אז הסאגה החופרת הזאת עדיין לא תמה.

קצת נרגעתי לאחרונה מיואב והסכמתי להיפגש איתו לדבר על הדברים ו"לסגור מעגל". למרות שבתכלס, אני לא באמת מרגישה ששום מעגל נסגר. וגם אחרי השיחה הזאת לא הרגשתי שיש יותר לי יותר מדי תובנות.

שנינו הסכמנו שהפעם הראשונה שישנתי אצלו (להלן, ליל הכפיות) היה מדהים. הוא הרגיש נוח וטבעי וטוב.

ושנינו הסכמנו שהלילה שאחריו שכבר כלל נשיקות וכאלה, היה מוזר.

ושמאז הכל התחיל להידפק.

אבל ההבדל ביני לבינו, הוא שאחרי הלילה המוזר ההוא, אני עדיין רציתי לחזור שוב למיטה שלו ולחיבוק שלו, והוא כבר לא רצה. או שהוא רצה ופחד. מה שזה לא יהיה שגרם לו להגיד שהוא רוצה שנחזור להיות ידידים. אפילו שבאותו לילה הוא אמר שהוא חיכה לזה הרבה זמן.

ובכלל, גם באותו לילה, היה משהו עצור בהתנהלות הפיזית שלו.

הייתי מצפה מגבר שנמצא איתי תקופה במצב הזה של ידידות אבל עם מתח מיני כזה שנבנה לאורך זמן, שרק ירצה לנשק אותי ולגעת בי. אצלו זה לא היה ככה.

הופתעתי מחוסר ה"פעלתנות" שלו באותו לילה.

ועוד במיוחד אחרי שבלילה הראשון איתי עמד לו כל הלילה ולא נגענו אחד בשני. כל גבר אחר היה חם עליי בטירוף בכזה מצב.

איך זה יכול להיות ששנינו הרגשנו שלהיות מחובקים כפיות ולהיות ביחד כל הלילה היה כל כך טבעי ונוח ונכון אבל ברגע שהתחילו נשיקות וכאלה הכל התפקשש? ועוד אפילו לא שכבנו. לפחות אז עוד יכולתי לטעון במרמור על אכזריותו של העם הגברי שמזיין וזורק. אבל זה לא המצב פה. אני הייתי זאת שדחפה יותר לקטע הפיזי. וכנראה, שאם לא הייתי עושה את זה אז זה היה נגמר בעוד לילה של כפיות וזיקפה לא מנוצלת. כמה לילות כאלה צריכים להיות כדי לעבור עוד שלב? גם ככה זה נמרח כמו מסטיק.

פתאום אני מרגישה כמו איזה גבר שמנסה לזיין ידידה שלו והיא לא נותנת לו כי רק בא לה להתכרבל.

והכי מעצבן, שעכשיו כל מה שהוא מנסה לעשות זה להחזיר אותנו לידידות שהייתה. מתקשר לדבר איתי בלילה לספר לי על הארוחה המשפחתית שלו ורוצה לבוא איתי למסיבות בבאר שבע ושנלמד ביחד. לא רוצה שיבוא איתי למסיבות. רוצה ללכת ולהכיר בחורים שכן מעוניינים בי או לפחות נמשכים אליי. הוא לא מבין שזה כבר לא יחזור לזה? הוא לא מבין שאנחנו לא יכולים להיות ידידים שוב בצורה אינטנסיבית בלי להרגיש בסופו של דבר?

או בלי שזה יגיע לאותה נקודה שזה כבר היה בה?

הרי עוד פעם נרצה לישון ביחד. ואם לא הוא אז אני לפחות. אז מה, פשוט נהיה ידידים שישנים ביחד? זה נראה למישהו פה הגיוני הדבר הזה?

האם שווה לי בכלל "לתת לו את הזמן שלו" להרגיש בנוח ובינתיים להמשיך עם הכביכול ידידות הזאת ו"לסבול" בינתיים או שעדיף לי בכלל להתרחק ממנו כמה שיותר?

לא שזאת כזאת אופציה כי אנחנו נראה אחד את השני כל הזמן..אבל בכל זאת..תמיד אפשר להתרחק.

אני מתה לקבל ממנו תשובה. פשוט לבוא ולשאול "תגיד, אתה נמשך אליי בכלל?"

"תגיד, אתה מרגיש אליי משהו עדיין?" 

אולי אני עוד אעשה את זה..

או שאולי אני אחכה לבוקר, לפעמים הרעיונות האלה נראים קצת יותר טוב בלילה..

ובנימה אופטימית זו, אני הולכת לישון.

לילה טוב לכולם