כותרות TheMarker >
    ';

    טובי

    כותב. לא תמיד על מה שחשוב. כי מה באמת חשוב? חי בתפר שבין החשוב למעניין. כי המעניין הרבה יותר חשוב

    לא נערה, לא קעקוע וגם לא דרקון

    16 תגובות   יום שבת, 9/10/10, 19:56


    נערה עם קעקוע דרקון, הספר הראשון וסימן ההיכר של הטרילוגיה המרתקת "מילניום 3-2-1" - מאת העיתונאי השוודי המנוח סטיג לרסון - הוא ספר מתח מרתק. שלושה ספרי מתח מעולים ומרתקים. תענוג צרוף. לא אקח אתכם למחוזות השחיתות והסיאוב השוודים, עולמות אפלים של עיתונות ועסקים, סקס ומוות, כאוס חברתי ותאוות בצע. מכל טוב הארץ הקרה והקודרת ההיא. באמת תענוג. וגם לא נהפכתי פתאום למבקר ספרות. זה ממש לא אני. רק באתי לקחת פינה אחת של הטרילוגיה, את מקור שמה: "מילניום".

    "מילניום" הוא שם העיתון, כתב-עת, שבו עובד ושותף גיבור הסדרה. אחד משני גיבורי הסדרה: העיתונאי מיכאל בלומקוויסט. הוא שותף בכתב העת העצמאי שעוסק בענייני כלכלה, חברה ופוליטיקה שוודית; הוא עיתונאי מהזן שלא מייצרים עוד; הוא מספיק מבוסס ובעל ביטחון עצמי בשביל לכתוב על מה שהוא רוצה, בשביל לחקור את מה שצריך, בשביל לא להתפתות ולהיכנע לפיתויי כסף גדול וניסיונות השתקה; הוא חוקר עיתונאי מוכשר, הוא כותב עיתונאי מיומן.

    מיכאל בלומקוויסט הוא העיתונאי שהיינו רוצים להיות.

    מיכאל בלומקוויסט הוא הכותב והעורך שאני הייתי רוצה להיות.

    מילניום הוא כתב העת שבו אני הייתי רוצה להיות שותף, לכתוב בו ולערוך אותו.

    אבל אני לא בלומקוויסט. אין כאן מילניום. מעולם לא היה כאן בלומקוויסט או דומה לו. כזה. לעולם לא יהיה כאן מילניום ואפילו לא דומה לו.

    במפגש חברתי נעים לפני כמה ימים, הזכירה קולגה יקרה שלי את מילניום ותהתה בקול: למה שלא נעשה כזה? יש בינינו מספיק תחקירנים וכותבים ומראיינים ועורכים ומו"לים ואנשי עיתונות טובים ומנוסים, שכולם עד האחרון והאחרונה שבהם לא מועסקים היום על-ידי אף אחד מהמו"לים ולא פעילים בשום כלי תקשורת ממוסד. למה שלא נתאסף ונייסד סוג כזה של מילניום? למה לא בעצם? וכמו תמיד, התפתחה שיחה. השיחה היתה נעימה -  התוצאה היתה מדכאת. זה לא יקרה. ברור שזה לא יקרה. אין שום סיכוי שזה יקרה. אין מי שיממן כזה מילניום; אין מי שיפרסם בכזה מילניום; אין מי שירכוש כזה מילניום בדוכנים (סביר להניח שגם לא יימצא דוכן שיסכים להעמיד כזה מילניום על המדפים שלו); ספק אם יימצאו 100 צדיקים שירכשו מנוי לכתב-עת כזה.

    מדינת ישראל היא מדינה קצרת-רוח. מדינה קרתנית וטרחנית. ובניגוד לטענה המקובלת, הבעיה היא ממש לא בגודל המדינה או בכמות תושביה. לשם השוואה פשוטה, בשוודיה חיים כתשעה מיליון תושבים, בדנמרק כחמישה וחצי מיליון תושבים, בנורבגיה פחות מחמישה מיליון - ואילו אנחנו כאן כבר יותר משבעה מיליון. אז אם המספרים לא מספרים את הסיפור, מה כן?

    התשובה מורכבת מכמה וכמה פרמטרים: שפה, תרבות, מסורת, סובלנות, פתיחות, יושרה, הגינות. אז לשם ההשוואה ההוגנת, ראוי לציין שגם אם הכמות הרשמית של האוכלוסייה בישראל נע בין 7 ל- 8 מיליון תושבים – סביר להניח שקיימים כאן לא יותר מ- 2.5, מקסימום 3 מיליון קוראים בוגרים קוראי עברית. מספיק להוריד מהמספר הכולל את דוברי הערבית, הרוסית, חרדים וילדים וקשישים - ונשארנו עם קהל קוראים בהיקף של עיר אמריקאית קטנה עד בינונית. מספר קוראי העברית בא לכלל ביטוי חריף בכל ניתוח של התפלגות קריאת עיתונות יומית "שטוחה", פופולארית, לא כל שכן במגזינים וכתבי עת מקצועיים ו/או ייעודיים. ואם בטלוויזיה מסחרית עוד אפשר לצפות (ובמספרים גדולים) גם אם את/ה לא לגמרי שולט בשפה - הרי שעיתון איכותי דורש, מעצם מהותו, קריאה נינוחה, התעמקות ובעיקר רצון. כאן דרושה התמסרות.

    ובישראל אין מספיק אנשים בשביל כל זה. וגם אם יימצאו כמה אלפים שיהיו מוכנים לקרוא כתב-עת כזה, הרי שהפוליטיקה, ובעיקר הכלכלה, תוציא אותו להורג עוד לפני שיקום. לפני כמה שנים היתה כאן לרגע פנטזיה כזאת. קבוצה של משקיעים פרטיים (משפחת לוצאטו מהפטנטים, ביחד עם נציג לא ברור של משפחה עתירת ממון מצפון-אמריקה) ניסתה להקים כאן סוג של "מילניום" חברתי-פוליטי (לא חלילה כלכלי-נשכני). הם קראו למיזם שלהם "כותרת" והתזה שלהם היתה משהו בסגנון "נוציא לאור את דר-שפיגל הישראלי...". למי שלא עקב, הסוף היה ברור עוד לפני ההתחלה: פשיטת רגל אחרי חודשים ספורים, שובל ארוך של חובות (שאולי הוסדרו בינתיים, אין לי מושג) האשמות הדדיות בין המו"לים לעיתונאים שהם שכרו (כסף לא ראו). בפירוש כרוניקה של מוות ידוע מראש. הרבה שנים לפני "כותרת" היתה כאן "כותרת ראשית", שבועון בעריכת נחום ברנע ותום שגב, שהיה לי אורים ותומים מקצועי עד שנפח גם הוא את נשמתו אחרי מספר שנים, מבלי שקם לו יורש. וזהו זה בערך.

    שיהיה ברור: אף אחד לא ייתן כאן צ'אנס לכל מילניום שהוא. לא המו"לים הקיימים, לא הפוליטיקאים, בוודאי לא אנשי העסקים. הציצו במגזינים של דה-מארקר וגלובס, ותבינו מיד: כתב-עת חוקר, נושך, חושף, אמיץ – לא יקום כאן. אין שום סיכוי. אנשי העסקים, ברובם, מאוד אוהבים שכותבים עליהם בעיתונים, מאוד אוהבים שמצלמים אותם לעיתונים, מאוד אוהבים להצטלם על רקע של מטבח מודרני מעוצב ומושקע, ביד ימין סכין קצבים יוקרתי מונף מעל נתח סינטה מדמם, ביד השנייה צרור עשבי תיבול ושמן זית משובח. הם מאוד אוהבים שמתחנפים אליהם. שמלקקים להם, שעושים מהם גאונים פיננסיים, שמנשקים את האדמה שעליה הם פוסעים-מרחפים. מילת ביקורת אחת - והם מיד שולפים את הקוצים, מתכדרים ולפעמים גם תוקפים. תשאלו את מיקי רוזנטל. אפילו את דרור פויר. אפשר גם ללכת הרבה שנים לאחור ולשאול את יואב יצחק (אז במעריב) על מלחמתו חסרת הסיכוי בקונצרן "כלל". מקרה-מבחן מובהק.

    סטיג לרסון מת מיד אחרי שהשלים את הטרילוגיה שלו. הוא ברא את מילניום 1 ו-2 ו-3 – ושלושת הכרכים יחיו איתנו לנצח. לרסון ברא גם את מיכאל בלומקוויסט, ויצר עבורנו מודל פנטסטי שלעולם לא נהיה כמוהו. אבל לרסון מת, בלומקוויסט כבר לא נהיה ועל מילניום - אפילו אחד קטן וצנוע - אפשר להמשיך לפנטז. כי כשאנחנו חולמים על "מילניום", על המדף בסטימצקי מחכה לנו הערמה העבשה של המגזינים מתוצרת SBC. כי לנו יש פלאפל.


    פורסם לראשונה במדור "קצר התקשורת" - במגזין הבלוגים "במחשבה שנייה"


    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/2/11 17:32:

      טוב,
      אם תחליט להקים מגזין כזה בכל זאת, תגיד לי.

       

      אבל נראה לי שבתרבות העיתונות החינמית הוא יצטרך להיות מחולק חינם כדי למשוך קוראים.

       

      עדיף לחשוב על פורמט דומה לוויקיליקס.

        12/10/10 22:02:
      מה עם מיזם דומה באינטרנט?
      יש לי חבר טוב שקורא המון חדשות, והוא נוהג להיכנס לכל מיני אתרים כדי לנסות ולהבין מה ב-א-מ-ת מתרחש.
      לדעתי, הבלתי נחשבת תמיד, יש קהל שצמא למידע אמין.
      אבל צריך לדעת איך לשווק לו את זה.

      אני לא נותנת עצות, באמת שלא. פשוט חבל לי על כל הכעס שלך. אתה ממש כותב מעניין בעיניי.
        11/10/10 10:14:

      נו שוין, בשוודיה יש עוד כל מיני דברים טובים שאנחנו יכולים רק לחלום עליהם ::))

      אני חושבת שדווקא כן יש קהל לעיתון כזה, קטן אבל נאמן. אבל אין סיכוי שהוא יוכל להחזיק את עצמו כלכלית. כמו שנאמר כבר, זו צריכה להיות יוזמה שלא למטרות רווח של איזה אידיאליסט מליין. כמו ישראל היום.

        11/10/10 08:54:
      אני חושבת שאחת הסיבות שעיתונות מהסוג שאתה מתאר לא תצליח בארץ היא העייפות של ציבור הקוראים מביקורת. בארץ למודת התקפות בתקשורת העולמית, להמשיך לקרא עוד ועוד ביקורת פולשנית, נוקבת וחטטנית גם מבית, אולי זה כבר באמת "טו מאצ'". כמה אפשר להתבוסס בדם של כל התחלואים שלנו כאשר במילא כל העולם כבר שם אותנו על כוונת ההשתלחויות בנו הבלתי פוסקות, שדרך אגב ניזונות מכתבות ישראליות בעיתונות הרשמית שלנו? הידעתם שבפורומים זרים על פוליטיקה, שונאי ישראל מצטטים על בסיס קבוע את דברי העיתונאים הישראליים שלא מעט ארס יוצא מפיהם כלפי המדינה? אז אולי עייפנו מלשמוע. אולי עיתון מהסוג שאתה מתאר באמת מתאים לארץ כמו שבדיה שלא נמצאת על כוונת הביקורת העולמית ולכן הם יכולים להרשות לעצמם לחטט בפצעיהם מבלי שהציבור יתעייף מלקרוא ולהפנים.
        10/10/10 22:06:

      ראשית עדכון לגבי טרילוגית מילניום המופלאה: ישנו ספר רביעי שלארסון לא הספיק להשלים ועותק ממנו נמצא אצל בת זוגתו, שעל פי הדיווחים הייתה גם שותפה בכתיבתו. הנושא נמצא כעת בדיונים משפטיים בינה ולבין יורשיו וישנו סיכוי כלשהו שהוא יושלם על ידה וייצא לאור.

       

      לגבי הוצאת עיתון דומה למילניום בארץ -הסיכוי התיאורטי היחיד שעיתון מהסוג הזה ייצא לאור הוא רק אם יהודי בעל כיס עמוק מאוד (כדוגמת הבעלים של "ישראל היום") עם תחושת מחויבות לחוסנה של ישראל יאות להקים עיתון נשכני עם יכולת לחשוף שחיתויות ברמה הגבוהה ביותר.

       

      מעבר לכך,אני לא מסכים שאין קהל קוראים לעיתון מהסוג שאתה מתאר. אולי הוא לא יזכה לתפוצה כמו העיתונים הגדולים, אבל אם הוא יהיה ברמה ויפרסם תוכן משמעותי, נוקב ובעל עניין, יהיו מספיק אנשים שירצו לקרוא אותו.

        10/10/10 19:36:
      במקרה לגמרי נתקלתי אתמול, בעזרת רמז במוסף הארץ האחרון בכתב העת הספרותי מסמרים, גליון מס. 15, ומיד גלשתי לחפש מי ומה. בין היתר מצאתי את המאמר הזה http://www.nrg.co.il/online/47/ART1/878/826.html , ואני מציעה לצלול לתחתיתו ולקרוא על כלכליות של כתב עת כזה, או כמו זה שהיית רוצה שיהיה, ולדעת שיש אנשים שמדברים, ויש שעושים. אצלי ברשימת הסידורים כתוב כבר לגשת לחנות הספרים הקרובה ולקנות את מסמרים האחרון, ואולי ום אחד גם אוכל לקנות את שנת האלף, כתב עת לענייני אקטואליה חברה ופוליטיקה בעריכת ט. פולק, או אחרים
        10/10/10 13:44:
      יש עוד סיבה, לא נעים להגיד.
      בהרבה תחומים אנחנו חושבים שאנחנו נורא טובים ואנחנו כנראה לא כל כך. חסרה לנו ענווה.
      את עמוס עוז ודוד גרוסמן נדמה לי שקוראים גם בשוודית.
        10/10/10 10:47:
      אתה ממש צודק (לצערי הרב). הפלאת לתקצר את מצב המדיה המכנה עצמה עיתונאות בישראל. אך קשה, אם לא בלתי אפשרי, לקבל את התשובה שזה לא יקרה. אולי זה יקרה, כי יהיו מספיק אנשים טובים, שיחליטו שאינם מוכנים עוד לקבל את המצב הנוכחי.
      אגב, מאוד מומלץ לצפות בשלושת הסרטים שהופקו על פי הספרים. מוצלחים כל אחד ואחד מהם.
        10/10/10 10:45:
      אפשר לפתוח כאן בקפה, כרטיס משתמש
      בשם "מילניום" ולהזמין כותבים לכתוב בו,
      פרו-בונו...
      או ש..., "פרו-בונו" היא מילה גסה מדי במחוזותינו?...
        10/10/10 10:23:

      צטט: טובי פולק 2010-10-09 20:33:07

      לצערי, התשובה הרבה יותר גרועה: אזרחי ישאל פשוט לא רוצים לדעת כמה רע עושים להם. לא הפרטים הקטנים - וגם לא הגדולים. לא רוצים לדעת כלום

      _________________________________

      מסכימה עם זה.

      האמת קשה מנשוא, מכאיבה, מכוערת. 

        10/10/10 10:23:

      צטט: ליאת z 2010-10-09 22:20:26

      שאלת ההדיוט: כמה מגזינים כמו 'מילניום' יש בעולם, שמצליחים לעשות את השינוי?

      ליאת, זו שאלה טובה - ואני מודה שאין לי תשובה. חוקרי עיתונות בכירים ומנוסים ממני בוודאי יידעו לענות. רפי מן למשל. אבל יש כאלה, בעיקר במדינות מערב אירופה. אבל הסיפא של השאלה שלך היא המעניינת: "שינוי"? אין לי מושג. אני לא יודע להגדיר מה זה "שינוי", בעיקר כי מדובר בטווחי זמן מאוד ארוכים. מרחק של דורות

       

        10/10/10 10:20:

      צטט: yairgil 2010-10-09 20:58:18

      לרסון ביקורתי כלפי שבדיה לא פחות ואולי אפילו יוצתר ממה שאתה ביקורתי כלפי ישראל.אם יש קטעים חלשים בסדרה (המעולה ביותר בסה"כ) אלה ההטפות הארכניות נגד הפוליטיקה, עולם העסקים, החברה ומה לא.
      אם אתה זוכר אז אפילו "מילניום" בספר לא מצליח מי יודע מה, עד שמיליונר מהאגדות מתערב ומציל אותו (טוב, זה באמת אגדה).
      ולגבי בלומקוויסט - אני חושש שבמציאות (לפחות זו שלנו) גם עיתונאים חוקרים-חושפים-אמיצים-חברתיים יכולים להיות חרא של בני אדם, ומניפולטיביים ומסואבים,ומשתמשים במקצועם כקרדום לחפור בו, ואתה בטח מכיר בעצמך כמה דוגמאות.


      יאיר, בוודאי שלרסון ביקרותי כלפי שוודיה. זה חלק מהותי מהסיפור. ובוודאי ובוודאי שגם בשוודיה, כמו בכל מקום דמוקרטי אחר בעולם, קשה מאוד לכתב עת כמו מילניום לעמוד על רגליו באופן עצמאי. ההבדל הוא שבדמוקרטיות מעט יותר חזקות מזו שלנו עדיין יש ניסיונות כאלה, אמיצים חובה לציין; ויש די מפרסמים בלתי תלויים שיאפשרו למגזין מהסוג הזה לשרוד.

      וכפי שכתבתי, בלומקוויסט האיש פחות מעניין אותי. חשוב לי העיקרון. יש עיתונאים שהם בני אדם מחורבנים, כמו שבני אדם יודעים להיות בכל תחום. התזה הבסיסית של הטור הזה אומרת משהו עקרוני אחד: במציאות הפוליטית-חברתית ובעיקר כלכלית בישראל, עם הריכוזיות הבלתי נסבלת השוררת בה, אין סיכוי לשום מילניום. אפילו לא לאחד כזה

       

        9/10/10 22:20:
      שאלת ההדיוט: כמה מגזינים כמו 'מילניום' יש בעולם, שמצליחים לעשות את השינוי?
        9/10/10 20:58:
      לרסון ביקורתי כלפי שבדיה לא פחות ואולי אפילו יוצתר ממה שאתה ביקורתי כלפי ישראל.אם יש קטעים חלשים בסדרה (המעולה ביותר בסה"כ) אלה ההטפות הארכניות נגד הפוליטיקה, עולם העסקים, החברה ומה לא.
      אם אתה זוכר אז אפילו "מילניום" בספר לא מצליח מי יודע מה, עד שמיליונר מהאגדות מתערב ומציל אותו (טוב, זה באמת אגדה).
      ולגבי בלומקוויסט - אני חושש שבמציאות (לפחות זו שלנו) גם עיתונאים חוקרים-חושפים-אמיצים-חברתיים יכולים להיות חרא של בני אדם, ומניפולטיביים ומסואבים,ומשתמשים במקצועם כקרדום לחפור בו, ואתה בטח מכיר בעצמך כמה דוגמאות.
        9/10/10 20:33:

      לצערי, התשובה הרבה יותר גרועה: אזרחי ישאל פשוט לא רוצים לדעת כמה רע עושים להם. לא הפרטים הקטנים - וגם לא הגדולים. לא רוצים לדעת כלום

        9/10/10 20:19:
      הסיבה שאין אצלנו מגזין חוקר נשכני ובועט היא פשוטה יותר: כולנו יודעים ממילא את שהבעייתיות המסואבת קיימת. מי צריך לדעת את הפרטים...

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      טובי פולק
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין