מבול גשם שחור ירד ופגע בחתולים עייפים שרצו לישון סערה טרפה את העיר אירגנה לעצמה בילוי רקדה בטירוף ללא הפרעה הרעידה את האדמה רגבים גדולים התפוררו, בתים התמוטטו אנשים קטנים ישבו בבתים וחיכו שכבודה תנוח תרגע ואז יהיה אפשר להצטנף בשגרה אבל שקט לא היה הים רגש געש והציף את כל העולם בגלים גדולים שאנשים מהם מפחדים אז היתה הצפה גדולה וחורבן לא קטן ואי אילו אנשים שנותרו בחיים סתם בגלל כישרון יוצא דופן בשחיית חתירה שנחשבת להכי בריאה שחו לעבר האופק בתקווה למצוא חלקת אדמה כדי להתחיל הכל מההתחלה בתפילה שהשמש תזרח והם יזדווגו בשלווה יאכלו כריך לפני העבודה כאיל כלום לא קרה המוות לא קיים אסון טבע רק יכול לחשל אותך אחרי הכל למי איכפת מי מת ולמה הרצון לחיות גדול פי כמה אז מעבדים את האדמה שותלים מלפפונים וצוחקים האויר נקי הרוחות נירגעו רעידת אדמה ניגמרה עד הפעם הבאה הילד שאל אם זה קורה לעיתים תכופות אסונות וסתם צרות ובכלל מתי נמות שאל בסקרנות נידמה לי שעכשיו,לא נמות ענתה האם שהכינה חביתה תאכל היא אמרה אל תדאג זה סתם,הכל בדמיון שלך בלעה עוד כדור הרגעה ושתקה. |
תגובות (20)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ולמה האימא מגוננת כל כך? חושבת ככה אנחנו חיים? לא רואים, לא שומעים, לא מזיק? לא בטוחה. לפחות לא כולם, לפחות לא כל הזמן. יצר השרדות הוא טוב גם לי גם לך גם לאנושות, לא רק מטשטש מוות וחיים שהלכו....
מותר נכון, לכתוב מה מרגישים. יודעת שאוהבת את כתיבתך, לא קשור בכלל. (מחייכת)
ממילא זה לא יועיל
ואם רעה תיפול מן החלל
נגן על הראש במעיל
נעצום עין עד יסתם גולל
ונחלום על עתיד קליל
והקיום פשוט ובנאלי
זורעים מלפפונים ואוכלים כריך לפני העבודה וגם בהפסקת האוכל, אלו הם החיים... והמוות
ומאסון לאסון המחשבה היא רק על ההישרדות
בלי לשאול למה? מה גורם לאסונות הטבע,
כמה משפילה ההתעסקות בהשרדות, כמה משפיל להניח את הדעת ע"י הנאות החיים הגשמיים שהן כולן קטנות. עד לעונג הבא...
אכול ושתה כי מחר נמות, כי אולי מחר יתפוס גם אותנו האסון הבא....
כשאדם מקבל שריטה הגוף שלו מרפא את עצמו, כך גם האדמה שמתחיל לעלות בה מוגלה ממעשיו האנוכיים של האדם.
תודה גרייסי.
חיבוק.
הייתה תיבת נוח ברחוב הירקון
בתל אביב לבידור חיילים שחזרו
מהחזית, אז אולי כדאי לחדש
ימיה כקדם.*
הרצון לחיות גדול פי כמה
אז מעבדים את האדמה שותלים מלפפונים
וצוחקים
גרייסי יקירתי, הכח העצום של החיים הוא המאפיין אותך כל כך מול אסונות טבע ואדם. אכן, המעשים הקטנים כמו זריעת מלפפונים עושים את החיים לחזקים מכל.
ריגשת אותי יקירתי
אולי לא צריך להיות כזה מפונק,
ולצפות כל פעם לזעזוע וריגוש עוצמתי כזה
שמתגלגל בבטן ומבלגן שם את הקיבה בתוך מעיים
ומעיים בקיבה.
אבל טוב,
נהדרת את בין אם כך או כך.
(חייבת לי שיר משו משו שיתאים לרף הציפיות ממך...:)) )
תגובה<
בהכנת חביתה
ועם קצת דמיון ואולי כדורי הרגעה
אפשר להמשיך
שבת רגועה
דבי
בהודו גשמי המונסון זרעו הרס וחורבן
הגנגה עלתה על גדותיה
ושיווה נסחף לים. זאת כי:
"כדי להתחיל הכל מההתחלה
בתפילה שהשמש תזרח
והם יזדווגו בשלווה"
טוב שיש לטגן חביתה. זה מסתיר מחשבות
טורדות.
והגשם זה רק תירוץ
כמו הקפה
והשלווה
התחלתי לקרוא ו..., פתאום..., גשם!
אמיתי!, נשבע לך!!!
השמיים אפורים, הים עוד כחול, כשהיה,
ואם מביטים אל הדשא, רואים את טיפות
המים. הן לא שחורות..., אך גם לא שקופות...
(~:
והדיאלוג בין האם לבן
הפחד של הילד מול ה''חולי'' של האם
פשוט מקסים בעיני
תודה לך
שבת שלום לך
ואולי זה באמת כך
הלוואי
שבת שלום
שטוטק'ה