הרהורי כפירה
מניין יצר לעצמו האדם את הדרך ואת האופן אייך לפעול בעולם, בקבוצה, מהם המניעים המוטיבציות וההרגלים שמופעלים אוטומאטית , והאם אפשר לשנות, להרחיב ולהשפיע עליהם?
מלווה תהליכי שינוי והתפתחות להגשמת מטרות, אישיות עסקיות וארגוניות. משתמשת בכלים שונים לקידום פיתרונות יצרתיים המשלבים חזון ופרקטיקה, הוויה והגשמה, עסק ואדם, יחיד וקבוצה.
יועצת עיסקית-ארגונית, מנחת קבוצות ומאמנת אישית.
פוסטים פופולאריים
-
מחפשים דרך...?
23/3/11 | 720 צפיות
-
מקדימה בדקה...
26/2/11 | 790 צפיות
-
כל מה שנידרש לפעמים זה....
23/12/10 | 1064 צפיות
-
לתת או לא לתת.....
4/4/11 | 458 צפיות
-
חומר לא מקורי
1/8/10 | 761 צפיות
-
האמא היהודיה מכה שנית, סיפור בהמשכים....
11/1/12 | 553 צפיות
פוסטים אחרונים
- "הילדה שלי מסכנה...." דילמות של הורים 21/4/12
- סיפור על בודהה ו"עט" חפירה! 14/4/12
- כולנו נפגעי תוכנית הריאלטי "החיים"... 4/4/12
- האקסטרים האמיתי הוא בכלל ענין פנימי.... 27/3/12
- האם יש לך את האומץ להגיד נפגעתי? 19/3/12
- שמישהו כבר יבין אותי.... 15/3/12
חצי יתומה
חלפו 14 שנה מאז שאני חצי יתומה. זה נכון שאף פעם לא הרגשתי ילדה קטנה אבל בכל זאת נידמה לי שרק מאז התחלתי להרגיש כזו גדולה באמת. כזו שהעולם יושב לה על הכתפיים, שנושאת דאגה אמיתית, שלא יכולה למצוא נחמה תמיד. היית אומר לי "כל עוד אבא שלך חי אין לך מה לדאוג".."מה את חושבת כל כך הרבה, טבעו לך האוניות בים?" זה היה מצחיק אותי. טענתי בפניך שאני כבר נשואה וגדולה ואתה לא באמת יכול לדאוג להכל בשבילי אז אני דואגת, מותר לי גם. ואתה התעקשת שכל עוד אתה חי אין לי מה לדאוג. אז אתה כבר לא... נכון שלא היינו מאוד קרובים כשהייתי קטנה, אני יודעת וסולחת על הקושי שלך להתקרב על הקושי שלך להקשר...את האהבה נתת בדרכך המיוחדת בשקט של דג אמיתי , דג גדול, לוויתן אולי דולפין. כל כך הרבה כעסתי על השקט הזה, הוא הרגיש כמו חוסר עניין, רק כשגדלתי הבנתי את המרחב שהוא איפשר ואת העוצמה. חייבת לך כל כך הרבה תכונות שהתפרצו בי עם השנים. תכונות שמתקיימות רק כשאתה גדול וחזק, בעצם תכונות שהופכות אותך לכזה - לעצמאי ומנסה עולם. קשה לי להסביר אפילו לעצמי את החוסר שלך, את ההעדרות, ולמה גם היום אחרי כל כך הרבה שנים בא לי שתיהיה כאן:
|
תגובות אחרונות
-
מיקה יהלום
בתגובה על "הילדה שלי מסכנה...." דילמות של הורים
-
מיכאלה
בתגובה על רגעים של אהבה
-
amnondahan
בתגובה על
-
הלוי דוד
בתגובה על האם יש לך את האומץ להגיד נפגעתי?
-
הטרמילר
בתגובה על מעגל האלימות המושלם, אייך עשינו את זה!
-
איציק )(-:
בתגובה על פוסט 1 - מעקב....
תגובות (28)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
שמחה ששמח...
::))
:))
תודה :)
כי אין לי מילים.
}{
את מלאה בו, לגמרי.
כתבת ישיר, פשוט ומקסים.
פשוט כך.
וזהו-זה.
מתארת אותו חם ואנושי
מתארת אותו באהבה עצומה.
זה לא הרגע ורגע
זה סך הרגעים ובעיקר המיוחדים שבהם
עד כדי כך שהם אופיניים - הם מיכלול.
המיכלול היפה שאביך בשבילך.
שמחתי להשתתף איתך.
זו פעם ראשונה ביננו :))
מוזר שהזכרונות מתעצמים עם השנים שחולפות...
:)
תודה מיכאלה :)
כן נינה, זה מדהים, תמיד בתקופה שלפני ההזכרה הוא מגיע עם עוד חמולה של מתים שאהבתי....
רב השנה שקט....
שבת נהדרת
תודה :)
:)
הוא היה בעיקר אדם פשוט שאהב מאוד לחיות.
ותודה על המידע..סוף סוף אני מבינה :))
זה באמת אף פעם לא נתפס...לא באמת. תודה :)
תודה גם ממני:))
תודה :))
אין גיל...
אבל טוב שיש זכרונות
זה לא מובן מאליו
לצערי אני כבר יתומה לגמרי[כבת זקונים]
ואני מכירה בעיקר את הגעגוע הפיזי
כי לפני הרבה שנים שמתי לב
שאני ממש יכולה להזמין אותם לחלומות שלי ומדהים כי הם מגיעים.
מה שכן, אני מזמינה אותם באירועים מיוחדים מאוד.
לא מבזבזת את המשאב הזה , כי אף פעם אני לא בטוחה
אם זה יצליח בפעם הבאה.
וצחקתי ובכיתי איתם בחלומות.
וזה היה נפלא, ממש אמיתי.
ממליצה לך לנסות.
זה לא במקום, זה גם.
שבת שלום טילי
לחלוחית נקוותה לי בזווית העין
מאודמאוד מרגש
תודה לך על השתוף יקירה ושבת שלום
גדול מהחיים
אני זוכר את הפתגם הזה על יום ד"ג (ד ג = ז. יום דג הוא יום שבת).
מצטרף לחיבוק
}{
אמר לי פעם ילד של חברתי ז'ל, כשהיינו בביתה. הוא היה אז בן 7 וחצי.
'אני לא מבין למה אתם בוכים כל הזמן. אתם חושבים שיהודית מתה, אבל היא לא מתה. תסתכלו סביבכם. היא פה (והצביע על ליבו)
הילד גדל והיום הוא בן 17. הוא לא זוכר שאמר לי את המילים. הזכרתי לו לפני זמן מה. סיפרתי לו שמאז לא בכיתי יותר. התגעגעתי, ואני עדיין מתגעגעת, כן. אבל, לא בכיתי כי הרגשתי שהיא תמיד איתי.
הוא הביט בי בחיוך ואמר: כמה טוב שהקשבת לילד קטן.
וועוד בתזמון שכזה...(שוב).
חיבוק.