קאסאמים על ישובי השרון
כזה היה ביתי... (כך נראה בית השכנים לאחר הנפילה)
בנפול הקאסאם הראשון... (פלג קטנה 7.7.08 23:41)
אני הייתי שם. בשנת 1997 עברתי מהמרכז להתגורר בשדרות*. מעולם לא הכרתיה קודם לכן, אך את הנגב תמיד אהבתי, כן, הדרום עושה לי את זה. נקרתה לי ההזדמנות לעבור לשם, בעקבות עבודתו של בעלי והתאהבתי במקום. עיירה כה ציורית. בנינו לנו שם חלקת אלוהים קטנה. אלו היו הימים המאושרים ביותר בחיי. מחצר ביתי צפיתי בבניית הקבוץ העירוני שאתה מדבר עליו. מחצר ביתי השקפתי על מרחבים ונוף בראשית. כשנשאתי את עייני ראיתי שמים (שאותם לא ניתן לראות בכרך הגדול שבנייניו מגרדים אותם), בלילות ראיתי שמיים זרועי כוכבים, נשמתי אויר צלול, מסביבי מרחבים משיבי נפש, פאנטאסטי. חלום בהתגשמותו. אני, שכל חיי הורגלתי למראות של בטון ואספלט ולהמונים של אנשים, כולם ממהרים, כולם לחוצים, כולם זרים זה לזה חרף הצפיפות הרבה, הגעתי למקום אחר.קסום. שליו. אנשים מעולם אחר. ואז יום אחד זה נפל. רעם ביום בהיר. ואת הפסטרוליה החלו להחריד קולות מלחמה. ואני לא האמנתי שזה קורה. וכשבכל זאת זה קרה, הייתי בטוחה שזה שוב לא יקרה. שלא ניתן שזה יקרה לעולם. התבדיתי. זה המשיך. ואני, כשעדיין לא מבינה, לא מעכלת איך זה ממשיך, הלכתי ברגל אל החווה הקרובה, אל חוות השקמים. עמדתי שם מול השער הנעול, באלם זועק... אתה, אתה שם? הרי אתה שומע? לא יתכן שלא שמעת את הבומים אתמול בלילה? איך יתכן? אתה, שהצלת אותנו במלחמת יום הכפורים, אתה שותק???????" והוא שתק. גם אני שתקתי. לא העזתי לבקש שיפתחו לי את השער. חזרתי הביתה ואו אז נחרדתי מטיל נוסף. מוכת חרדה נכנסתי לממ"ד ולא העזתי לצאת ממנו. לא רק השכנים ויתר התושבים, גם בני משפחתי לא הבינו על מה אני חרדה. כולם היו גיבורים, לא חשבו שזה משהו רציני. אז עוד לא ידעו שישנה תופעה שנקראת "נפגעת חרדה" אך, אנשים טובים שאליהם התקשרתי במוקד המצוקה שהעמידה העיריה, הגיעו אלי וסייעו לי. (לציין, רק כעבור שלוש שנים מנפול הקאסאם הראשון הוקמה מערכת הכריזה "שחר אדום", עד אז, זה פשוט היה נופל בלי התרעה מוקדמת, מלפניך, מאחוריך ומכל צדדיך)
לא אלאה אתכם בחרדותי האישיות. אנחנו עזבנו את שדרות בשנת 2003 מטעמים אישיים, (התגרשנו) וחזרתי למרכז, לדירה שבה אני מתגוררת ב-Little Boxes לנוף האורבני, לפיח, להרבה האנשים, לסיר הלחץ ללא שמיים.
מודה שלא מאמינה שהייתי שורדת שם. ודאי הייתי עוזבת. לא חושבת שלשמש מטרה לרולטה רוסית זו גבורה, או הקרבה למען המולדת.
אני מצדיעה לכל האנשים ששורדים שם (אם כי יש לי ביקורת על הורים לילדים רכים שנותנים לילדיהם לחיות כך, כאשר באותה הארץ, באותה המולדת, רוב הילדים חיים בשקט שנחוץ להם כל כך) ועומדת נפעמת מול אלה שזה מקרוב הלכו להתגורר שם, אבל, איך אמר מישהו לפני... זה כמו להכניס יהודי לקישנייב בעת פוגרום. הסולדיריות הנהדרת הזאת אינה פתרון ולא תפסיק את החיים בצל החרדה המתמדת הזאת והחיים חסרי האונים, שם, בארץ ישראל האחרת...
* שדרות - לא התנחלות. עיר שיושבת בנגב המערבי, בתוככי הקו הירוק.
-------------------------------------------------------------------- נכתב בשעתו בתגובה לפוסט של יוסי שריד http://cafe.themarker.com/post/512900/
וכעת העליתי אותו בגלל שמישו מהקפה, תושב השרון, עיצבן אותי עכשו עיצבון. אז שרוני, בדרכך לעזה, עצור בצומת יד מרדכי, הכנס שם לבית הקפה בתחנת הדלק ותאכל גביניות..הכי טעימות שאני מכירה, פנה שמאלה לשדרות, תעשה סבוב עד לחוות השקמים ואח"כ תמשיך בדרכך הנלהבת לעזה שאל תשכח, נוקתה ובוערה מכל ישוב ובית יהודי שם, ע"י היהודים עצמם, לבקשת העזתים עצמם. ומי שלא יבין, לא יבין. -------------------------------------------------------------------------
ואם כבר אז כבר.. מודה שנכנסתי לאטרף, כן, גם לי זה קורה.
לכל הדואגים---אנחנו בסדר12/01/03 10:21 מאת: פלג מים
------------------------------------------------------------------
עוד בוםםםם - אל תקנאו בי היום12/01/03 10:53 מאת: פלג מים
--------------------------------------------------------------------------------------
פלג מים 12/01/03 12:05
-----------------------------------------------------------------------
איך אותם הגיגי לילה הגשימו עצמם12/01/03 22:35 מאת: פלג מים זוכר שהחזקנו אחד את השני ערים בגלל הילדים? אז אתמול בלילה, הקל"ב גמר אותי, שמעתי הכל... במהלך היום שמעתי ברדיו כי ספרו שבין יתר הפעילות שלנו בלילה בבית חאנון וברפיח, נורו גם שני טילים על נ י ס נ י ת וחדרו לניצנים.. אוקצור, כשהבן התעורר היום, שאלתי אותו אם אכן... והוא ענה שכן... ושגם בבוקר לפני שיצא הביתה - היתה להם הקפצה ואיך שהוא הגיע הביתה קידמו הקאסאמים את פניו....
|
