פוסטים אחרונים
- בפלסטין ההיסטורית קם ערב רב של גוזלי אדמה - מגילת העצמאות לו הייתה נכתבת בידי השמאל של ימינו 17/2/13
- אחת ולתמיד: דרוש פיתרון לבעיה היהודית 15/2/13
- הספר שלי יוצא לאור 8/11/12
- רק תזכורת שיש את 28/4/12
- זרעי הפורענות של כושר הייצור העודף 22/6/11
- השפעה לעומת כח: מדוע אין לאינטלקטואלים את הכבוד שלנו (2) 18/6/11
- הוא חכם, הוא צודק והוא מוסרי, אז למה אין לו את הכבוד שלנו? על ירידת קרנו של האינטלקטואל (1) 17/6/11
- האישה הצעירה מהכרם (היא הקיץ) 19/5/11
- 1+1 7/5/11
- אני עושה ערב (ומצלמים אותו לדוקו של ערוץ 2) 28/4/11
- קילשון אחוז בידיו של מורפיאוס 17/4/11
- כעת חיה 26/3/11
- שני שירים חדשים 25/12/10
- האדם גדול מסך דפוסיו: הרהור על מדע ואנשים 25/10/10
- פינוק, עיוות ערכּי ואטימות: ארבעה קטעי דיעה שמאלניים ותגובה ציונית הולמת אחת 18/10/10
- דברים ששכנה גונחת עזרה לי לנסח, ועוד איזה עניין קטן 13/10/10
- "זכויות אדם זה קטע שמאלני" ועוד שקרים שמספרים לנו על דמוקרטיה 13/10/10
- מגלומניה אינפנטילית ומסוייטת: פרסומות הענק של הזמן שלנו 5/10/10
ארכיון
דברים ששכנה גונחת עזרה לי לנסח, ועוד איזה עניין קטן
מישהו היה ממש נחמד לאחת השכנות שלי אתמול בערב. ואני מתכוון ממש נחמד (או שהיא עבדה על שנינו, אבל בואו לא נתמקד בשלילי). מתי אירע הדבר? אתמול בערב, כאמור, בעת שהייתי טרוד בדברים כאלה ואחרים, למשל: בכתיבה. הבית היה שקט, אני הייתי עם כוס מים ביד ועיניים מרוכזות חזק במסך. ואז זה נשמע: לא טלויזיה ולא דובר עיריה כלשהו אלא האה-אה-אה המוכר והטוב. הוא גם לא היה חזק במיוחד, אבל משהו באקוסטיקה של העצמים כאן מסביב כנראה עזר לכוון אותו בדיוק הנדסי מושלם אל מרכז הגולגולת שלי. הקול הזה הטריד אותי רבות. כמובן, היה העניין ההצהרתי-פרוצדורלי: הרי מייד רציתי להיות זה שמפיק מגרונה של השכנה הטובה אנחות כה נעימות (שלא לומר זה שחווה את הדברים מנקודת המבט הייחודית הזאת) (איבחנתי שמדובר באנחות של דוגי) (מ.ש.ל.). אבל לא על הזוטות האלה רציתי לדבר. הרי אתם אנשים חשובים ובודאי יש ברשותכם עניינים דוחקים מדוגי ושמוגי לעסוק בהם. מה שהשכנה הגונחת עזרה לי לנסח קשור דווקא לקשב האנושי. נניח שיש לנו מאה אחוזי קשב (מה שבודאי נכון לגבי רובנו). הקשב הזה מופנה לעולם בעזרת חמשת החושים שלנו, ופנימה, לעצמנו, באמצעות התבוננות תודעתית, מודעת ולא מודעת. לעיתים נדירות אנחנו משתמשים בכולו: רוב הזמן אנחנו נהנים מיתרות קשב. בדומה לעמודת הניצולת באחוזים של הCPU (Central Processing Unit, יחידת עיבוד מרכזית) שבמנהל המשימות של המחשבים שלנו, החלק היחסי שמופעל אצלנו מתוך סך הקשב שעומד לרשותנו נשאר בדרך כלל חד ספרתי. במאמר מוסגר - יתרות קשב מוגזמות, היינו קשב שהעולם החיצוני לא משתמש בו, גורמות לחלק גדול מידי מהקשב שלנו להיות מופנה פנימה וליצור שיעמום ומטרד של בחינה עצמית מוגזמת. אנחנו אוהבים כשהקשב שלנו מופעל מבחוץ כי זה נותן לנו תחושת עיסוק ותכלית, אבל אנחנו לא אוהבים לעבוד קשה מידי בשבילו (כי התודעה שלנו היא דבר שאוהב לחמם ממה שיש). מכאן הפופולריות הגדולה של הטלויזיה והאינטרנט. מתי מנוצל החלק הגדול מהקשב שלנו? כשקורה משהו גדול, נכון? כשהתמוטטו מגדלי התאומים הקשב של מליארד איש היה מרוכז כמעט כולו במתרחש. כשאנחנו פוגשים מישהו שאנחנו אוהבים במיוחד; כשאנחנו נמצאים במסיבה שיש בה מישהי, או מישהו, או כמה כאלה, שאנחנו רואים כנחשקים במיוחד, והמוזיקה מעולה ורועמת. קשב שהעולם החיצוני מנצל בצורה מאז'ורית גורם לתחושת היי: מתמכרים לזה. אבל אתמול בערב אלה היו רק הגניחות של השכנה: בלי תפאורה, בלי שום דבר ויזואלי, בלי דרמה גדולה. שום דבר מאז'ורי. מדוע הקשב שלי נעשה קרוב למהופנט בצורה כזאת? הנה פלא קטן שנוגע לקשב שלנו: כשחלקים גדולים מידי ממנו לא מופנים פנימה וגורמים לבחינה עצמית מוגזמת (הייתי שקוע בכתיבה: הראש שלי היה חופשי מעיסוק בעצמי), ובמנותק מגודלה ונדירותה היחסית של חוויה (מסיבה אדירה, מפגש יוצא דופן עם מישהו אהוב, סרט על מסך ענק), משהו כביכול מינורי יכול למשוך ולענג את הקשב שלנו עד כדי כך שהוא ישבה את כולו. מיקוד הקשב הוא אחד המפתחות הממזריים להעצמת החוויה וכשהוא ממוקד כל ההיררכיה הצעקנית של העולם מתהפכת על ראשה: האילם מבּיע אומר, החומק מהעין הופך מקור של השראה ויופי. תזכורת לעצמי: יותר קשב לדברים הקטנים של העולם החיצוני, פחות לבחינה עצמית מסיחת דעת ולדברים הצועקים לתשומת לב. תודה, אלמונית, מי שלא תהיי. ועוד עניין קטן, פה.
זוכרים את "שלוש מחשבות על אהבה", שיצר איזו אדוונת בזמנו? עכשיו הוא כאן.
|
תגובות (46)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
(: תודה פגוש. ברור שעלו גם מחשבות מהזן הנעים ההוא, והאמת שנזכרתי בקטע הזה בימים האחרונים, אבל בדיוק מהסיבה ההפוכה. די בטוח שרעש מהסוג הזה משרה יותר מסוג אחד של ברכה.
לא שכחת כלום, זה בסדר (: תודה, שבת שלום.
תודה, נהנתי לקרוא
תודה זאב (שזה צמד מילים שנשמע מוזר למי שגדל על אגדות ילדים, מודה) (וששמחתי לפגוש באמת).
וחוץ מזה היי, הגניחות בתוך הכתיבה, לא להיפך (:
בכלל לא ידעתי שיש סרט כזה. מה שמשמח אותי: התיאור שלך והביקורת של הנו-יורק טיימז גורמים לי לחשוב שזו תהיה חויה.
איך להקשיב למישהו אחר שמקיים יחסים יכול להיות חשוב אבולוציונית?
מצד שני אני חושב שאתה צודק, בקשר למה שהאבולוציה החליטה עבורי - כי הנה, אני מספר סיפור.
ומה חשוב? את זה האבולוציה קובעת בסתאם לצרכים הספציפיים של כל מין ופרט. למשל דגים או חרקים קשובים לתנודות זעירות של מים או אויר שעשויות להעיד על טורף מתקרב. ציפורי טרף רגישות לתנועה קטנטנה על הקרקע שמסמלת טרף זמין.
ומה האבולוציה החליטה שחשוב עבורך - אני חושב שזה כבר ברור בעקבות הסיפור שלך :)
אישון היה אומר שיש לך תפזורת קשב נגטיבית (;
מצחיק שאת אומרת, כי אני כבר כמה ימים עם זה. בטוח שהנושא ידבר אלייך (:
צ'מע אלון. הלילה במקרה עליתי על שיר שמזמן לא שמעתי.
אחד הנאנחים הכי סקסיים בהיסטוריה.
הנה...
פה.
תקשיב.
ממש קרוב אלי (:
שם יפה ויש מצב שאתה צודק, בקשר לפונט (:
אני קורא לזה "תפזורת קשב חיובית".
דרך אגב מה שהטריד אותי כאן היה הפונט...
איך את יש עלייך רעיונות - -
לכולם יהיה תמיד על מה לדבר ותמיד עם מי. זה - לזה קוראים פיתרון! (:
נכוון, ואני אומר שקצת איזון בקשב שלנו יגרום לנו להרגיש קצת יותר מסיבת קוקטייל גם סתם, ככה, על פינת דיזנגוף ירמיהו.
כמה פעמים לא חושבים על סקס בדקה, את מתכוונת (: אמא טבע לא לוקחת שבויים בהקשר של סיכויי השרידות של ילדיה.
גם אני מסכימה עם הסנה ואיתך. קשב זה דבר שמאוד מושפע מהרלוונטיות שלו אלינו. מה שמכונה תופעת מסיבת הקוקטייל - אם מישהו במפגש חברתי כלשהו יגיד "אלון" אתה תשים לב לזה גם אם הוא לא יעמוד ממש לידך ולא יצעק.
וסקס זה דבר שרלוונטי כמעט לכולנו, כמעט תמיד (כמה פעמים בשנייה אומרים שאנחנו חושבים על זה?.. :)
הסנה אמר, ואני הסכמתי (:
זו הנחה די סבירה שאנחה או גניחה גורמים לעלייה ב... "רמת הקשב" אמרת?
אין מה לעשות, זה הכיף שלנו (:
זה בגלל שאתה נורא קשוב אבנר.
ככל שעובר הזמן אני נוטה יותר להסכים איתך, אם כי בטוח שי שיאים שמתמשכים, ראיתי כמה כאלה במו עיניי (:
[זה יכול גם להכניס למוזה, לא? ]
והיה לי הרבה אז רציתי לתת את העודף.
מחשבות כאלה שומעים גם מרחוק.
מתאים. כבר נאנחת.
לרווחה.
לפעמים גם לעצמנו.
בד"כ לאחרים. אני חושבת שאתה אפילו מכירה אותה.
אז זה נכון, כשאנחנו נקיים לגמרי מחפירה עצמית אנחנו פתוחים לשמוע גם דברים אחרים.
אבל אני לא בטוחה שהגניחות ששמעת לא הובילו אותך בחזרה לחפירה העצמית... :-)
את - מי נתן לך רשות ללכת ככה ולהצחיק אזרחים?
זה משפט טוב זה, אפילו שאני כותב על דוגי שמוגי לפעמים אני לא מצליח להתאפק ונותן קצת שירה.
אני חושבת שסוג הגירוי הספציפי הזה דווקא מפנה חלקים גדולים מהקשב שלנו פנימה.
ומאד אהבתי את המשפט שלפני התזכורת.
אני שומע - ולגמרי איתך בקטע הזה.
מסכים בגדול, רק חושב שזה בנזונה של דבר אם אתה מגיעה כמה שיותק קרוב למדיטטיביות בסתם יומיום שלך. זה טריפ אחר לגמרי.
פחד מחריש לגמרי.
נכון ברמת העקרון, אבל אז אתה לא ניתפס על צליל מסויים אחד.
כלומר, שאם אתה נמצא בהקשבה כפי שתארת, או כפי שאני מבין את מה שתארת, לא יכולה להיות שיפוטיות.
ברגע שאנחנו מתעכבים על צליל מסויים ומנסים לחשוב ולדמיין מה ומי גרם לו, בטח לרצות להיות במקומו, יצאנו כבר מההקשבה לעולם שבחוץ וחזרנו להקשבה לעולם שבפנים.
המצב שאתה מתאר, להבנתי הוא מצב מדידטיבי, כלומר מצב שבו אין פעילות מוחית חושית יזומה, אלא רק התבוננות
בפעילות המוחית חושית בלי שיפוטיות ובלי היצמדות.
במצב כזה, אפשר להקשיב באמת כפי שאתה כותב ולחוות בעוצמה גדולה יותר את ההקשבה.
אנשים שמרוכזים בעצמם לא יכולים להבין את זה בכל מקרה מפני שמה שמשפיע עליהם זה הפחדים שלהם, והפחד מחריש :)
עמותת הנאנחים-בעלי-הקשב-הסלקטיבי-אך-אופטימי, מה דעתך על זה?
עמותתת הנאנחים או אלה שלומדים להקשיב, או אילו שיודעים להקשיב רק לאנחות?...
(חהחהחהחה). צוחקת. זה טוב על הבוקר. (גם להיאנח).
אולי אנחנו צריכים להקים עמותה (: תודה רונית }{
אבל אנחות אני לא מפספסת. (:
ברור שלא לכל הצלילים/גירויים חושיים אנחנו נגיב אותו דבר, אבל לכולם אנחנו נגיב אחרת אם אנחנו פחות עסוקים בעצמנו (במובן בקטן של המילה) ויותר קשןובים לעולם שבחוץ. ואם עושים ככה, חלק מהצלילים הקטנים נעשים מופלאים ממש, הרבה מהרעש הפנימי שלנו משנה פחות.
ואני רוצה להאמין שלא כולם כאלה, סנה!
בקשר לקשב, האם רמת הקשב שלך הייתה דומה במיקרה שהיית שומע בכי של תינוק, דפיקות של פטיש, מסור, וכו' בדיוק כמו במקרה של הגונחת?
לדעתי, מה שקובע את מידת הקשב זה לא הרעש החיצוני אלא ההתאמה של הרעש החיצוני ל"הלך רוח" נתון מסויים.
יכול להיות למשל, שאם היית עסוק בעצמך בלגרום לאנחות כנ"ל, ולא בכתיבה, הקשב שלך לאנחות של השכנה היה אחר לגמרי :)
במילים אחרות, לכל רעש חיצוני יש מגבר פנימי, אותו הלך רוח שציינתי, קובע איזה מגבר יהיה פתוח יותר.
(בהלך רוח אני מתכוון לאו דווקא לזה שאנחנו חושבים שיש לנו, אלא לזה שיש לנו באמת, כלומר בלא מודע :))
בקשר לעיניין הקטן, בהכללה, אנשים אוהבים לבדל את עצמם כמצליחנים, הם לא צריכים עוד כמה כאלה על ידם.
אלו שאין להם, יכולים להיות נדיבים ב"כסף" קטן, חכה כשיהיה להם יותר, ואז נראה.
בהצלחה!