חלפו 14 שנה מאז שאני חצי יתומה. זה נכון שאף פעם לא הרגשתי ילדה קטנה אבל בכל זאת נידמה לי שרק מאז התחלתי להרגיש כזו גדולה באמת. כזו שהעולם יושב לה על הכתפיים, שנושאת דאגה אמיתית, שלא יכולה למצוא נחמה תמיד.

היית אומר לי "כל עוד אבא שלך חי אין לך מה לדאוג".."מה את חושבת כל כך הרבה, טבעו לך האוניות בים?" זה היה מצחיק אותי. טענתי בפניך שאני כבר נשואה וגדולה ואתה לא באמת יכול לדאוג להכל בשבילי אז אני דואגת, מותר לי גם. ואתה התעקשת שכל עוד אתה חי אין לי מה לדאוג. אז אתה כבר לא...

נכון שלא היינו מאוד קרובים כשהייתי קטנה, אני יודעת וסולחת על הקושי שלך להתקרב על הקושי שלך להקשר...את האהבה נתת בדרכך המיוחדת בשקט של דג אמיתי , דג גדול, לוויתן אולי דולפין. כל כך הרבה כעסתי על השקט הזה, הוא הרגיש כמו חוסר עניין, רק כשגדלתי הבנתי את המרחב שהוא איפשר ואת העוצמה.

חייבת לך כל כך הרבה תכונות שהתפרצו בי עם השנים. תכונות שמתקיימות רק כשאתה גדול וחזק, בעצם תכונות שהופכות  אותך לכזה - לעצמאי ומנסה עולם.

קשה לי להסביר אפילו לעצמי את החוסר שלך, את ההעדרות, ולמה גם היום אחרי כל כך הרבה שנים בא לי שתיהיה כאן:

• ותעשה חמוצים, או סלט חתוך עבה, כזה פראי,
• שתקנה דג בשבת בבוקר בנמל, ותטגן אותו ותאמר "מי שלא אוכל דג ביום של דג לא ניצול מדג" ואני אשאל מה הפשר של המשפט המוזר...,
• שתאכל הכל עם לחם גם תפוח אדמה ותאמר זה רק שתי פרוסות אחרי שבשבע הפסקתי לספור,
• שתגנוב מהסיר בשקט, או עוגיות ולחם מהמגרה החורקת, ונשמע את אמא מתרגזת,
• שתכניס קלילות לאוירה או עצבים,
• שתתלהב מסיפורים של אנשים פשוטים , כמוך, ותאמר  אני? אני "סנועה" (צנוע)...
• שתספר סיפור גס מתובל בערבית עסיסית, ואמא תסמיק כי היא "מרייה הקדושה" ועדין בתולית,
• שתעורר מהומה על השולחן ואז תירדם כשכולם רבים עם כולם,
• שתיהיה "גוי" בשבת ושומר מצוות בו זמנית,
• שתתעקש שנעבוד בבנק או בחברת חשמל כי זה בטוח ויש פנסיה, ולא תסכים להיות שכיר אפילו ליום אחד בחייך.
• שתזרוק את הבגדים מהעבודה על הרצפה, והנעליים יהיו תמיד בכניסה,
• שתאכל לפני החתונה כי לא הולכים על בטן רייקה...מי יודע מה יהיה שם...ורעב זה לא בשבילך.
• שתירדם והראש שלך יפול ותגיד "אני..אני רואה, רואה הכל..."
• שתינחר ותמלא את האויר ברעש וסלסולים ואמא תתעצבן ותגיד, מהראשון בספטמבר אני הולכת לחוגים.......
• שתיתווכח עם אנשים אינסוף ויכוחים ואז תרדם להם באמצע הטיעונים,
• שתביא נעליים הזויות מהתחנה המרכזית,
• שתדבר במכולת אידיש או פולנית גם אם זו לא השפה שלך... המקורית,
• שתחזור מהשוק עם המון שקיות כי הכל זול ויפה נורא ותגיד לה אל תדאגי אני אוכל הכל שום דבר לא ילך לפח,
• שתשתה אפרטיף ותצחק עם הדוד שלה ותיתן לה להרגיש גאה...טוב...היא יתומה ואתה רק חצי... כבר 30 שנה,
• שתתעניין התעניינות כנה לחמש דקות ותחזור מיד לחלומות,
• שתיהיה לי אבא כמו פעם כשעוד אפשר היה לא לדאוג....לשים עליך לרגע את הראש על הכתפיים החזקות, לדעת שיש שם רגליים מוצקות, בטן שהיא "הרכוש" שלך, אפטייר שייב שהוא הריח שלך... ואפילו הפאה הניפתחת שעם השנים הפכה לקרחת. מתגעגעת לאבא אפילו אם לפעמים זה היה נשמע מאשים או מתלונן ואולי גם לא מרוצה, מתגעגעת לאבא שהיה לא מושלם אבל היה אבא שלי המיוחד, והכי חזק בעולם.