כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    וזה לא מה שישביע את רעבוני

    אינטרנט, כתיבה, מוזיקה, ספרים, הורות, אמנות, חיים

    ארכיון

    כתמי האמהות

    4 תגובות   יום שני, 11/10/10, 23:14

    הבן הבכור שלי בן שמונה. לפעמים הוא עבורי מפה שקופה. אני מזהה את הכתמים שנצרבו בו באשמתי מאז שהגיע לעולם ואני אמו. רציתי אחרת, הבטחתי לעצמי שאצלי זה לא יהיה כמו, זה יהיה כל כך אחר, הסיפור שלנו, אבל המציאות הייתה מורכבת יותר.

    כתמי התורשה הגנטיים, הפסיכולוגים, כמו כתמי לידה, לא יימחו בעזרת שום חומר קוסמטי אמיתי או מטאפורי. ככל שניסיתי להימלט מהסיפור המשפחתי המפורק שלי, אותותיו צצים במקומות שונים באמהות שלי.

    לפעמים זה אפילו הקול שלי, הקול שמשתנה בעת כעס, כשהוא מסרב לעשות את מה שביקשתי, או מתעקש, מתעקש כמוני ללכת בדרך שלו, והקול שלי פתאום מקבל גוון זר. לוקח לי כמה דקות לקבל את הפלאשבק לתודעה, הקול אינו שלי, הוא שדר חוזר של מה ששמעתי בילדותי בסיטואציות דומות.

    אני יודעת היטב, לכל אחת ואחד מאיתנו, לאמהות ואבות יש את הכתמים והטעויות שלהם. זה בסיסי כמו חמסינים באוקטובר, וכמו גשם ראשון שתופס אותך עם כביסה על החבל, אבל שלי נשמרים בפנקס התודעה, צצים מידי פעם, ודוקרים אותי. אני הולכת בין הטיפות כאן, בין חשיפה מבוקרת לרצון לשים את ראשי למאכלת הטוקבקים, רוקדת עם הדילמה, האם לתת את הפרטים האינפורמטיביים שאולי יישמעו לחלק מכם טריוויאלים. לילד יש זיכרון,  זיכרון מזהיר. מידי פעם ללא התראה הוא שולף את הזיכרון שישאיר אותי פצועה ומלקקת את האגו האימהי הרמוס. אז אני אתמקד באחד, מראש רשימת הקלון: יום הולדת 5, כל ילדי הגן מוזמנים הביתה לפעילות יצירה של עוגיות מבצק סוכר שהנחתה אחותי, הקונדיטורית אז.

    30 וכמה ילדים בסלון שלנו, הוא לא היה קטן אז, בבית שגרנו בו, מסביב לשולחן האוכל שהכיל אותם באופן סביר פלוס, והאמהות שלהם לצידם. ההכנות לאירוע היו גרנדיוזיות וכללו אינסוף קניות, אפייה, נקיונות, הפקות, וסידורים. כשהאורחים באו הייתי כבר מבושלת כהלכה למה שיבוא, ואכן פקעת המתח איימה לגלוש על השולחן ועל בצק הסוכר הצבעוני. הייתי בלתי נסבלת, גוש של נוירוזה מבהיל, מתוח ולחוץ, בשלב מסוים התבקשתי על ידי בן הזוג להירגע קצת בחדר.

    למרות כל המאמצים הפתטיים שלי להסתיר את סערת הרגשות, רוב האמהות הבחינו גם הבחינו. חלקן שיקפו אמפתיה, חלקן ביקורת. אנחנו מדברים על זה בבית לפעמים, אבא שלו בשעשוע מסוים ואני בהתגוננות שמנסה להעביר נושא. הבכור זוכר, כמובן, אבל לא מזכיר, הוא יודע כנראה שאבל ביום ההוא כתשתי לגזרים את האגו האימהי שלי, את ההבטחות שלי להימנע משידורים חוזרים של ההיסטוריה, להימנע באופן גורף מלהשאיר לו כתמי ילדות שכאלה. המציאות מורכבת יותר.

    **********************************

    פוסט חסות במסגרת "וניש קליה – לכל כתם יש סיפור" - פורסם במקור באתר אמהות אובדות

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/10/10 06:22:
      בדיוק כמו שקליה מסיר כתמים - כך הפוסט הזה ינקה את מצפונך.
        15/10/10 21:56:
      זה חזק ממך. לא ניתן לדיכוי. השלימי עם גורלך. אבל לעומת זאת יש לך, כך את נשמעת, הרבה אהבה והרבה רצון טוב ונכונות להודות ולא להסתיר. הם יכסו על כל חטאיך וילדיך, אף הם חכמים וסלחנים, הם יתגברו כמעיין ויפרחו כתמרים שתולים על פלגי מים. אתם בדרך הנכונה.
        12/10/10 16:49:
      ולרגע חשבתי ששבת לאתר :-)
        12/10/10 15:46:
      ראשית, נעים לי מאוד להכיר.
      שנית, זה בראש הרשימה?
      אני מכניסה אותך לכיס הקטן, עם יש קשורה מאחורה.
      אני באמת לא רוצה לעשות השוואות (אבל לצורך העניין, אם את מבקשת...) אם אי פעם אעשה רשימת קלון (ואני בהחלט אמנע מזה כל כמה שאפשר) אני לא אפרסם אותה לא בשל פחד הטוקבקים אלא מפחד הרשויות...
      כל כך הזדהיתי שמיד הלכתי למראה לראות אם את זו אני שכתבתי את זה מתוך היפנוזה או שאני האלטר האגו שלך ולא ידעתי.
      וקצת אופטימיות לסיום -
      בשנתיים האחרונות אני מצליחה לקבל את הכתמים האלה כטקסטורה אומנותית על אריג החיים, ואפילו שזה פלצני זה גורם לי להיות קצת יותר נחמדה לעצמי, שזו הבעיה מלכתחילה. זה לא שהנאורוזה איומה, זה שאת חושבת שהיא איומה. אבל גם אם היא כזו כולם כבר יודעים את זה ואוהבים אותך למרות. אני חושבת שהומור גם משרת את העניין הזה.
      אני מקווה שאני לא נשמעת מטיפנית ופלצנית, ואם כן - נו, טוב,
      אני מקבלת את עצמי בלה בלה בלה ...

      פרופיל

      rikyc
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות

      קורות האם האובדת - בלוג אישי