בעקבות פוסט של חבר החלטתי להעביר לפה את התגובה שלי אצלו..

הוא כתב על אדם וחווה ואני החלטתי ללכת עוד צעד עם אדם וחווה..

והרי אם עסקנין באדם וחווה אזיי לאדם וחווה היה גן עדן מופלא וקסום..היה בו הכל ..לא שלטה בו המרירות לא הכאב לא הכעס לא העצב ..לא שלטו בו הרוע ולא האכזריות..
לא שלטו בו כוחות האופל ולא כוחות החושך ..וטוב לאדם וחווה בגן העדן של שניהם ..אך יום אחד קם לו מתרדמת החורף אדון השעמום שמן הסתם גם הוא היה בינם אך רדום ...וצרותיהם החלו ביום יקיצתו ומאז ועד היום בשמו ובשם ילדיו נכדיו ניניו וצאציו הרבים מוצא את עצמו האדם עושה דברים שלפעמים הוא מתחרט עליהם ולפעמים אינו מודע אליהם ולפעמים יוצר אסונות שאין הוא יכול אחר כך לכבותם..
המסקנה ? שגן העדן קיים בתוכנו בכל רגע נוכל להגיע אליו ובכל רגע נוכל לגרום שהוא ישתלט עלינו ..והנחש היה רק תירוץ ..

בני האדם תמיד חיפשו לא לקחת אחריות על מעשיהם..

וחיפשו תמיד אשמים..

המים אשמים אלוהים אשם האח של סבתא שלהם אשם

חיזבאללה אשם ..חמאס אשם..אבו מאזן אשם ..

אך בסופו של דבר ובסופו של יום האדם עצמו אשם ..

כשמשעמם לאדם זה מסוכן

אוי לנו מהשעמום ואוי לנו מהיוהרה והגאווה

ואבוי לנו מהתלת אשם באחר...

שבת שלום