| כולה כמה שעות כאן בקפה, סליחה, ב- café עם הגרש הצרפתי הקטן והשיקי מעל ה- e . וכבר התחלתי לפתח איבה כלפי כל המצליחנים התלאביבים האלה, עם התפקידים הנחשקים בחברת סטארט-אפ במגזר הפרטי/ משרה בכירה במגזר הציבורי, עם הכתיבה המעניינת עטורת הכוכבים ועם החזות המצודדת בתמונה שהם מצרפים. שונאת לגלות בפרטים האישיים שלהם שבנוסף לכל הם גם מגדלים שני ילדים ושלוש חיות מחמד, הספיקו לקרוא המון ספרים שאני לא זכיתי להכיר בקיומם אפילו, ואת כל זה הם הספיקו בשנות חיים פחותות משלי. לעזאזל מה עשיתי בכל השנים האלו מאז ברחתי מהג'ונגל התלאביבי חזרה לכרי המרעה הנינוחים של חיפה? ז'תומרת אני יודעת מה עשיתי אבל נראה לי נורא סתמי. העבודה במשרד אדריכלות, התזה שמרחתי על פני ארבע שנים. הילד האחד. אה. טוב הוא ממש ממש לא סתמי. אבל אולי יכולתי להספיק בכל הזמן הזה לגדל כבר שניים? אם הייתי קצת יותר חרוצה אולי כבר היה לקטנטון איזה אח קטן שיוכל לריב איתו כשמשעממם לו? אה. אולי בעצם עדיף אחד. אבל אם כבר נכנסתי להלקאה עצמית קלה, למה לעזאזל שרפתי את כל שעות הרשת האלו על אתרי ניו-אייג' רוחניים עאלק, עם אנשים שכל עולמם מתמצה באורגיות של תשומי וחיבוקיים וירטואליים. יכולתי להכנס לאתרים אחרים, כמו זה למשל, שגם בהם יש אמנם אורגיות תשומי, אבל לפחות פוטרים אותי מכל החיבוקים הדביקים האלו של הרוחניקים, ועושה רושם האנשים פה (קצת) יותר מתוחכמים.לפגוש פה את כל האנשים היפים והאמיצים והחרוצים ששרדו את קשיי העיר הגדולה, ישר מכניס אותי למצב רוח של השוואה. טוב. אולי אני אסתפק בישראבלוג, שם ארגיש בנוח עם כל הבלוגרים הפריפריאליים האנונימים כמוני.אה, אולי בעצם לא. |
תגובות (1)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אה
עזבי אותך משטויות. כולם אותו דבר.