מסכימה עם מה שכתבת. אני אישית פועלת הכי טוב בתוך הגבולות שהצבתי לעצמי.

כל אדם זקוק לגבולות , זה עושה סדר בחיים ומכניס דברים למקומם. זה קורה כל זמן שיש הגיון בגבולות. גבולות שרירותיים שמישהו אחר קבע - עם זה אני לא מסתדרת, גם אם מדובר בחוק. {וזה לא שאני "עבריינית" סדרתית...} .

הדוגמה הטובה ביותר היא עם חינוך ילדים: ילד שלא מעמידים לו גבולות חש חוסר ביטחון, בילבול והיעדר כיוון, וההתנהגות שלו בעייתית בהתאם.

עם כל זאת, גמישות מחשבתית נדרשת כאן כדי שלא ניהפך לרובוטים שפועלים לפי הספר. הגבולות אמורים להשתנות בהתאם למצב ולתנאים.

זו בדיוק הנקודה!

למתוח את הגבולות בבת אחת ואז לחזור ולהדק אותם אם זה לא נוח, או לדחוף אותם לאט לאט, עד משמרגישים שמגיעים לקו האדום שלנו.

גבולות נותנים חופש בהחלט!

אבל כדי להגיע למצב שבו אנחנו יודעים מה הגבול שלנו,אנחנו מחייבים לבדוק מהם הגבולות,כדי לבדוק מהם הגבולות,כל אחד צריך למתוח את הגבול עד הקצה,לשני הכיוונים.

רק אחרי שאנחנו יודעים מהם הקצוות שלנו נדע לחזור לנקודת אמצע שמגדירה את הגבול הנכון.

לפעמים גם כשהגבולות כבר ידועים אפשר ורצוי לצאת מהגבולות לבדיקה חוזרת כדי לבדוק אם שינויים שעברנו בחיים שינו לנו את הפיין טיונינג שלנו למציאת האמצע.

שאלות חשובות מאד העלית פה.

מהות השפיות.

גבולות טיבעם להיטשטש ולהיפרץ עקב מצבים שונים בדינמיקה של החיים, לכן פחות מאמינה בגבולות, והולכת יותר עפ"י ספר החוקים של "עשה ואל תעשה".

מה דעתך על

"ג' -כל התשובות נכונות?"

הדיסוננס  הקוגניטיבי עובד....

היה  עדיף  ללא  שום  גבולות

זה לא אומר  שברגע  נתון  לא תגבילי עצמך  במשהו

אך  מראש   אין  כמו חופש  פעולה  מלא

לשבח מגבלות ,הגבלות  וגבולות  מראש?

וכי  מדוע?

סופ"ש  נהדר

ולהת'