יש לך חבר אתיופי? קבל מכות ולא יכתבו על זה.
עוד מקרה של גזענות מכוערת נרשם בפנקס השחור של החברה הישראלית. אדם שרצה לבלות ביחד עם חברו האתיופי, והתעקש להיכנס איתו ביחד למועדון - סופג מכות. במדינת היהודים, בה כמעט לכל אזרח יש שורשים בשואה, היה ראוי לצפות לקריאות גנאי, ליציאה לרחובות או לכל הפחות - לסיקור תקשורתי, אך במקום זה, באתר החדשות הגדול במדינה (ואני בטוחה שאיני צריכה להזכיר את שמו) מתנוסס בתמונת הכתבה הראשית פוליטקאי נפוח שחושב שדווקא המצב בקוריאה דורש את התייחסותינו המיידית.


גם בכותרות המשנה לא תמצאו את הסיפור וגם לא בכותרות שבתחתית הדף, אבל כן תמצאו בריבוע אדום קריאה לבקש סליחה, ממי? לא ברור, אבל כדאי שתבקשו.

אז פניתי לאתר המתחרה, שהוא כמובן אינו גדול כמו האתר המוביל, אבל בכל זאת, מייצג את העיתון השני בגודלו במדינה. שם בכותרת הראשית מתנוססת תמונתו של איש העסקים אלי רייפמן, עוד מגלומן שביזה את בית המשפט ועכשיו משלם את המחיר, כפי שראוי לו. כותרות המשנה שוב מציגות לנו חברי ממשלה, זורחים מחשיבות עצמית, האחד מתכנן נאום גדול (וואו - איזה יופי) והשני מפריח סיסמאות. דפדפוף מהיר בטורי הדעות ובמדורים - וכלום. אין אזכור לפרשה.

לכל מי שנחת רק עכשיו בישראל - זה זמן סליחות. אנחנו קרובים ליום כיפור, זוכרים? חשבון נפש הוא הנושא החשוב ביותר לכל מי שמחשיב עצמו ליהודי בימים אלו. אז אולי כדאי שגם אתרי התקשורת הגדולים יתחילו לעשות חשבון נפש, במקום לדחוס הררי שטויות על גבי עמודי הבית למיניהם ולהשתיק את מה שבאמת דורש טיפול, שתבקש מאיתנו יפה סליחה ותתחיל לעשות את מה שהיא אמורה: להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה, ומשמעותו של זה - להיות כלב השמירה שלנו, של אזרחי המדינה.

לסיכום דברי - ברכתי והערצתי שלוחות מכאן לחבר הנאמן שלא וויתר, לא הסכים לאפליה והחליט ששווה לריב בעבור שוויון. הלוואי וכולנו כמוך