.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.יש לי סוג של בלק אווט כתיבה, זה מטריד...אם כי חביב באיזה אופן.
אבל בכל זאת, זה כמו להיות בין לבין...
יש לי הרבה מה, אבל איך שהוא אני לא מוצאת לזה מילים.
זה כמו לך תמצא מילים למוזיקה, כזאת שמרגישה לך ועושה לך נעים מבפנים,

יש בי עדין את התחושה, הרגשתי שהכיסא מתנתק מהרצפה, סוג
של מעוף, בין קלילות לעצבות המוזיקה הצילומים, בין פס קול דומם
למוזיקה מדברת (trois couleurs bleu-1993*). או שאוכלים משהו, יש את

המסעדה הזאת "צפרה" איזה ביסים כיף יש שם, השף הזה מנצח עלי כמו מוזיקה,

זה בטקסטורות פריח ורך, נוקשה, מתפוצץ וטעמים צלילים צלילים,  טעים בטרוף
לגמרי רציתי להתחתן עם המנצח הזה באותו רגע(אם כי שמעתי שהוא רק אחלה שף וזהו
אבל זה היה אחרי זה).
אבל זה רק מילים, הרי אם אתם תשבו שם רק אז תבינו על מה אני מדברת.

עכשיו תחשבו על דברים אחרים שזה עושה כאלה קסמים.

עכשיו תחשבו על כמה קסמים אתם עוד לא יודעים...זה כיף.

יש איזה אחד, שכל מה שאני רוצה זה גוף איתו, זה כמו חומוס או משהו
ממש טעים.

הלכתי לצייר.

.

.

.

*חשבתי להשאיר את הוידאו הזה, אבל זה כבד מידי וזה גם הסוף של הסרט...