה לכם שהילד כועס עליכם על שהשארתם אותו בגן. תבדקו כמובן שהכל היה בסדר בגן (ואם לא אז כמובן צריך להתערב). ולאחר מכן, תנו לו לכעוס, הכעס לא מופנה אליכם! אל תתגוננו, אל תסגרו, אל תפתחו רגשי אשם. הוא פשוט מבטא את הקושי שלו וטוב שהוא יכול לעשות את זה. בהצלחה!
המאמר פורסם גם ב "און לייף"
|
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה רבה על ההסבר הנרחב והברור!!
זה נשמע מאוד נכון ואמיתי. מדהים שיש לכך (לחוסר הביטחון של חווית הנטישה) טיפול פיסי ולא רק נפשי.
אני אכן חושבת, שככל שלילד יש ביטחון (שמגיע כמובן מהבית) הוא יסתגל יותר בקלות לסביבה חדשה.
שלום לך, וברוכה הבאה לבלוג שלי.
מאוד מעניין מה שכתבת, ניסיתי להבין מעיון בפוסטים שלך.
אשמח לשמוע יותר...
מה שכתבת להורים יפה ונכון אך האמת היא שמדובר בהחלט בדפוס נטישה שהתחיל עם הלידה כשלקחו את התינוק מהאמא וממשיך בגן הילדים כשלוקחים את הילון מהאמא.
לשמחתי את דפוס הנטישה הבא לביטוי במעטפת הולוגרמה של חשמל סטטי סביב תא מוח שכשהיא נשארת היא יוצרת תהליך של נושט או ננטש, את דפוס הנטישה הזה אפשר לשחרר בשלושה טיפולים או פחות, כפי שאני מסבירה באתר שלי.
אני מאחלת לכולכם כל טוב ושבוע טוב.
תודה רבה!
שיהיה בהצלחה לנכד ולהורים...
שבוע טוב,
לאה
תודה לך לאה על המאמר המצוין.
שלחתי אותו להורים של הנכד שלי,
שהתקשה השבוע לחזור לגן.
שבוע טוב וחודש מבורך.
מחכה לנכדים !
עברתי את השלב הזה
שבת שלום
מסכימה מאוד! ותודה על הנקודה החשובה שהעלת.
ככלל, אם נראה לנו שהכעס של הילד נובע ממשהו שאנחנו יכולים לשפר. אז צריך להבין ולשנות את ההתנהגות שלנו.
אם לא, אז פשוט תנו לו לגיטימציה להביע את הקושי שלו ואל תפתחו רגשי אשם.
אם הילד כועס על ההורה שהשאיר אותו, הלוא יש גם אפשרות שהכעס שלו נובע בשל איזה ליקוי באינטראקציה ביניהם, שאינה קשורה לגן, רצוי אולי לבדוק גם איך התנהל הבוקר בבית, לפני היציאה...
תודה על תשומת ה
רח גורדון גשם ראשון: שאול נמרי