כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    תגיות

    למה אני אוהבת את "עבודה ערבית"

    28 תגובות   יום ראשון, 10/10/10, 12:15

    אני מתחילה לכתוב את הטקסט הזה בפחד שלא אוכל לעבור שלושה משפטים מבלי להחליט שזה גדול עלי ולחזור אחורה. מי אני שאתייחס ל"עבודה ערבית" מבלי לדון בסוגיית אזרחיה הערבים של המדינה, מבלי להצטרף לפעילות ב"שלום עכשיו" או מבלי לצקצק בלשוני בכל פעם שאני בוהה במהדורת החדשות. אין לי שום תובנה חדשה או מעניינת או פוליטית על מצבם של ערביי הארץ ולמען האמת, מאז שעברתי להתגורר בתל אביב, אני חושבת שפגשתי גג ארבעה "כאלה". אך למרות כל זאת, מתחשק לי לפרגן ל"עבודה ערבית" ולנסות לעקוף בעדינות את הדיון על ייצוג ערביי הארץ בה.


    במהלך שתי העונות, דומה שכל כותבי ביקורות הטלוויזיה אשר התייחסו ל"עבודה ערבית", התרכזו בתפקידה החברתי. חלק ניכר מהם טענו כי הסדרה מדגישה את "הדאחקה" על פני העיסוק העמוק בסוגיה, בהוויה, באוכלוסייה ובמצוקה. כל המילים הגדולות גדולות הללו שגרמו לי במשך השנים לפתח אלרגיה כלפי השיח ולהיבלע בבועתי. אך דווקא בדרכה הצינית, ההומוריסטית, זו שאינה מדגישה יתר על המידה את ייסורי האבסורד, היא מאפשרת לי לצחוק על הסטראוטיפים שאספתי ולאחר מכן, לבחון ולהתמודד איתם מבלי שארגיש צבועה או כזו המחפשת נושא לשיחת ארוחת ערב. כשאמג'ד (נורמן עיסא המרשים) עטוף מצופים בבריכה, כתרופה נגד בעיית ה"ערבים הטובעים", הוא אומר הרבה על המשקעים שלי מאשר על "שלהם".

     

    ''


    לעיתים נדמה לי שבכל יצירת מקור, קומית או דרמטית ככל שתהיה, כולנו תרים באובססיביות אחר הסאטירה. ככה זה; כשאתה זורק יהודי, ערבי ועולה חדש מאי- שם לתוך סיר אתה כבר בחצי הדרך לבשל אמירה פוליטית. כל מי שצפה ולו בפרק אחד של "עבודה ערבית" יודע שהיא אינה חפה מאמירות חדות ומביקורת המופנית, גם ובעיקר, כנגד עדשות האדנות- גזענות דרכן אנו מביטים. אך הודות לבחירה בדגש הקומי על חשבון זה הפוליטי, אני יכולה לצפות בה בהנאה מבלי לרומם חומות מגן מפני מסרים מעוררי האימה. 


    אני לא רוצה להישמע פטרונית ולומר משהו בסגנון "שיגידו תודה שיש להם סדרה בפריים טיים", אבל מנקודת מבטי, העובדה שאני שומעת ערבית בערוץ המסחרי, נהנית מצליליה ומצטערת שאיני יודעת לומר דבר פרט ל"יא חביבי" או "יפתח אל באב" - אינה מובנת מאליה. אני צופה בסדרה בעיקר כי היא מצוינת, מצחיקה ומעוררת הזדהות עם המצבים הקטנים אליהם נקלעים (אנטי)גיבוריה. תאשימו אותי בתמימות, בהנאה הנופלת בחלקם של היודעים למחצה, אך בסופו של דבר איני שופטת את הדיאלוגים או נושאי הפרקים של "עבודה" על פי סרגל של תקינות פוליטית או התרומה לקהילה, אני שופטת אותה על פי, יסלחו לי הפרופסורים, ערכה הבידורי הגבוה, מושג שלצערי הספיק להתחבר עם שטחיות, רדידות ופשטנות במקום עם עליזות וטוב לב.

     


     

    לאתר הסדרה >>

    דרג את התוכן:

      תגובות (28)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/10/12 12:49:
      נעים לקרוא אותך ולאמשנה באיזה תחום
        3/4/11 17:21:
      ראיתי את הסדרה הזו ומאד נהניתי ממנה, במיוחד בגלל שהוצגו שם דמויות מציאותיות ולא סטריאוטיפים. אני עבדתי שנים רבות בחברת ערבים ויהודים כמעט מכל העדות, הזרמים והדתות והכרתי אותם מקרוב ובהלכי רוח שונים ומה יש לאמר, בני אדם רגילים, בעלי אופי כזה ואחר, יש ישרים ויש תכמנים, חכמים וכאלו שלא, אנשי אמונה וכאלו שלא, הסדרה די התאימה למה שאני מכיר מהחיים, אפילו אהבה בין יהודי ומוסלמית ראיתי.
        28/3/11 18:47:
      טוב לדעת על קיום הסדרה. אצפה
        27/3/11 21:35:
      קשוע לא מספיק זועף. אבל זו הגדולה שלו - הוא יידישאי וקרעכצני מספיק כדי להתחבב, כדי לא לעורר אנטגוניזם מצד איש. במקום שבו אחרים היו עולים על בריקדות, הוא פותח מקרר ומקונן על חסרון של מצרך כלשהו, ותמיד המטפורה קולעת יותר מכל קינה או דבר זעם.
        25/3/11 21:07:

      אחלה תוכנית.

      .

      מתגעגע לסיני

      .

      http://cafe.themarker.com/image/2086775/
      הוספת תגובה

        25/3/11 19:21:

      צטט: gilw 2010-10-18 09:51:35

      לא כל הערבים הם אמג'ד.
      לא כל הערביות הן בושרה.
      היחסים בין יהודים וערבים אינם רומן כמו של מאיר ואמאל.
      הסדרה הומוריסטית ונכונה אולי לתקופות של שנות ה-70-80.
      כיום יחסינו אל ערביי ישראל מעורבים בפחד, חשדנות, ייאוש וכו'.
      מעניין אם תקום "עבודה עברית" בה נראה דוד או משה יחד עם אשתו גאולה או אסנת המנסה להשתלב בכפר ערבי.

       

      אף תוכנית היא לא בדיוק ראי של המציאות.

      גם לא כל הרווקים מתנהגים כמו הדמות ההיא - איך קוראים לו - מ'רמזור'....

      אני חושבת שהסדר מעולה מכיוון שהיא יכולה להיות מחויכת ולהתיחחס להכל בהומור מבלי להיות כבדה "צודקת" ו"אמיתית". לא חייבים לקחת הכל תמיד כל כך ברצינות.....

      אין מצב שמשה או דוד יעברו לכפר ערבי....

       

       

        31/10/10 15:08:

      נכון מה שכתבת וגם ההתחלה נכונה-

      אי אפשר להתייחס מבלי ...

      אכן טובה התכנית (אם כי לא שנונה) ונכתבה ברוח צינית ברורה,

      אבל כ- 100% מהדמויות הראשיות הערביות שם אינם נגד המדינה

      וכ- 50% מהדמויות הראשיות היהודיות שם מוכנים להינשא לערבייה.

      נתונים שבהחלט אינם מהווים חתך אוכלוסיה מציאותי כלשהו.

      אז קשה לנתק ולא להתייחס...

        31/10/10 14:58:
      הקללות שאבא של אמג'ד מקלל את הבן שלו בדרך כלל בליווי השלכת נעליים - תענוג .......
        30/10/10 12:52:
      הבנתי את הביקורת אפילו שלא ראיתי את הסידרה.
      שמעתי הרצאה של סייד קשוע פעם - הצניעות והומור העצמי הן שתי תכונות בולטות ויפות אצלו.
      ואהבתי את החתולון ברקע גם.
        21/10/10 13:09:
      באסה שאיני רואה טלויזיה
      אין לי מושג על מה מדובר
      יש תכנים קצת יותר איכותיים להכניס לחיים
      מאשר לבהות בקופסה הזו שלוקחת ושואבת ממך כל טיפת דימיון
      אני בעד הסידרה, אמג'ד לראשות הממשלה.
        18/10/10 09:51:
      לא כל הערבים הם אמג'ד.
      לא כל הערביות הן בושרה.
      היחסים בין יהודים וערבים אינם רומן כמו של מאיר ואמאל.
      הסדרה הומוריסטית ונכונה אולי לתקופות של שנות ה-70-80.
      כיום יחסינו אל ערביי ישראל מעורבים בפחד, חשדנות, ייאוש וכו'.
      מעניין אם תקום "עבודה עברית" בה נראה דוד או משה יחד עם אשתו גאולה או אסנת המנסה להשתלב בכפר ערבי.
        16/10/10 14:17:
      נתקלתי בתוכנית הזאת רק בעונתה השניה, והאמת תוכנית מצויינת, אני רואה אותה רק בשל איכותה, אם כי סיטואציות רבות שם, כואבות לי וקשה לי להסכים עם המתרכש, כאחד שגדל בצפון, ומרבית משנות צעירותי מקורב ומחובר לשונה, התוכנית הזאת גורמת לי לאיי נוחות מסוימת אך בשל איכותה ושנינותה, מאוד נהנתי לצפות בה.. *
        16/10/10 14:10:
      נזרקת מהבלוג? באיזה קטע?!
        15/10/10 15:24:
      זו התגובה השניה כי נזרקתי מהבלוג. אחרי שכתבתי לך מגילה עד כמה אני מזדהה...וזה, בקצרה, אני אוהבת את הסידרה ואת מה שכתבת.
      מומלץ בקטגוריה קולנוע.
        12/10/10 15:59:
      אני צריכה לקרוא כדי לדעת האם להסכים איתך או לא,
      מה שבטוח: אמנע מהכריכה האחורית.. תודה
        12/10/10 15:26:
      עם כל מה שנאמר, ואני בהחלט נהנה מדי פעם לצפות בסדרה, אני חושב שיש כאן איזה עניין אחר. סייד קשוע לא מפסיק לדבר באנקדוטות שכל עניינן הוא המפגש היהודי-ערבי. הייתי יכול להרחיב כאן, אבל אני מעדיף להפנות אותך לביקורת שכתבתי על "גוף שני יחיד" -
      http://simania.co.il/showReview.php?reviewId=29325
        12/10/10 09:34:
      את צודקת.

      ולמגיבה הראשונה מלמטה: לא רק קשוע, גם דניאל פארן.
        11/10/10 22:04:
      הסדרה החביבה עלי. אבל צריך להיזהר - היא ממולכדת.

      קשוע כתב השבוע בטור שלו: "רק תגידו מה אתם רוצים מאיתנו".

      מה שהיינו רוצים מהם הוא אכן שהם יהיו כולם כאלו - כמו בושרה, אמג'ד, אבו אמג'ד, החברה היפיפה טוחנת המוח של החבר שלו (מירה עווד כמדומני) וכו'.

      אבל הם לא.

      הדמויות החביבות האלו בסדרה הן בעצם יהודים. ולא סתם יהודים - יהודים אידיאלים. עם הומור. עם שכל.

      ואת הסידרה הזו יכול לכתוב רק ערבי שהשתכנז. יודע צדיק.
        11/10/10 21:56:
      ראיתי לא מזמן מישהיא שדיברה בתוכנית בוקר כלשהיא שכאשר בוחרים ספר לילד צריך להתרחק מהספרים שמתעקשים להיות "חינוכים" כי הילד קולט את המלאכותיות שבהם וירתע מהם- כנראה שכמו בספרי ילדים כך בסדרות למבוגרים:
      לא ניסו לחנוק אותנו ביפות נפש
      דמויות אמיתיות ואמינות
      הומור כלפי שני הצדדים

      והחלק האהוב עלי הוא המילה של המילה "ערבים" במקום לברוח לביטוי האדיוטי "המגזר"
        11/10/10 13:10:

      אחת הסדרות המעולות שנעשו כאן באחרונה. הסדרה כתובה היטב (למרות שלא תמיד אני מסכים עם מה שנאמר שם) ובכל זאת אני יכול להזדהות עם הדמויות ולאהוב אותם מאוד . מה שמזכיר לי שהאזרחים הפשוטים חיינו יחד יהודים וערבים המון שנים ובעצם עד היום בשווקים ובחברויות הנרקמות כמעט בכל יום. אגב, הפרק האחרון היה מעולה בסצנה של התור בשדה התעופה. הערבייה יכולה להבין למה היא עומדת בתור של האנשים שהם ברמת סיכון גבוהה יותר ומה שחשוב הוא שהיהודי שגם הוא מבין עניין החליט לעמוד בתור ביחד איתה. רק כך נוכל להשיג נורמליזציה והבנה בין העמים.

        11/10/10 13:00:

      מעבר להומור הייחודי כל כך בכתיבה של סייד קשוע, חשוב לצפות בסידרה לא כי היא באה לבקר, אני לא חושבת שיש לה עניין לבקר אלא להוות סוג של מראה לשתי החברות ,
      לאו דווקא רק לזו של היהודים.
      למי שיש אפשרות לצפות בסרט "סייד קשוע פחדן מלידה"- מומלץ ביותר.

      http://cafe.themarker.com/review/1341184/



        11/10/10 12:53:

      צטט: ליאת z 2010-10-10 13:10:27

      הסדרה נפלאה אבל בעיניי אי אפשר לדבר עליה מבלי לדבר על הכותב שלה, סייד קשוע.
      מי שקורא את קשוע במוסף הארץ יודע שזו הדמות "שלו", האלטר אגו התקשורתי שלו - בעיתון כמו בטלוויזיה.

      הטור שלו הוא הממתק שפותח עבורי את חגיגות סוף השבוע. עד כדי כך.

      לקשוע יכולת ראשונית להציג ליהודים הישראלים את 20 האחוזים הנקראים ערביי ישראל, בעיקר מחיי היומיום והזהות שלהם, המשתלבת באותו יומיום.
      תקראי את "גוף שני יחיד" שלו ואני אחכה לביקורת שלך לאחר שתסיימי :-)

       

      חבל שאי אפשר לככב תגובות,

      אבל מסכימה עם כל מילה שלך ליאת. *

        11/10/10 09:38:

      למה אני אוהבת את "עבודה ערבית"

       

      כי זו סדרה מצויינת

        11/10/10 01:56:
      *
        10/10/10 18:30:
      פיסבקתי יותר מאחת על הסדרה המצוינת הזאת שהיא ההומור היהודי הכי טוב שאפשר לראות היום.
      הפרק השמיני היה בכלל מופת והייתי משדר אותו בכל יום זכרון ועצמאות שניה לפני (או אחרי.אני לא קטנוני) גבעת חלפון בואכה חגיגה בסנוקר.
      כל יצירה טובה בין אם פלסטית או קולנועית מוכרחה לעבוד על כמה רבדים בו זמנית שהצופה בה אינו יודע בדיוק איפה למקם את עצמו מבחינה רגשית. לעבודה ערבית יש את זה ובענק. הסיטואציות בה מצחיקות, מקוממות ומדמיעות בו זמנית ונדירים האנשים שמסוגלים ליצור את זה בכנען.
      סייד קשוע כותב את זה מצוין והקאסט כולו לא מזייף בכלל.
      במקום שזאת תהיה סדרה שמשודרת בפריים טיים השוטים
      של קשת משדרים אותה מתי שמשדרים אבל בואי נברך על הקיים.
      כל כך לא מפליא שהצופה הישראלי הממוצע לא מכיר או צופה בסדרה הזאת או בפולישוק (זצ"ל) ומתעקש לצרוך ג'אנק אינסופי של צעקנות דוגמת כל דבר שמשודר בערוצים המסחריים.
        10/10/10 13:27:
      אני לא חושבת שפספסתי טור שלו בחודשים האחרונים ואת צודקת, אני באמת צריכה לקרוא את "גף שני יחיד"..
        10/10/10 13:10:
      הסדרה נפלאה אבל בעיניי אי אפשר לדבר עליה מבלי לדבר על הכותב שלה, סייד קשוע.
      מי שקורא את קשוע במוסף הארץ יודע שזו הדמות "שלו", האלטר אגו התקשורתי שלו - בעיתון כמו בטלוויזיה.

      הטור שלו הוא הממתק שפותח עבורי את חגיגות סוף השבוע. עד כדי כך.

      לקשוע יכולת ראשונית להציג ליהודים הישראלים את 20 האחוזים הנקראים ערביי ישראל, בעיקר מחיי היומיום והזהות שלהם, המשתלבת באותו יומיום.
      תקראי את "גוף שני יחיד" שלו ואני אחכה לביקורת שלך לאחר שתסיימי :-)

      כוסאמק. גם אני רוצה בלוג

      בלוג ממש מעניין. באמת

      ארכיון