בעקבות גזר דינו של משה קצב אני חוזר על דברי שנאמרו לזכותו (ובגנות מחליפו) לפני כארבעה חודשים

38 מיליון שקל הם לא הרבה במונחים של תקציב המדינה. מצד שני חשבו כמה מקלטים לנשים מוכות, מעונות למוגבלים, ספריות לעיוורים ואפילו תרופות לנצרכים ניתן היה לממן בסכום הזה. אותם 38 מיליון שקל ממנים את אחת המשרות המיותרות במדינה - משרת נשיא המדינה. הנשיא כידוע לכל הוא תפקיד סמלי (שנתפר עבור חיים וייצמן בזמנו כשבן גוריון רצה להזיזו מדרכו). את סמכויותיו הבודדות ניתן לחלק בין שר המשפטים (חנינות), יושב ראש הכנסת (קבלת פנים לשגרירים), ונשיא בית המשפט העליון (בחירות). סיכוי סביר שבמידה והכסף מלשכת הנשיא יופנה למטרות ראויות יותר, הדבר רק יוסיף יוקרה למדינה. השאלה היא איך נפטרים מהתפקיד הארכאי הזה?

למזלנו הטוב, הכנסת בחרה למנות לפני שתי קדנציות את עזר וייצמן לתפקיד. הטייס הגאה הקפיד רוב כהונתו להתעלם מהמושג פוליטיקלי קורקט, והצליח לעורר על עצמו פעם אחר פעם את חמתם של ציבורים שונים. נוסף על כך בשלהי הקריירה הסתבך וייצמן בפלילים (תרומה אסורה) ונאלץ לפרוש בבושת פנים מתפקידו. הציבור בארץ התחיל לחוש שתפקיד הנשיא מיותר. אחריו הגיע שר התיירות בדימוס משה קצב. בהתחלה נראה שקצב הוא האיש הלא נכון להמאיס את מוסד הנשיאות. הוא נתן גאווה לתושבי עיירות הפיתוח, ולמה שנקרא פעם "ישראל השנייה". נאומיו דמו יותר מכל לדרשת בר מצווה ונעדר מהם כל זכר למשפט שנוי במחלוקת. למזלנו הרב חיבת הנשים שלו הכניסה נופח מציצני למשכן הנשיא, קצב נאלץ להתפטר, ומוסד הנשיאות שוב הוטל בספק.

ואז הגיע שמעון פרס. לכאורה האדם המתאים ביותר לנתץ את שרידי המוסד הארכאי. פרס אחד הפולטיקאים המושמצים ביותר מאז קום המדינה, האיש שטבעה בו תדמית הלוזר הניצחי, האיש שחתום על הסכמי אוסלו השנויים במחלוקת, החתרן הבילתי נלאה, שר הביטחון שמעולם לא שירת בצה"ל, האיש עם האמא הערביה והבעלות על תדיראן... זה היה רק עניין של זמן שהגיגי השלום של פרס יוציאו את הציבור הימני מהכלים. אלא שפרס כהרגלו חייב לאכזב. לא רק שהוא לא סיפק אמירות שנויות במחלוקת, הוא גם עזר לבסס את מעמד המדינה בעולם, גם לקדם יוזמות חברתיות, גם לקדם את ההיטק והמדע. החסות היחצנית שהוא נותן הפכה את המוסד הבעייתי למשתלם כלכלית עבור המדינה. אם פרס ימשיך להתנהג כך, יהיה כמעט בילתי אפשרי לבטל את מוסד הנשיאות המיותר.