כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הבלוג של גרייס

    לילה

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    כששקעתי

    21 תגובות   יום שלישי, 12/10/10, 04:05

    עומדת מתחת לבמה

    אתם למעלה מחכים לתופין הבא

    הולכת ונמעכת

    לקול צהלת ההמונים

    אריה מורעב

    כבר מביט בי בתאווה

    את הזעקה איש לא ישמע

    מורעבים ההמונים לאומנות רדודה

    ואותי טרפה החיה הקדומה

    צפור פניקס גדולה

    ששורפת את הבטן

    כל פעם מההתחלה

    אתה לא לוקח שאיפה

    אני כבר מחכה למנה

    אומרים שאין דרך חזרה

    תינוק קטן בעריסה

    מיבב בקול מינורי

    את ראשו מלטף השטן

    מנענע את העריסה

    מחייך לעצמו בזחיחות

    ויודע

    שגם לפעוט אין דרך חזרה

    אני מחכה למנה

    שתיקח אותי למקום לא נודע

    מקום

    ששם הנשמה

    תשוט

    על גלי הים

    ותשחרר אותי

    לפעמים,,

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (21)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/10/10 10:02:

      גרייס יקירתי, מה קורה?

      קצת מפחיד, מאיים מה שכתבת. לפעמים חושבים שאין דרך חזרה, אבל אם תסתכלי אולי מצד אחר אז אולי תגלי דרך חדשה! 

        19/10/10 17:49:
      מקסים.
      תודה
        16/10/10 15:44:
      כמו בוקובסקי את בועטת בבטן הרכה שלי
      אבל יש נחמה כי הפניקס עולה מתוך האש - כמוך.
        15/10/10 20:02:
      גרמת לי לשלוף תמונות דהויות מהזיכרון, מהסרט, תינוקה של רוזמרי. ראיתי את הסרט לפני שנים רבות, ונשארו לי שתי תמונות בראש, והן מצמררות. כך גם השיר. תיארת אותנו. תיארת אותך. לא משנה. כתוב נפלא. מאוד אהבתי.**************
        15/10/10 15:58:
      היחס בין האמן לקהל, בין האמנות לשגעון, בין האמן והצורך בריגוש ואפילו הגיגים על אמנות ואמנות רדודה.
      יפה.
      מירה
        14/10/10 12:17:
      במיתוסים ישנים, אכן הפניקס הוא סמל ללידה של חדש ורענן (ומאוד ארגמני)
        14/10/10 03:58:
      הכי טוב סחי גרייס :)
        14/10/10 00:33:
      ומצד שני, להאכיל את החיה (ברעלים השורפים של עצמה, סמים וכ'ו) זה המצב הכי משחרר.
        14/10/10 00:27:

      הנזקקות ניראית לי דווקא בכיוון ההפוך, משהו בסגנון
      סמים להמונים:


      עומדת מתחת לבמה
      אתם למעלה מחכים לתופין הבא
      הולכת ונמעכת


      החיה הטורפת  לא נחמדה, עדיף לשמור ממנה מרחק.
       

        13/10/10 23:13:
      I NEED A FIX
      CAUSE IAM GOING DOWN
        13/10/10 07:00:
      גרייס -

      כתיבתך מיוחדת ויחודית בעיניי
      תודה על עוד שיר נהדר
      שבוע מבורך

      תינוק קטן בעריסה
      מיבב בקול מינורי
      את ראשו מלטף השטן
      מנענע את העריסה
      מחייך לעצמו בזחיחות
      ויודע
      שגם לפעוט אין דרך חזרה
        13/10/10 06:58:

      ואולי יסתבר שטוב שאין דרך חזרה,
      שהכל רק לטובה
      שהחיים פניהם קדימה ולא אחור,
      שפתאום יזרח האור מאי שם
      וישחרר את הנשמה
      ל ח י י ם!

      חיבוק.
        13/10/10 01:15:
      מקום

      ששם הנשמה

      תשוט

      על גלי הים

      ותשחרר אותי

      לפעמים,,
      ~
      !
        12/10/10 20:38:
      גלדיאטורית יקרה שלי.
      אל תעלי לזירה. ההמון ילך לישון ואת...
      לא משועבדת לאיש. חופשששש.
      תודה.
        12/10/10 19:16:
      ולא פשוט כאן היום
      אבל כתוב היטב.
        12/10/10 18:02:
      קשה...
      אבל זה רק השיר
      זאת לא את
      יש לי הרגשה כזאת
        12/10/10 14:32:
      "את הזעקה איש לא ישמע..."
      תחושה חזקה של לבדיות בתוך ההמון
      ואתה הכמיהה לאותו מקום שבו אפשר לשוט ולהשתחרר
        12/10/10 14:12:
      יש לך גם קצת בשבילי?
        12/10/10 13:57:
      מנת האושר הנמצאת במנה, אשליה או מציאות קשה? אריה הטורף זו מציאות קשה, אך לעתים האריה ממתין דווקא לזה הנמצא על הבמה, טורף בכל פה, טורף ואינו מותיר אלא שלד.
      תודה גרייסי, הכאב הזה זועק כל כך
      לאה 
        12/10/10 09:15:
      לפעמים המנה נמצאת
      גם מחוץ לבמה...
      (~:
      ובכלל..., החיכיון לא בריא.
        12/10/10 06:02:
      זהו . לקחתי מנה ממך והלכתי לישון.

      תשמרי לי על הבלוג.

      לילה טוב.

      אני

      פרופיל

      גרייס ל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      התקשורת לקויה רשת דפוקה

      למה את צריכה להיות יפה להטריף את עצמך בשביל מי ולמה

      אני קוראת כל כך הרבה בלוגים וחושבת לעצמי שזה מין מונולוג ארוך ובלתי פוסק על הבדידות