ברוך בואך, גנרל חורף זכית מן הסתם לשם הזה בארצות הצפון הרחוקות כיוון שאת תקופתך דימו לעתים למלחמה, על מערכותיה העזות את הברקים דימו להבזקי פיצוצים ואת הרעמים להדיהם המרוחקים אבל כאן, בארץ המדבר המהבילה הזו אינך נחשב לגנרל, כי אם לקדוש זקן ומיטיב ברוך בואך, אם כן, סבא חורף מי יתן וענניך, גם הכבדים שבהם יקלו על שדותינו וטיפותיך, גם השוטפות שבהן ילטפו את ראשי ילדינו בצחוק עליז, חיוך וגומות ובשלוליותיך נשתקף אנחנו בפנים טובות ומאירות... כמו סנונית ראשונה כך הגיעו ימי הגשם האחרונים. עדיין לא חורף, כפי שחורף צריך להיות. אבל בארץ כמו זו, הרי שימים כמו אלו, מזכירים לנו את הדברים החשובים באמת. את הדברים שכה קל לשכוח מהם, מפרשיה אחת לאחרת, מתקרית לזו הבאה אחריה, מכותרות זועקות שחוזרות על עצמן מדי שנה בשנה, מהפחדות, מאיומים,מריבים וסכסוכים, ממבצעים,מפרסומות, משלטים והודעות, מהפגנות, ארועים, מפקקים ועומסים. כך מדי יום ביומו, חוזרים על עצמם, בדיוק משמים, באותן השעות, באותם הכבישים. אבל ימים כמו אלו האחרונים תמיד נראים שונים. תמיד יהיו אלו עננים שונים, והרוח תמיד תשמע אחרת, ומגע הגשם השוטף תמיד ירגיש כאילו והיתה זו הפעם הראשונה. ימים כמו אלו נבראו לא בשביל הרייטינג, ולא בשביל התקשורת, העולמית או המקומית. לא בשביל המחנות, העדות, העמים והמחלוקות. הם נבראו אך ורק בשבילנו. כדי שנזכר בכל מה שחשוב באמת. |