אנרגיה ותזונה
דיאטה היא מלחמה להשגת מטרה. כמו בכל מלחמה, לפני שנכנסים לזה, בשלב ראשון חשוב לזהות את האויב, אך כאן האויב חמקמק והוא משטה בנו בדרכים שונות ומשונות... הרזייה אינה פשוט עניין של "דיאטה". מדובר בשינוי צורת הגוף שיש בה אלמנטים של מטמורפוזה, של התגברות על התמכרות ושל גורמים אחרים - תחושתיים ותפקודיים, שחשוב שנהיה מודעים להם על מנת להצליח. הסיבה לאחוז הגבוהה של הכישלון היא שאנו למעשה נשלטים על ידי כוחות שהם חזקים יותר מכוח הרצון שלנו. אם נבין את אותם כוחות, יש לנו סיכויים גבוהים יותר להתגבר עליהם. בניסיון להעלות את רמת המודעות לכוחות השונים, כאן, נבחן מזווית שונה מן המקובל תופעות שונות המכשילות את מרבית הדיאטות פעם אחר פעם, ומביאה לכך שבטווח הארוך אחוז ההצלחה של הדיאטות השונות אינו עולה על חמישה... לפני שתנסה להבין תהליכים הקשורים בהשמנה, בהמשך לפרק שבו עסקנו ב"ביאור מושגים", על מנת שיהיה לנו מושג על מה אנחנו מדברים, נבאר מושג קריטי שהוא מעוות ומוטעה מיסודו.
מושג זה, הוא 'לשרוף קלוריות' השגוי והשגור כל כך בפי כל... להבדיל מ"שורפים קלוריות", בכל פעילות שאנו מקיימים אנו שורפים פחמימות ושומנים מן המזון, על מנת לייצר אנרגיה של חום הנמדדת בקלוריות.
במידה ואיננו פעילים פיזית, הגוף הופך את המזון לאנרגיה פוטנציאלית, שהיא למעשה מאגרי השומן המצטברים ברקמות הגוף השונות : החל מהרקמות הזקוקות לאנרגיה לשם פעילות במצבי דחק, ובהמשך ברקמות רבות אחרות המשמשות כמאגרים לטווח הרחוק.
מידע מפורט ומעשיר על חיים ואנרגיה, תוכל למצוא בספר (י)סודות הבריאה שכתבתי. ועכשיו... אחרי ההבהרה, ננסה להבין את ההיבטים השונים שבגללם איננו מצליחים לרדת במשקל כפי שהיינו רוצים - או לשמור על משקל יציב ומאוזן לאחר שכבר הצלחנו לרדת. על מנת להגדיל את סיכויינו להשיל עודפי שומן ולהצר היקפים, נעלה בהדרגה את רמת המודעות שלנו לדחפים, לאזעקות שווא ולהתנהגות הגוף כאשר הוא מאבד משקל.
מודעות מפותחת היא הכלי החשוב ביותר לאמץ אורח חיים מאוזן שיתרום לבריאות ולשמירה על משקל אופטימאלי ויציב לאורך הזמן.
ערך תזונתי וערך קלורי: ראשית, בנושא תזונה, חשוב להבהיר שלכל סוג מזון יש ערך תזונתי וערך קלורי כלשהו, והגוף מנצל אותו לצרכיו. ערך תזונתי: קיים בכל סוג של מזון המכיל חומרים להם הגוף זקוק.
סוגי מזון שונים מספקים לגוף תרכובות אורגניות, ביניהן חומרים כמו חלבונים, ויטמינים, סיבים תזונתיים, מינרלים כמו ברזל, אבץ, מגנזיום, סידן, נחושת, יוד, זרחן וחומרים רבים אחרים המשמשים את הגוף לצמיחתו, לתפקודיו, וכן לבניית רקמות ואברים בתהליכי ריפוי.
ישנם סוגי מזון המכילים אחוז גבוה של מינרלים. לדוגמה : המלח, שהוא מרכיב תזונתי חיוני, מורכב מנתרן ומכלור, והוא בעל ערך מינראלי ללא ערך קלורי.
ערך קלורי :
חומרים המשמשים את הגוף לייצור אנרגיה לצורך פעילות. סוכרים, פחמימות, שומנים, חלבונים ועוד. הסוכר המזוקק, לדוגמה, הוא פחמימה טהורה : מרכיב תזונתי בעל ערך קלורי בלבד.
אורז, לחם (מוצרי קמח), תפוחי אדמה, ומאכלים רבים אחרים מן הצומח מכילים אחוז גבוה של פחמימות.
ככל שאחוז הפחמימות שבמזון גבוה, הערך הקלורי שלו גבוה יותר והגוף מסוגל להפיק ממנו יותר אנרגית חום בתהליך חילוף החומרים לצורך פעילות - בין אם היא מוגדרת כפעילות גופנית, או פעילות שכלית או פעילות רגשית. ככל שאנו פחות פעילים, הגוף יפיק מאותו מזון יותר אנרגיה פוטנציאלית (שומן). מלבד מלח ומים, שאינם מכילים חומרי אנרגיה, לכל סוג של מזון יש ערך קלורי התורם במידה כלשהי למשק האנרגיה (או השומן - אנרגיה פוטנציאלית) של הגוף, (הערת שוליים:)
אף שהמים אינם משמינים, אין להפחית בערכם כמרכיב בהשמנה. זאת מן הסיבה שלצורך ייצור השומן, בנוסף לחלבונים, לשומנים ולפחמימות השונות מן המזון, הגוף משתמש במולקולות של מים. זאת הסיבה לכך שבמקרים רבים אנו חשים שממתק קטן לכאורה גורם לעליה במשקל בקנה מידה שהוא לכאורה פי כמה ממשקלו .
העלייה במשקל אינה פרופורציונאלית למשקל המזון שאנו אוכלים, מכיוון שהיא תוצאה של משקלם הכולל של פחמימות או חלבונים שאנו אוכלים, שאטומי הפחמן שלהם מתחברים לאטומי המימן והחמצן שבמים ויוצרים את רקמות השומן שבגוף. הסיבה הראשונית לעליה במשקל בגיל מבוגר, היא הרגלי האכילה.
כאשר אנו צעירים, אנו זקוקים לכמויות גדולות של מזון ושל סוכרים באופן יחסי, על מנת לספק את צרכי החומר והאנרגיה של הגוף בצמיחתו ובהתפתחותו.
כבוגרים, מתוך הרגל אנו נוהגים לאכול את אותו מספר ארוחות ביום, וכמויות דומות של מזון.
מכיוון שהגוף זה מכבר סיים את תהליכי הצמיחה, הרי שבשלב זה הוא זקוק להרבה פחות אנרגיה לצורך תפקודיו. עודפי הערך הקלורי שאנו צורכים בשילוב עם הירידה ברמת הפעילות המוטורית ככל שאנו מתבגרים, הופכים למאגרי שומן הגדלים בהדרגה.
הגוף משתמש בפחמימות ובשומנים לשם יצירת חום הנחוץ למגוון תפקודיו, אך בפועל, על מנת לשמור על משקל יציב ומאוזן, ככל שאנו ניזונים יותר בחומרי דלק עלינו לעשות פעילות גופנית שתשרוף אותם ותייצר את הקלוריות המשמשות עבורה. ממצבים אלו, כבוגרים, אנו משתדלים להימנע מכיוון שהם כרוכים באי-נוחות בשל גורמים כמו האצת חילוף החומרים המתבטאת בעליית חום הגוף, התכווצויות שרירים, כאבים במפרקים ופעולת מנגנוני איזון כמו הזעה. מי החליט שצריך לאכול שלוש ארוחות ביום - ועל סמך מה... ההנחה שאדם זקוק לשלוש ארוחות ביום נתקבעה לפני מספר דורות, כאשר בני האדם עדיין עבדו בבניין ובשדות, היו פעילים מבחינה גופנית וייצרו אנרגיה רבה לצורך פעילותם. היום, לאחר העידנים שחלפו והשינויים המפליגים שחלו באורח החיים של האדם, כאשר מרבית המלאכה נעשית על ידי מכונות ומה שנותר לאדם לעשות זה בעיקר ללחוץ על הכפתור (או על כמה כפתורים - אם זו עבודה קשה במיוחד..), מצוידים במזוודות עם גלגלים ועגלות טרולי, עם רכב פרטי שמוביל אותנו מנקודה לנקודה וחוסך ייצור אנרגיה לשם הליכה, גוף האדם מייצר הרבה פחות אנרגיה לצורך פעילותו. אף שראוי היה לצפות מיצור אינטליגנטי שישנה את תפיסו בנושא התזונה שלה הוא זקוק,התפיסה שהאדם צריך לאכול שלוש ארוחות ביום התקבעה ונותרה בדיוק כפי שהייתה לפני מספר דורות, ואנו עדיין שבויים באותה גישה שאנו זקוקים לשלוש ארוחות ביום. למרות שאנו חיים By the book (כתוב שלוש ארוחות ביום - אז אוכלים...) ומקווים לטוב, האנרגיה הפוטנציאלית מן המזון שאינה מתממשת, הופכת לקפלי שומן ולמולקולות שומן השוקעות בכלי דם וסותמות את זרימת הדם לרקמות ולאברים.
טוב לא יצא מזה... השאיפה הטבעית של הגוף היא להתקיים באיזון חיובי כל הזמן. לשמור על תחושת השובע... בדומה לכל איזון אחר בגוף, גם כשמדובר במשקל, השאיפה הטבעית של הגוף היא להתקיים ברמה הגבוהה ביותר של טווח האיזון. השאיפה להימצא תמיד בתחום החיובי של איזון האנרגיה, יוצרת הרגלי האכילה ושתייה משמינים. תחושת הרעב מופיעה כאשר אנו מפרים את האיזון של תבנית הגוף אליה אנו רגילים, לכיוון השלילי. זהו סוג של אי נוחות או כאב, שהרבה יותר נוח להימנע ממנו. אנו חשים יותר בנוח, בתחושת השובע, כאשר אנו מאוזנים ברמה חיובית.
אלא שכאן בא העוקץ. העלייה במשקל - וההשמנה, הם תוצאה של שובע.
במידה ואתה מגיע בארוחה לתחושת השובע, הרי שמשקלך בעלייה.
לא צריך להיות זללן כדי להעלות במשקל, אבל כדי לרזות צריך להיות רעב. כל מה שתאכל כדי להרגיע את תחושת הרעב יחזיר אותך בדיוק לאותם ממדים שמהם אתה מנסה לברוח.
בשל השאיפה להתקיים באיזון חיובי מתמיד, לאורך השנים מתקיימת עלייה איטית אך הדרגתית. העליות הקטנות לכיוון האיזון החיובי של תבנית הגוף שאינן מורגשות בחיי היום יום, עשויות להיות מזעריות ולהצטבר לעלייה במשקל בקנה מידה של קילוגרם אחד במשך שנה - ואפילו פחות מכך. בטווח הארוך, עשר שנים הם עשרה קילוגרם יותר. עשרים שנה זה עשרים קילוגרם של משקל עודף, וכך הלאה.
חשבון פשוט מלמד שאם בגיל עשרים היית רזה וחטוב ששקל ששים וחמישה קילוגרם, בגיל חמישים, מבלי שתשים לב לכך, יהיה משקלך תשעים וחמישה קילוגרם, וזוהי כבר מעמסה לא מבוטלת על הלב ועל כלי הדם…
עליה קטנה ובלתי מורגשת זו שהיא תוצאה של סיפוק תחושת השובע, היא הסיבה לכך שלאורך זמן, השמירה על משקל מאוזן אינה פשוטה. עלייה מצטברת, לאחר שנים, הופכת להיות משמעותית וקשה לשינוי. הבטיחו לי דיאטה ללא סבל - יש דבר כזה? עד כה דיברנו על ההשמנה עצמה. כעת, נעמוד על הגורם המרכזי המקשה על הירידה במשקל, גם לאחר שהשקענו מאמצים עילאיים בהורדת המשקל. חלק ניכר מהכישלונות של שיטות ההרזיה השונות, הוא תוצאה של הבטחות מתסכלות בנוסח "לרזות ולהרגיש שבע"... על פי תפיסתי, מצב כזה יכול להתקיים רק תחת היפנוזה או סוגסטיה - ומיד אסביר מדוע.... בזמן שייעודה של כל דיאטה הוא להפחית משקל במטרה להצר את הגוף, הרי שברגע שהגוף מוצר - או במילים אחרות מרזה, השינויים שעובר הגוף בתהליך ההרזיה מתבטאים בשינוי בתבנית הגוף אליה אנו התרגלנו באופן הדרגתי לאורך שנים רבות. הגוף, שמקיים מנגנוני הומיאוסטזה, שואף לחזור למצב שהוא מזהה ומכיר כ"נורמאלי", ויוצר את התשוקה למזון שיחזיר אותו אל התבנית הישנה והמוכרת. תחושת הרעב שהיא בעצם המתווך, היא סוג של כאב שקשה לנו לסבול וברגע שאנו מספקים אותה אנו שבים לאותו מצב. זו למעשה הסיבה לכך שגם אנשים ששוקלים 150 קילוגרם סובלים תחושת הרעב שאנו נוהגים להגדיר "הבטן נדבקת לגב", בכל פעם שתבנית הגוף שלהם עוברת שינוי שלילי - מתכווצת או נפגעת, אפילו ברמה של ירידת קילוגרם אחד במשקל.
תחושה זו גורמת לירידה ברמת האנרגיה, לעצבנות, לחוסר שקט, לאי נוחות ולקושי להירדם בלילה, והיא למעשה הגורם לכך שמי שנמצא בשלבי דיאטה שונים, כדי להירדם מרבה לחמוק אל המטבח ולאכול משהו (רצוי, כמובן, מתוק או עתיר פחמימות שיסייע לגוף לשוב לממדיו המוכרים והנוחים במהירות האפשרית). גם התפקוד היומיומי אינו במיטבו כאשר אנו רעבים. הרעב, שהוא תוצאה של ירידה ברמת האנרגיה, בדומה לעייפות גורם לירידה בכושר הריכוז והחשיבה ולירידה בתפקוד הגופני... לגוף קל יותר לקבל את האנרגיה מהמזון מאשר לפרק רקמות שומן. כאשר הגוף נאלץ להתחיל לפרק רקמות שומן על מנת לייצר אנרגיה, הוא משקיע בתהליך אנרגיה רבה, ולכן, ההעדפה הטבעית שלנו היא לאכול משהו מזין מאשר לרדת במשקל על חשבון הגוף. בשל עבודת ההומיאוסטזה, לתפיסתי, כל הצרת היקפים - בכל שיטה של דיאטה או שיטת הרזייה, חייבת להיות מלווה בתחושת רעב, שהיא אינסטינקט של הגוף לשינוי, שבמקרה הזה בא לידי ביטוי בהתכווצות הגוף. תחושה זו, כאמור, היא סוג של כאב שאנחנו חייבים להכיר בו ולקבל אותו - ואפילו לאהוב אותו על מנת שנהיה מסוגלים לעבור את השינוי. גם אם הצלחת להשיל מספר מרשים של קילוגרמים, עדיין מצפה לך מבחן הזמן, שבו רבים נכשלים.
התחושה ש"עבדתי קשה והוכחתי לעצמי שאני מסוגל", במקרים רבים מובילה לחשק לחגוג את ההישג ולפצות את עצמי על תקופה קשה - ואף לחטוף משהו פה ושם. מדובר במעגל תחושות הרסני, שסיפוקו מוביל אותנו בדיוק למצב ההתחלתי שהיה לפני הדיאטה, ולעיתים אף לגרוע בהרבה.
השאיפה לשוב כל פעם מחדש לתבנית הגוף אליה אנו רגילים, היא הגורם העיקרי לכך שכל דיאטה תהיה מלווה בדחפים ובתסכולים הגורמים לכך שבשלבים הקריטיים של ההרזיה אנו חוזרים שוב ושוב אל המטבח, לבדוק אם יש במקרר או בארונות הממתקים משהו שישפר את הרגשתנו.
לאחר דיאטה מוצלחת, חשוב לשמור בקנאות על המשקל למשך תקופה ארוכה, עד שהגוף מתרגל לתבנית החדשה וחדל מלשלוח אל התודעה שלנו תחושות של רעב מדומה.
אותה תבנית גוף שבה אנו עוסקים, היא תבנית צורה שבתוכה מתקיימת תבנית האנרגיה, שהיא התבנית של כלי הדם ותבנית לחץ הדם שהגוף מורגל לקיים, ושאליה אנו שואפים תמיד לחזור, תבנית זו היא זה שתורות רוחניות מכנות בשם "יצר".
במידה וגרמנו לעצמנו השחתה גופנית כלשהי, תבנית האנרגיה עוברת שינוי .
יצר זה קשה מאד לכיבוש, מכיוון שהוא שולט בנו מתוך התת-מודע.
כאשר אנו פותחים את המקרר על מנת "לטעום משהו" בין הארוחות, אנו למעשה פועלים באופן "אוטומטי" מתוך התת-מודע על מנת לפצות על שינויים תמידיים בתבנית האנרגיה. הגוף אינו סטאטי. הוא משתנה כל הזמן. בבל שאנו יותר רגישים לתחושת כאב הנוצרת בעקבות הירידה במשקל כתוצאה משינויים בתבנית הגוף, נמהר יגבר בנו היצר הגורם לדחף להושיט יד לממתק קטן ולא מזיק לכאורה. ביס קטן מזה או ביס קטן מזה. כך קורה שלמרות המאמץ אנו נשארים באותו מעגל, עם אותה תבנית, אותם היקפים, ועם אותם תסכולים.
הגוף יודע לחשב את כמות הקלוריות הנחוצה לו על מנת לחזור למצה המזוהה כנורמאלי, בכל פעם שאנו נכנעים ליצר, הוא יצור את הדחף שיוביל לסיפוק רק כשהגוף שב בדיוק לאותן מידות. עד אז, הדחף יציק. על מנת לצאת מהמעגל ולהצליח בדיאטה, עלינו להיות גיבורים ולגבור על היצר, שהוא תחושת הרעב המדומה התוקפת אותנו בדרכים שונות. מי שלא יעמוד בזה (בהנחה שהוא מעוניין לרזות...) ימשיך לחיות מתוסכל, או לפרנס את תעשיית הדיאטות הפורחת . התנהגות זו דומה במידה רבה להתנהגותו של נרקומן או של צרכן סמים, שכל ירידה ברמת ההשפעה של הסם תגרום לו להושיט יד למנת סם נוספת.
גם כאן, הירידה במפלס הסם שבדם גורמת לשינויים הורמונאליים ולשינויים בלחצי הדם, הגורמים לכך שהצרכן יחוש תשוקה עזה למנת סם על מנת להשיב את גופו לאיזון שבו הוא מרגיש נוח. הצורך בסיפוק אין כיף יותר גדול מאשר לשבור דיאטה. אחרי תקופה של סבל שהובילה לתוצאות מופלאות, אנחנו רוצים גם קצת ליהנות...
הצלחתי לעשות משהו טוב, עכשיו מגיע לי ליהנות קצת עם איזו עוגייה או שתיים. במקרה הזה האכילה מהווה פיצוי על סבל או על הקרבה. מה קורה כמתחשק לי משהו מתוק…
גם אם אנו עומדים בתחושת הרעב ואנו מפחיתים את כמויות המזון שאנו צורכים, השלב שבו תבנית הגוף מתכווצת ואנו מתחילים לרזות, הוא בדיוק הרגע שבו מתחשק לנו משהו מתוק. הגוף יוצר את תחושת החסר במתוק, תוך חישוב מדויק של הקלוריות הנחוצות לו בכדי לשוב בדיוק לתבנית אליה הוא הורגל, לאיזון המוכר, שאנו מזהים כשלם.
הגוף למעשה יוצר את הצורך במתוק על מנת שלא נרגיש שאנחנו אוכלים הרבה, ולקבל את הקלוריות במרוכז.
הסכנה שבדיאטת כאסח. הגוף רואה באיבוד משקל סכנה כה חמורה, שכאשר הוא מזהה ירידה במשקל, הוא משתמש בהורמונים על מנת לגרום לנו לחוש בדחף כמעט בלתי נשלט לאכול. על מנת לאלץ אותנו להכניס משהו לפה שיגרום להפרשת רוק ולאיזון החומציות, אותם הורמונים גורמים ליובש ולשיבושים בחומציות הפה, שגורמים לנו לחוש בטעם לא נעים וגם בריח פה לא נעים. על מצבים כאלו אפשר להתגבר באמצעות לעיסת מסטיק... מאחר וכל דיאטה כרוכה בהרעבה, בזמן שאנו חשים רעב, כל גירוי שבא ממזון - כמו ריח או מראה, ואפילו המחשבה על מזון, יגרמו להפרשת מיצי עיכול. אנו חשים את זה בפה עם הפרשת הרוק, אבל העובדה היא שלאורך כל מערכת העיכול יש הפרשת מיצים שמטרתה לזרז אותנו לאכול. במידה והרעב קיצוני ולא נכניס מזון לפה, הפרשת המיצים בקיבה עלולה לפגוע במעי ולגרום לאולקוס. תחושת הרעב - שהיא סוג של כאב ואי נוחות, גורמת לנו לצרוך בדיוק את מה שנחוץ על מנת לשוב למצב שהגוף מזהה כנורמאלי. אין מזון שמן, יש בן-אדם שמן... במצב בריא, אדם צורך פחמימות ושומנים בדיוק במידה הנחוצה על מנת לשמור על שלמותו, על תפקודיו ועל מנת להתקיים במאזן הנחוץ לצורך פעילות שוטפת. ללא מודעות מפותחת ומשמעת עצמית חזקה, המזון דל הקלוריות הוא חסר ערך... רבים מהסובלים מעודף משקל חיים תוך השתקת מצפונם כאשר הם אוכלים מזון דל קלוריות ומקפידים על שתיית משקאות דיאטטיים, ואף ע ל פי כן אינם מורידים ממשקלם... מעבר לכך, הרעלת הממתיקים המלאכותיים מעלה משמעותית את הסיכוי לחלות במחלות קשות - ולא מדובר פה על שפעת....
כל זמן שאינם מפעילים משמעת עצמית, הרי שאכילת מזון דל קלוריות תוביל לצריכת כמות גדולה יותר של מזון באופן טבעי, על מנת להשלים באמצעותו את הקלוריות. לעיתים, יקנחו ארוחה דלת קלוריות במוס שוקולד טעים ומזין או בעוגה טובה. מכאן שגם אם תאכל לחם דיאטטי או מופחת קלוריות, סביר להניח שתאכל יותר - או תמרח עליו ממרח קלורי כמו חמאה או מיונז, שישלים בדרך כלשהי את הקלוריות החסרות מהארוחה הדלה. לעיתים האיזון יבוא באמצעות קינוח : ממתק קטן או כל דבר אחר - תמים לכאורה, שישיב את הגוף בדיוק לאותה תבנית אליה הוא מורגל.
המתוק הקטן הזה שאנו מכניסים אל פינו על מנת לחזור למצב של איזון חיובי, הוא בדיוק מה שנחוץ לגוף על מנת לאבד את ההישגים המרהיבים אליהם הגענו בדיאטה שהייתה כרוכה בלא מעט סבל והקרבה. "תאכל ירקות או פירות, זה לא משמין"... רבים מהמתנסים בדיאטות, מנסים אכילת ירק על מנת להימנע מעליה במשקל. ובכן, בהנחה שהדעה הרווחת מושתתת על מחקרים, מסתבר שבחילוף החומרים שבטבע, קורים דברים שאינם מוכרים במעבדות.
פרות, פילים, היפופוטמים, או גורילות, הם בעלי חיים הגדולים ביותר על היבשה. כולם צמחוניים השוקלים מאות קילוגרמים - ובעלי מאגרי שומן לא מבוטלים.
עובדה פשוטה שמעוררת את השאלה, אם השומן לא בא מהתבן, והעלים ומהשורשים שהם המזון עליו הם מתבססים, מאין זה בא להם...(?) השמנה כבעיה אנרגטית סיבה נסתרת לעלייה במשקל, היא הצורך הסמוי בחום, שלפעמים נובע מהצורך בנחמה או בביטחון או באהבה. להווי ידוע שאכילה - בדומה לשינה, מסייעת לשיפור מצב הרוח.
הסיבה לכך היא תוספת החום המיידית לה זוכה גוף לאחר אכילה.
את האישוש לעליית החום לאחר ארוחה כבדה, אנו מוצאים כאשר במצבי שובע, גם במזג אוויר נוח אנו נוטים להזיע. כאשר רמת האנרגיה בגופנו בירידה, מכל סיבה שהיא (בין אם בשל משבר - חוסר אהבה, כעסים, תסכולים, חוסר בטחון ואנרגיות שליליות אחרות...), אנו משתמשים בחילוף החומרים שנוצר בזמן אכילה, על מנת לייצר את החום הנחוץ לשפר את תחושתנו. במקרים רבים, תחושה לא נוחה - בין אם גופנית או נפשית, יוצרת בנו תשוקה לפחמימות על מנת להעלות את רמת החום בגוף - ולשפר את הרגשתנו. כאשר אנו לוגמים מן השתייה החמה עם עוגיות, עוגות או כל נשנושון אחר עתיר פחמימות, בנשנושים בין הארוחות, אנו מושכים חום ממספר כיוונים.
מן הכיוון החיצוני והמלאכותי באמצעות המשקה החם - ומן הכיוון פנימי והטבעי של חילוף חומרים, באמצעות אחוז הקלוריות הגבוה שבנשנושים . אותו צורך תת מודע בחום, בשעות הלא נוחות, גורם לנו להמשך באופן אוטומטי לדברים בעלי ערך קלורי גבוה ולהרבות דווקא באכילת מאכלים שמנים ועתירי פחמימות. מאכלים שומניים, מתוקים או בצקיים.
סיפוק הצורך באנרגיה באמצעות אכילה, מועדף מכיוון שהאכילה מהווה סוג של בילוי שאינו דורש מאמץ. מלבד החום והערך התזונתי, יש בה גם מוטיבים מפנקים כמו סיפוק לתחושות הטעם ולחיך, המעלה את רמת הפיצוי על התחושות השליליות.
אנו נמשכים אל המזון השומני והממותק, בין אם בשל קור חיצוני - או בשל קור שהוא תוצאה של טראומות, כאב נפשי או של חסרים שונים..
הפגיעה ברמת האנרגיה בשל מתחים ולחצים בחיי היום-יום כמו גם בשל ירידת הטמפרטורה, גורמת לתחושה של חסר שאנו עלולים לפרש כרעב הגורם לרבים לפתוח את המקרר ו"לרדת על תכולתו" על מנת להתאזן.
.
בהכנסת המזון לפינו, אנו משתמשים בפחמימות בדומה להכנסת פחמים לכבשן, מתוך הצורך בחיזוק הבעירה, מסיבה של מחסור חום. בריפוי בעיות מסוג זה, תרופות לא תעזורנה. לתפיסתי, הדרך הנכונה והנקייה לפתור בעיות מסוג זה, היא באמצעות טיפול אנרגטי כמו הילינג או רייקי.
מימוש הצורך בחום באמצעות אכילה הופך להיות ממלכד ומתסכל, כיוון שבשל המיעוט בפעילות גופנית, המזון אינו נשרף ומימוש החום בתהליך חילוף החומרים מתקיים בטווח המיידי , ובטווח הארוך הוא עושה פעולה הפוכה.
במקום להפוך לחום, המזון הופך לאנרגית חום פוטנציאלית, שהיא שומן, הפוגע ברמת האנרגיה, מעלה את התסכול, ומכניס אותנו שוב ושוב לאותו מעגל.
משמינים מנחת… האומנם???
השמנה אינה מעידה על נחת - היא מעידה על מצוקה. במקרים שונים, ההשמנה היא תוצאה של הזנחה עצמית נשלטת על ידי התת מודע בגלל השאיפה לפיצוי עקב חוסר הערכה עצמי, דיכאון, חרדות - ואנרגיות שליליות אחרות.
שים לב שמרבית הסובלים ממשקל יתר הם דווקא אנשים החיים בחסר, בדחק, במצב נפשי או כלכלי מעורער.
אנשים המוצאים סיפוק בעבודתם, שחיים בביטחון ומצבם הכלכלי שפיר, מקפידים יותר על הופעתם החיצונית. אלו, המוזנים מהסיפוק, חיים במעגל של יצירת רושם וקבלת סיפוק, להבדיל מאדם מתוסכל, המוזן מהערכה עצמית נמוכה, ובתגובה מקבל תסכול וחוסר סיפוק.
השמנה גם איננה מעידה על שפע, כפי שחלק מהאנשים עשוי להתרשם או לטעון... לא צריך הרבה יותר מלחם, סוכר, אורז - או תפוחי אדמה שהם מוצרים השווים לכל נפש, על מנת להעלות את המשקל לחוסר פרופורציות.
עם זאת גם במשקל מאה וחמישים קילוגרם, אדם יכול למות או לסבול ממחלות קשות הקשורות בתת תזונה, בשל העובדה שגופו חסר מרכיבים תזונתיים חיוניים. תופעות נוספות של צריכת חום בתגובה לאנרגיות שליליות, חשפתי בהרחבה בספר "דברים שלא תשמע מהרופא שלך", שעסק בעיקר בארוחה החמה ובשתייה החמה, במשמעויותיהן ובתוצאתן. נקמה מתוקה...
אנו חיים בסביבה בה קיימים גורמים שליליים רבים, מהם אנו נפגעים מבלי שיש לנו יכולת להגיב.
כאשר אנו נפגעים מאדם או מגורם כלשהו, באופן טבעי מתעורר בנו הצורך להעניש, אלא שמכיוון שאפשרות זו אינה רלוונטית, אנו מפנים את האנרגיה לכיוון מעשי ומענישים את עצמנו. במקרים רבים, הדרך המעשית והנוחה לעשות זאת היא על ידי אכילה בולימית, מתוך הצורך לפגוע במה שכבר הישגנו, או לגרום לנזק מבלי לסבול... הקבלה להתנהגות שהאדם פוגע בעצמו מכיוון שאין דרך מעשית להעניש גורם חיצוני, אני מוצא בעישון, הקשור אף הוא באיזון אנרגיות. במקרים שאנו חשים פגועים ושמישהו צריך להיענש על כך, רבים מן המעשנים יציתו סיגריה שתדכא את האנרגיה ותביא אותם לרגיעה. באין יכולת לאזן תחושות קשות, המזון המתוק משמש כמקור חום תחליפי המפצה על אנרגיות שליליות. סאונה ודיאטה. מקובל להאמין שהזעה מביאה לירידה במשקל… אמונה זו גורמת לכבדי משקל לבלות בסאונה על מנת להזיע ואולי לאבד מעט משקל. ההזעה היא מנגנון ויסות חום, המופעל כאשר טמפרטורת הגוף עולה אל מעבר לאיזון הנחוץ לשם תפקודו התקין של הגוף.
הגוף משתמש במנגנון ההזעה על מנת לקרר את עצמו.
במהלך פעילות גופנית ומאמץ, החום שנוצר בגוף תוך שריפה מוגברת של פחמימות ושומנים - יגרום להזעה, במקביל להורדת משקל כתוצאה משריפת שומנים.
אדם היוצא מסאונה או משהיה במים חמים, אמנם מזיע בשל הפרת איזון החום, אך אינו שורף שומנים. גופו פולט זיעה על מנת להפטר מעודפי החום שנקלטו בו באופן מלאכותי, בטווחים שמלכתחילה אינו בנוי לתפקד בהם. הסכנה המוחשית מהפרה גסה זו, היא פגיעה מסיבית בכלי דם, וכתוצאה מכך, טראומות, דלקות פרקים, נמק, ובעיות בריאותיות אחרות (מידע נוסף בעצה לגבי דלקות פרקים)... שלא כמו הזיעה שהגוף מייצר כתוצאה מהאצת קצב חילף החומרים, סוג זה של הפרת איזון הוא הרסני, ואין כל קשר בין הזעה שכזו לבין הפחתת משקל. על מנת להצליח לרזות, עליך לבוא בגישה שונה.
עליך ללמוד ליהנות מן הכאב של הרעב - מתוך הבנה שתחושה לא נעימה זו משרתת את המטרה הנעלה. כל זמן שתיכנע לרעב, ישלוט בך היצר - והצורך במשהו מתוק וקטן, יחזיר אותך שוב ושוב לממדים הרגילים.
בשל המכנה המשותף של היצר, דיאטה היא מלחמה בדיוק כמו המלחמה בסם. אם היא איננה באה מתוך מודעות מפותחת, רבים הסיכויים שהיצר יגבר ונשאר ללא תוצאות. עם אותה תבנית - ועם אותם תסכולים.
כשאתה במצב מול אוכל זמין, אל תחשוב אם לאכול - כי בא לי. בכל פעם שאתה אוכל כי בא לך, אתה נכנע ליצר - ובדרך זו, לעולם לא תוריד במשקל.
תחשוב אם אתה צריך את זה... אם אתה צריך את זה, אכול לבריאות. אם אינך זקוק לזה, הנח לזה. צא לסיבוב במקום...
על מנת לצאת ממלכודת התבנית (להוריד משקל), דרושה מידה רבה שלך נחישות, הבנה, ומשמעת עצמית.
אם אתה מעוניין להוריד משקל, עליך ללמוד לחיות עם תחושת הרעב הקלה, שכן, בהרזיה אין ניסים ונפלאות.
תחושה זו היא חלק מהתהליך של שינוי הצורה של הגוף, ולכן היא חייבת להופיע בכל פעם שהגוף עובר שלב בהתכווצות. הדרך הטובה ביותר להפחית במשקל, היא לא לאכול יותר משתי ארוחות ביום - ולעתים די בארוחה אחת. התחל לאכול מהשעה שתיים בצהריים או אפילו לאחר מכן. מלבד נוזלים או גומי לעיסה, השתדל שלא להכניס לפה שום דבר לפני כן. בדרך זו הקיבה מצטמקת בהדרגה - ומסתגלת לממדים שהולכים וקטנים מיום ליום. מכאן, שגם כשאנו אוכלים את הארוחה הראשונה ביום, היא תהיה קטנה יותר.
בדרך זו, מיום ליום משקלך יפחת בהדרגה.
על פי רוב אנחנו נוטים לסיים ארוחה כשאנו מסופקים ומרגישים שבעים.
כלל שרצוי שתזכור אם ברצונך לשמור על משקל יציב, הוא לא להגיע בארוחות למצב של שביעה.
אם תצליח לרדת מן השולחן אפילו ביס אחת לפני שתחושת הכבדות והשובע נופלות עליך - מובטחת לך ירידה במשקל. במידה וכבר הגעת לתחושה זו, אתה משמין.
גם אם זה כרוך בזריקת מזון לאשפה, עדיף שהוא יגיע לשם - מאשר ייתלה לך על המותניים, על הכרס או על הסנטר.
דיאטה שתוכל לנסות, מבוססת על שתיית מים.
מכיוון שמרבית בני האדם בתרבות המערב אינם שותים מים, וממילא אינם שותים מספיק נוזלים, אנו נוטים לעתים לפרש את תחושת הצורך בנוזלים (צמא) - כרעב.
הגוף, הזקוק למים, מעביר מסר לתודעה שהקיבה זקוקה למשהו, אולם מכיוון שמספר דקות לפני כן סיימנו את הקפה ובדרך כלל לא נכין עוד אחד מיד, אנו מגיבים לצורך על ידי אכילת משהו קל, שיסתום את התחושה.
אם אתה סובל מבעיית עודף משקל, מעתה, בכל פעם שתחוש רעב בלתי מוסבר בין הארוחות, מן סוג של כאב שגורם לך לפשפש במקרר או בארון, מזוג לעצמך כוס מים, ושתה ממנה לרוויה או אכול פרי. כך תצא בשכר כפול.
פעולה זו עשויה לספק חלק מתחושת החסר, שאנו מפרשים במקרים רבים כרעב מציק.
אמצעי אחר בו תוכל להשתמש על מנת להעביר את הצורך המטריד בנשנושים, הוא מסטיק.
השתדל להחזיק במסטיקים ללא סוכר - ובמידה שבריאותך יקרה לך, עם מעט כימיקלים וממתיקים מלאכותיים עד כמה שאפשר - פשוט גומי לעיסה.
גם מסטיק פשוט עשוי להפיג את השעמום בפה, ולספק את תחושת ה"רעב הסמוי", הגורם לצורך לנשנש בין הארוחות - ולעלייה במשקל בצורה שעלולה לסכן את בריאותך. רצוי להימנע ככל האפשר מעודפי שומן בגוף, שמלבד היותם לא אסתטיים, ברמות גבוהות הם עלולים לגרום לסיבוכים ולמחלות קשות. עכשיו, נותר לך להפנים את המידע, ולנסות לשלוט במשקלך בעיניים פקוחות, מתוך מודעות גבוהה יותר לקשיים - אך עם רצון להתמודד - ולהצליח. בהצלחה |