אני פוחדת ממדינה שהופכת להיות יותר ויותר מדינת משטרה

מדינה שהאח הגדול הוא לא רק תכנית טלויזייה של ארז טל.

מדינה בה מציבים בכל מקום מצלמות, אבל האלימות רק הולכת וגוברת

מדינה שמבקר המדינה שלה לא נותן כל אמון בפקידים שמינתה היא עצמה ורוצה לבלוש אחרי כל תנועה שלהם

מדינה בה סוקלים אנשי ציבור וירטואלית רק כדי לקבל רייטינג

מדינה שמתייחסת לחייבים שלה כאילו הם משתמטים ושקרנים

מדינה שמפריטה את השירותים הציבוריים שלה לאינטרסנטים כלכליים

מדינה שמאפשרת לבנקים לסחור בחובות, ובלי שידעו, החובות עוברים לשווקים האפורים לגביה אלימה

מדינה שבה שירי האהבה כבר לא כל כך שירי אהבה.

מדינה שאין בה כמעט שירי אהבה חדשים למולדת.

מדינה שמציבה מצלמות מהירות בכבישים כדי להעשיר את קופת המדינה

מדינה שמחוקקת חוקי שיטור במקום להשקיע בחינוך וערכים

מדינה שמאמינה בענישה במקום בשיקום

מדינה שמנהלי בתי הספר שלה  שלה מתקינים מצלמות וגלאי מתכות, במקום לחנך אותם לאי אלימות.

מדינה שיכולה להתייחס לילד בן 6 כעבריין מועד

מדינה ומערכת חינוך שנותנת לי באסיפת הורים קוד להיכנס למחשב ולבלוש אחרי הבת שלי

בעיני זו מדינה שפוגעת בזכויות אדם

מדינה שלא יודעת לצפות מה ההשלכות של המעשים שלה וחושבת על הרגע

מדינה שבמעשיה גורמת לכך שכל אדם איכותי ירחק מעשייה ציבורית, כי שומר נפשו הוא.

מדינה שבה התיכוניסטים שלה, אלה שנותנים להורים שלהם כלים משוכללים לבלוש אחרי הילד שלהם, במקום לתת להם כלים לפתח אמון ובטחון בילד, יגיעו לצבא, ובמלחמה הבאה, כשהאוייב יגיע הם יברחו במקום להילחם.

כי בעצם למה שיאמינו באותה המדינה שלא נתנה בהם כל אמון, למה שיקריבו את חייהם למען מדינה שאלו ערכיה.

אני עומדת כמעט חסרת אונים: מה קורה כאן?

אז אני לא יודעת מה איתכם.

אבל אני ממש ממש פוחדת.