עומד עירום תחת שחור שמיים

סביב,כל שדה חיי

שוב פריחתי זקוקה למים

עונת גשמים,שובי אליי

איך לעתים אדם גווע

באין אונים פושט ידו

מצמאונו,כאב נובע

רדו טיפות,עד לרוותו

גופי סוער,נפשי ניטחת

בין שוליי דרכיי,כך תיטלטל

קמל אני בשדה הלכת

עייפו עיניי מלייחל

איך בכוחה,בדידות דוחקת

כל שבב תקווה,עד לרפיון

כמה צמא אדם לשקט

כמו לגשם הראשון

קול צעקה,שתיקת ההלך

ענן מעיב על כל דרכיי

הרעם קולך,ברך לי דרך

עד בוא ישוב מזור אליי

אז,תיטהר רוחי לבטח

בקול גדול,שברי ענן

בין הסדקים,ימתין לו פתח

טיפות טובות,רדו לכאן..

(כל הזכויות שמורות ל-יגאל פילר)