הממשלה תמכה היום בחוק חדש, נוסף ומיותר: כל החלטה על נסיגה משטח הנמצא בריבונות ישראלית תהיה חייבת את אישורו של משאל עם. על פניו מדובר בהחלטה הגיונית,  במיוחד כשהליכוד הינה מפלגת השלטון. הרי לא ייתכן כי מפלגה שהתמודדה בבחירות עם מצע אחד תיישם בפועל מדיניות אחרת. גם בתור "שמאלן" התנגדתי להתנתקות מכיוון שלא ייתכן כי אדם שמצהיר כי "דין נצרים כדין תל אביב" יפנה את נצרים, מדובר בערעור האמון בדמוקרטיה.

אז מה בעצם הבעיה? בואו נשחק בכאילו.

בהחלטה שקיבלה רק אתמול אותה הממשלה, הובהר כי קיימת למרביתם של השרים בעיה קשה עם הציבור הערבי-ישראלי, ועל כן החליטו לשלוח יריקה קטנה (ובינינו, לא נורא משמעותית) בפרצופו.

בואו נניח שביבי החליט לוותר על ירושלים, והצליח להשיג לכך רוב בכנסת, ואנו נמצאים כעת בעיצומה של מערכת משאל עם. האם האזרחים הערבים יורשו להצביע? הם הרי חלק מלאום אחר, אויב של ממש.

הלאה, מתוצאות משאל העם שהתקבלו זה עתה, 51% מהמצביעים תמכו בחלוקת ירושלים. אבל רגע, 20% מהמצביעים הם בעצם פלסטינאים! מעניין האם ליברמן, דני דנון ודומיהם יקבלו את תוצאותיו של משאל עם שכזה. בעיניי, די ברור שלא, אך אני לא חושד שהח"כים הימנים הם טפשים, ועל כן סביר להניח שיקדימו תרופה למכה.

איך?

1. יחייבו רוב של 50% מכלל האזרחים (ולא מכלל המצביעים) וכך ינטרלו במעט את הקול הערבי.

2. ידרשו רוב של 60% המהווים למעשה את רוב קולות היהודים.

3. לא יעשו כלום, אך יערערו את יסודות הדמוקרטיה במקרה של הפסד, כי התומכים היהודים בחלוקה היו מעטים מהתומכים, וזכו בניצחון הודות לערבים.

התסריט היחיד בו עניין משאל העם יעבור בצורה חלקה יחסית היא באם משאל העם ייערך במתכונת של בחירות, והחלוקה או שתידחה על הסף, או שתעבור ברוב גדול, גם רוב יהודי.

באווירת הלאומנות השולטת בארץ בימים אלו, ובהתחשב בכך שכל הסכם יכלול פינוי של עשרות אלפי מתיישבים מביתם, ברור כי נושא משאל העם הפעוט לכאורה, עלול להפוך לחומר נפץ, בישראל ומחוצה לה. אם אחד מהתסריטים בהם אין רוב יהודי יתממש, קל לי לראות בדמיוני התנגדות עד כדי מרי אזרחי של המתנחלים שעומדים להיות מגורשים שוב. קל לי עוד יותר לראות הסתה נגד עצם נאמנותם של הערבים למדינת ישראל "היהודית" וניסיון לשלול מהם את הזכות להשתתף בכל סוג של דיון מדיני בטחוני.

אם תסריטי המניעה יתממשו, משמע נסיונות "דמוקרטיים" לנטרל את הרוב הבעייתי, ישראל תוצג במידה רבה של צדק כמדינת אפרטהייד, בה קולם של בעלי הדם היהודי שווה הרבה יותר מקולם של הערבים. חמור מכך, תהיה זו הוכחה חותכת וסופית לערבים כי הם אזרחים סוג' ב' לא רק ברמה הפרקטית אלא גם ברמה ההצהרתית. ההשלכות לכך עשויות להיות חמורות ולהביא לערעור על עצם הלגיטימיות של הדמוקרטיה הישראלית.

הכנסת שואבת את ריבונותה מהעם ולא ייתכן לקחת את אותה הריבונות בנושאים רגישים. הרי בעיני דני דנון פינוי ישובים דורש משאל עם ובעיניו שלי אילן גילאון עצם השאלה של ההתנחלויות היא רצינית מספיק כדי ללכת אל העם. אפשר וצריך לדרוש מראש ממשלה שמיישם מדיניות המנוגדת למצעו לקבוע בחירות חדשות בהן יקבל לגיטימיות מחדש, כל פתרון אחר רק יגביר את השסעים בחברה הישראלית.