לא פעם אנו מהרהרים לעצמנו האם באמת הבורא נתן לנו את התורה? אולי מעמד הר סיני הוא בכלל איזושהי המצאה? איך זה שיש כל כך הרבה עמים וכולם בטוחים שהתורה שלהם היא הנכונה?
על כל השאלות האלו ננסה לענות על ידי הבנת השתלשלות הארועים בהיסטוריה, וכך נוכל להתחזק ולהבין מתוך שכל והיגיון מיהו באמת העם הנבחר ואיזו תורה היא האמתית.
אם נפתח את ספר התורה, נגלה בו דברים בכלל לא הגיוניים. כשבני ישראל היו במצריים התרחשו להם עשרה פלאים שנוגדים לגמרי את חוקי הטבע המוכרים לנו. ביציאת מצריים היה רעש גדול במצריים ובכל העולם. אין מישהו שלא שמע על עשר המכות או על קריעת ים סוף, וכך על כל שאר הנסים הענקיים שהתרחשו לעיני כל ביציאת מצריים.
לאחר מכן מופיע מעמד הר סיני, שנעשה בפני 600,000 גברים מישראל, שאיתם היו גם נשים, ילדים, זקנים וערב רב. ביחד המספר מגיע לכמה מיליונים. כולם היו במעמד המופלא ושמעו את הבורא בכבודו ובעצמו מדבר אליהם.
לאחר מכן כתובים עוד נסים רבים שהתרחשו לעיני כל העמים במלחמות השונות. כל העמים ידעו היטב מי הם ישראל. כתוב במפורש בכמה מקומות בספר התורה על גדולתם של ישראל והכרת כל העולם בעם המופלא הזה.
כעת בואו נניח לרגע שכל זה סתם המצאה של מישהו. איך יתכן שמישהו יסכים לקבל ולהאמין בספר שכזה? הרי אותו אדם יודע היטב שלא היו ניסים במצריים, לא היה מעמד הר סיני ולמעשה בכלל לא קיים עם כזה הנקרא "ישראל", כי הכל זה סתם המצאה. מי הטיפש שיאמין בספר שכזה? ואיך בדיוק ישכנעו אותו שהוא צאצא לעם הזה? הרי כל אחד יודע את מוצאו. איך אפשר לגרום לאדם כלשהו להאמין שאנחנו יודעים טוב יותר ממנו מהיכן הוא הגיע ולאיזה עם הוא שייך? הרי אם מספרים לנו שכל הנסים הענקיים האלו אכן התרחשו, אז איך זה שאף אחד לא שמע עליהם? איך זה שישנם חגים כמו פסח – לזכר יציאת מצריים, שבועות – לזכר מתן תורה וכל שאר החגים, אבל אף אחד עדיין לא חגג אותם, שכן לא היה בכלל עם ישראל כשהספר הומצא. באיזו נקודה בהיסטורה התחילו לחגוג אותם? הייתכן שסתם כך מישהו התחיל עם זה והשאר נגררו?
ושאלת השאלות… איך יתכן שמישהו יסכים לקבל על עצמו כל כך הרבה הגבלות כמו שכתוב בתורה? תרי"ג מצוות קשות לקיום שמשפיעות כל אורח החיים בכל יום מהבוקר עד לבוקר שלמחרת ומשנות את כל התפיסה, וכמעט על חצי מהמצוות שם העונש הוא מוות… מתוך כל זה, מובן שלא ניתן להמציא דבר שכזה.
אז תשאלו איך היום אנחנו מאמינים לסיפורים האלו? התשובה היא פשוטה. היום אנחנו לא מאמינים לסיפורים ששמענו ממקורות חיצוניים. אנחנו מאמינים לסיפורים של ההורים שלנו שאומרים לנו שאנו יהודים, שצריך לחגוג את החגים, שישנה מסורת, ישנם הלכות וחשוב מכל – ישנה תורה המיועדת לנו.
ההורים שלנו האמינו להורים שלהם שחינכו אותם כך, והם האמינו להורים שלהם וכך הלאה עד להתחלה – עד למתן תורה. ולא רק ההורים שלנו, אלא ההורים של כל אחד מהמכרים בתוך עם ישראל.
הכל נשמר באדיקות, כנגד כל הסיכויים. גם כשהיינו מפוזרים בין העמים במשך 2,000 שנה, בכל זאת שמרנו על התורה והמסורת, והעברנו אותן מדור לדור. גם כשזה היה בלתי אפשרי לקיים מצוות בין הגויים, וגם כשלא היו כלי תקשורת שונים כדי להעביר מידע ממקום למקום, כולם שמרו על אותה התורה, אותה המשנה, אותה הגמרא ואותה המסורת. אפילו אם גדלנו במשפחות שאינן שומרות על המסורת היהודית, אין יהודי שלא יודע במהותו שהוא יהודי ושהתורה היא אמת.
לא לחינם אנו מסכנים את ילדינו חסרי הבחירה בגיל שמונה ימים ועושים להם ניתוח קשה שנקרא ברית מילה. לא לחינם אנו מוכנים להילחם ולהקריב את עצמנו למען המדינה והעם שלנו, שהדבר היחיד שמייחד אותו משאר העמים הוא התורה והיהדות. כולנו יודעים זאת היטב, רק שלפעמים זה נהיה נוח יותר לא לחשוב על זה לעומק ולהגיד "לא יודע… אולי התורה ניתנה, אולי לא… מה זה חשוב עכשיו… זה לא נוגע לי". זה עוזר לנו להמשיך בהרגלים שלנו בלי לשאול שאלות. אבל אם נתבונן בכך באמת, לא נוכל להכחיש את זה.
בכל זאת, אנחנו לא העם היחיד שסובר שהתורה היא אמת. אבל אנחנו בהחלט העם היחיד עם ההוכחות שסובר זאת.
אם נתבונן בכל שאר ה"תורות" שניתנו לעמים אחרים, נוכל בקלות לראות שהקבלה לא הייתה במעמד של עם שלם אלא בצינעה, ולא הבורא מדבר אל העם אלא ה"נביא" מדבר אליהם.
כמובן שכשהמיסיון מנסה לגייס אנשים חדשים לדת, הם לא טוענים שהם כבר שייכים לאותה דת, אלא שמעכשיו הם יכולים להצטרף אליה. בלי שום מצוות כבדות כמובן, הרי אף אחד לא יצטרף לדת שבה הוא יצטרך לשנות את כל חייו ולחיות במוגבלות גדולה.
דבר כזה אפשר להמציא בקלות. למעשה כל אחד מאיתנו יכול להמציא עכשיו איזושהי דת חדשה ולהתחיל לשכנע אנשים להצטרף אליה. האמת היא שיש הרבה שאכן עושים את זה, ולכן יש המון כתות שונות ומשונות. אבל כל זה ללא טיפת היגיון.
אז האם אנחנו באמת סבורים שהסבים של הסבתות שלנו היו כל כך טיפשים? שהם הסכימו לקבל ולקיים את ספר התורה מבלי כל טיפת היגיון? איך זה שאף אחד לא מפקפק בקיומן של דמויות היסטוריות כמו ליאונרדו דה וינצ'י, קולומבוס או אלכסנדר?
דווקא בהיסטוריה שהעדות עליה נמצאת בתוך ביתנו אנחנו מפקפקים…?
ישנן כמובן כל כך הרבה הוכחות נוספות לאמיתות התורה ולקבלתה מגורם עליון – הבורא, אך מספיק בהתבוננות קצרה בדברים הללו כדי להבין שאין סיכוי שזה לא נכון. ואסור לשכוח את הפרט הכי חשוב בכל העסק הזה… את התורה גם צריך לקיים.
מתוך אמונה. |