נהוג לדרג את הגירושים כמצב מצוקה הפחותה רק מאובדן (מוות) של
קרוב מדרגה ראשונה. אך בעוד להתמודדות עם מוות יש חוקים חברתיים,
וטקסים, ואמרות מתאימות, לגירושים אין. בעוד שמוות מעורר רגשות צער
והשתתפות, ומוצא על פי רוב את כולנו באותו צד רגשי של אובדן וכאב,
הגירושים מעוררים בסביבתנו במקרים רבים הסתייגות, כעס והאשמה כלפי
אחד מבני הזוג או שניהם.

נוכח המשבר אנו מוצאים עצמנו ללא מעגלי התמיכה שהיו לנו: בן/בת הזוג,
משפחתו/ה, חברים ולעיתים אף משפחתנו שלנו שמאשימה וכועסת, או
מתערבת ומקשה על הסתגלותנו לחיים החדשים ובניית עצמאותנו.

ה"בדידות"  הופכת גורם משמעותי בחיי גרושים רבים. יש ותחושת הבדידות
קבועה, ויש שהיא פוקדת לרגעים ולתקופות, ומתחזקת בשבתות ובחגים
וביציאה לאירועים. הגירושים מחזירים אותנו למקום בו עלינו לנהל לבד את חיינו.

לתהליך הגירושין, כמו למצבי מצוקה מתמשכת, עשוי להיות נזק מצטבר
להורים ולילדים.ככל שהתהליך עובר ביתר רכות בני הזוג וילדיהם עתידים
להתאושש מהר יותר מבחינה רגשית ותפקודית, והנזק המצטבר יהיה קטן יותר.