http://cafe.themarker.com/user/391218/
פשוט לא מאמינה שאיש מחברי הקפה לא קרא את הספר "האי של סופייה", (אי נטוש בכרתים ששמו "ספינלונגה", שהיה מיושב במצורעים עד 1957) לא נסע בעקבות הספר לראות את האי, לא נותרה בו סקרנות, איזו שהיא. מי בא איתי? ----------------------------------------- בעוונותי, קראתי את הספר רק עכשו. רציתי לכתוב עליו, על המצורעים, על האי, על הרשמים שהוא הותיר בי, על ההרהורים שהוא העלה בי, על הסקרנות. כשהבנתי שהספר יצא כבר ב-2005, חיפשתי בתכנים לבדוק אם מישהו כבר כתב עליו וכך מצאתי את הפוסט היתום הנ"ל... |
גלי?פטר
בתגובה על - - - - -
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הזכיר לי סוג של "רומן רומנטי" אבל על מצורעים....
אם היית מתגוררת בשדרות כמוני, בתקופת הקאסאמים,
ספק אם היית כותבת את המשפט הזה.
)-:
המצורעים מהלכים גם עלי סקרנות,
אולי בגלל שמהרגע שהם מוגלים,
מהרגע שהם מנתקים מגע פיסי,
מהרגע שהם מכסים את פניהם וכל תא בגופם,
המסתורין האופף אותם ואת אורחות חייהם - כל כך מרתק.
אם את באמת מתכוונת לקרוא, אל תתרשמי מההתחלה הלא מבטיחה את ההמשך הכל כך מרתק.
איזו שלווה, מתאים לי האי הזה...
הולכת לרכוש...
בהמלצתך הכה חמה
אצלי זה דווקא הפוך: הייתי, אבל לא קראתי.
בקרנו בספינלונגה לפני שלוש-ארבע שנים,
במסגרת חופשה קצרה בכרתים. מקום מעניין מאד.
נדמה לי שניסיתי לקרוא את הספר זמן לא רב לפני הביקור,
עוד לפני שחשבנו בכלל על הנסיעה שם, אבל לא הלך לי איתו והפסקתי.
ואולי עכשיו,,
נשמע מסקרן...
אשוב..
אני דוקא מאמינה שאתה "תיקלט" טוב שם
"בשעות המזדחלות בין תרדמה מבורכת לאחותה.. "