הצהרת נאמנות למדינת ישראל.

" שרים רבים מעוניינים לתמוך בהצעתו של ראש הממשלה, לחייב מתאזרחים חדשים להצהיר אמונים למדינת ישראל כ " מדינה יהודית ודמוקרטית " .

הצעת החוק נוגעת בעיקר לבני זוג של ישראלים המבקשים להתאזרח, כמו נשים פלסטיניות הנישאות לערבים ישראלים, לעובדים זרים שקיבלו מעמד בישראל ולספורטאים זרים שהוחלט להעניק להם אזרחות.

מי שנולד כאזרח ישראלי, או שעלה לארץ מכח השבות, פטור מהצהרת הנאמנות " .

(י.אחרונות)

ולי יש שתי שאלות:

1. מדוע גוזלים מאיתנו (אלה שאינם נדרשים להצהיר) את הכבוד הגדול שבלהצהיר אמונים למדינה היחידה בעולם, בה אנו זכאים להרגיש בטחון מלא ולגדל בה את ילדינו לדורי דורות?

2. איני מבינה על מה הוויכוח בכלל,  האין זה ברור מאליו שכל אחד המבקש לקבל זכויות, חייב להיות נאמן למי שמספק לו אותן?

מי שמקבל אזרחות ישראלית, זכאי לקבל זכויות רבות כגון: הגנה משפטית, הגנה ע"י המשטרה, טיפול רפואי (כמעט בחינם), תמיכה מהביטוח הלאומי עבור ילדים, תמיכה מהביטוח הלאומי כאבטחת/השלמת הכנסה, סיוע מלשכת העבודה במקרה של פיטורין, אספקת שירותים כמו חשמל, מים וביוב, סיוע מהעיריה במקרה של מחסור ע"י מתן מזון טרי, ביגוד והנעלה, קרנות מיוחדות המאשרות מלגות לסטודנטים, אוניברסיטאות מצויינות, בתי ספר והשכלה בחינם עבור הילדים -

והרשימה עוד ארוכה, ארוכה מאוד.  

אולי ניתן להפוך את ההצעה - ולקבוע כי מי שמתנגד להצהרת האמונים כ"מדינה יהודית ודמוקרטית" - יוותר על כל הזכויות שמדינה יהודית דמוקרטית מספקת לו ?

*************

דמיינו אמא שזכתה להביא הרבה ילדים לעולם, יש לה רצון - כאמא - לגדל את כולם לתפארת, היא מאחלת לכולם בריאות, אושר ועושר, אך לא כולם, מטעמים שונים,  זוכים לכך בשלמות ולכן היא מבקשת לסייע למתקשים - כמיטב יכולתה.

יש לה כסף, לא הרבה מדיי, אך היא תמיד מוכנה לתת כל מה שביכלתה כדי לעזור - הלא היא אמא - ואלו הם ילדיה.

כאמא בעלת נסיון חיים (לא) רב, היא מציאותית ואינה מצפה לתשואות ולנאומים רבים מלאי הכרת תודה. היא יודעת שכולם עסוקים ו (שלפעמים) ישנם כאלה המקבלים אותה כמובן מאליו.

אך היא צנועה ומסתפקת בידיעה שהם יודעים לפנות אליה תמיד בשעת מצוקה ולעיתים - גם באים לבקר, סתם ככה, בחגים למשל... 

אבל - אבל - ושוב פעם - אבל ...

יש לה מספר ילדים שגורמים לה לחוש אבודה ומבולבלת.

הם מבקשים ממנה הרבה מאוד דברים (אותם היא כמובן תתן בשמחה) אך בתמורה לכך, הם סוקלים אותה באבנים, שורפים כנקמה צמיגים, הורגים ורוצחים חלק מילדיה האהובים, מסיתים ופוגעים, מקללים ומאיימים עליה בשנאה כזו - עד שהיא חוששת לצאת החוצה, מהבית, כדי לא להפגע.

מרכלים (אפילו עם הקרובים בחו"ל) ומשמיצים אותה עד שפניה מאדימות מרוב בושה.

כזו אמא. 

נתנה הכל- לא רק אצבע אחת - נתנה את כל היד - והם, כאות תודה, כרתו אותה.

האם אמא כזו באמת צריכה להושיט להם גם את היד השניה? האם לא הגיע הזמן לעשות סדר בחיי המשפחה ולבדוק מי נאמן לה וימשיך לקבל את הטוב - ומי פועל נגדה, כגייס חמישי - ומתן הזכויות יופסק עבורו לאלתר?

*******************

 אני לא מסוגלת לדמיין אדם כלשהו באחת ממדינות ערב, שיפעל נגד המדינה שלו, שיקים בתי כנסת בהם יסית קבוצות אנשים שלמות נגד המולדת בה הוא חי - ושראשו ישאר על כתפיו.

דבר כזה לא יקרה גם בארצות הברית.

*******************

הצהרת נאמנות למדינת ישראל מעוררת רגש חיובי ותחושה של כבוד, רגש חובה ומחוייבות, כלפי המדינה היחידה בעולם שעושה הכל כדי שנהיה בה בטוחים.

הצהרת נאמנות למדינה שהיא גם יהודית וגם דמוקרטית, תזכיר לכולנו כי אנו חיים במקום מיוחד שבנינו והקמנו במו-ידינו, בצורה חוקית ובהסכמת העולם, לאחר זוועות שונות אותן עבר העם שלנו במשך השנים שקדמו לכך.

מדינה יהודית שהוקמה ע"י אנשים נפלאים ביסורים, סבל ודמעות.

מדינה יהודית שהוקמה ע"י אנשים שהתמודדו יום יום עם רעב, חולי ומחסור.

מדינה יהודית שהוקמה ע"י אנשים שאיבדו אנשים קרובים להם ואהובים מאוד, אך האש הבוערת שבקרבם לא נתנה להם להפסיק, למרות התנאים הבלתי אנושיים ששררו סביבם.

היה להם חזון והוא זה שנתן להם את הכח.

בואו ונשמור על החזון, בואו ונחוש (ולא רק ביום העצמאות) כי יש לנו מקום להיות בו, בואו נחוש כי יש לנו בית. 

אל ניתן לקבוצת אנשים מסויימת לערער את בטחוננו, בכך שיחושו שנאה ויפגינו זלזול - כלפי אלו המיטיבים עמם.

במדינה דמוקרטית, מי שלא חש בנח - תמיד רשאי לעזוב.