מקצוע ההוראה הוא יותר אומנות, מאשר מקצוע. זה נכון, אבל כאשר נשארים ברמת האמירה הזו אנו פותרים את עצמנו מההשלכות הרבות והקשיים במקצוע הוראה. בפוסט הנוכחי אני רוצה להתמקד בשלבי ההכשרה של המורים בישראל.לפני כן צריך להזכיר את מה שנשכח בימים האלה. במערכת החינוך יש המון מורים טובים מאוד ואפילו מצוינים, נכון יש גם אחרים. גם התוצאות של מערכת החינוך, אחרי הוצאת פקטורים שונים, היא מוצלחת באופן אובייקטיבי. עובדות לכך ניתן לראות בהזמנת חוקרים רבים מתחום החינוך לייעוץ למדינות שונות בינהן, מדינות המשתייכות ל OECD. או כאשר בודקים את ההישגים בתחומים אחרים: המצאות, פיתוחים, חברות מתקדמות בתחומן צבא ועוד, רובם המכריע של האנשים הם התוצרת של מערכת החינוך בישראל, לטוב ולרע, ובמקרה הזה לטוב. הכשרת המורים היא מוזרה זו שיטה המורכבת מטלאים, התפיסה של מערכת החינוך שההכשרה של המורה מתחלקת לשני חלקים. הראשון, בו לומדים במוסדות להכשרת מורים מושגים בסיסיים ברמה חלקית בלבד. החלק השני של תהליך הכשרת המורה, מתקיים כאשר המורה עובד בפועל בבית הספר. זאת אומרת המורה הצעיר או החדש מתחיל לעבוד מבלי שסיים את תהליך הכשרתו, ולכן הוא נתקל בקשיים רבים הגורמים לנשירה המונית של מורים, של שחיקה מתמדת, במיוחד, כאשר תנאי העבודה הם בלתי נסבלים, (אבל אני לא מתכוון להיגרר לשדה הזה).המורה החדש המתדפק על שערי בית הספר נתפס על ידי המנהל כמי ששולט בכל רזי המקצוע, אבל הוא לא, ופה מתחילות הבעיות. המנהלים מודעים לתפיסה של משרד החינוך בנוגע לשלבי ההכשרה, אבל, לרוב מנהלים עסוקים וממוקדים בתוצאות, שם הם נמדדים, תוצאות מבחני הבגרות, אחוזי מסיימי הלימודים כחוק, אחוזים ונגזרות של אחוזים המדגישים את התוצאות הסופיות. המנהלים לא מאפשרים לקיים את השלב השני, הם רוצים מורים טובים מן המוכן. בכל מקצוע שהוא אומנות כמו פסיכולוגיה, רפואה, עריכת דין ואחרים, המשך ההכשרה, מחייב תקופת התמחות (סטאז'), בהוראה אין תקופת התמחות. יותר מזה הזמן המוקדש לעבודה מעשית בשלב הלימוד הוא ממש מצחיק, מי שלמד במכללה נדרש ללמד ולתרגל בממוצע 12 שעות, ואם הוא למד באוניברסיטה, ידרש רק ל 3 שעות תרגול מעשי. תהליך זה, יצר בעיית נשירה מבית הספר, לא של תלמידים, אלה של מורים.הסטטיסטיקה יודעת לספר שבמשך שלוש השנים הראשונות נושרים כ60% מהמורים. המורים האלו שנשרו במהלך השנים הראשונות בעבודתם כמורים, הם מתוסכלים וכועסים גם על מערכת החינוך וגם על עצמם והבזבוז האדיר של המשאבים מבחינתם. הם בזבזו 5 עד 7 שנים מחייהם בלימוד מקצוע, ובמבחן התוצאה הם נכשלו. היבט נוסף מורים צעירים אלו גרמו גם לנזקים משמעותיים לתלמידים.מי שלא מבין את המצב הזה חוטא ופוגע אנושות במקצוע הוראה. ואז מקימים צוותים לבנייה מהירה של רפורמה, או ליבוא של "רפורמה מן המדף" מבלי לבדוק היכן נכשלה ומנסים לכפות אותה על המורים. הצוותים האלו, בדרך כלל מורכבים מאנשים שאין להם מושג מהו מקצוע ההוראה, הם יודעים לנהל עסקים, הם יודעים להעריך ולבדוק את איכות המוצר. אבל אינם מבינים בחינוך. בהצעות השונות של ה"רפורמות" האלו יש ריפיטטיביות על מנטרות שחוקות, כמו להוציא את המורים הוותיקים, מבלי להבין את העוצמה והניסיון. להביא כוחות חדשים וצעירים למערכת, כי הם זולים, מבלי לחשוב שיש להקציב זמן רב כדי להכשיר את המורה הצעיר. כל זה מבלי להיכנס לנושא אחר, מה מלמדים את המורים לעתיד או יותר חשוב מה לא מלמדים. התייחסות ראויה לתכנים מחייבת פוסט אחר, |